כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מועדון המעריצים של דנה ברגר

מופע השקת האלבום "ימים צפופים" לדנה ברגר, שלישי, 24.10.2017, מועדון רדינג 3, אורחים – ירמי קפלן וחמי רודנר. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. מצלמה שניה – שילי אראל.

דנה ברגר, רדינג 3. צילום: יובל אראל

מסממני העתים, פרישת כנפיים והתעופפות עצמאית של יוצרים ומוזיקאים אינם פוסחים גם על דנה ברגר, מוזיקאית, יוצרת, זמרת הנמצאת באמצע החיים ומשיקה את אלבומה השמיני (אם לא לוקחים בחשבון אלבום הקלטות מהופעות חיות…).

אלבומה החדש של דנה, אשר יצא לאור במהלך עונת הקיץ שחלפה, שלוש שנים לאחר השקת אלבומה הקודם "מתנות של זמן" ושנה לאחר השקת אלבום אוסף להיטיה, הופק במימון הציבור, כל אותם ואותן מאזינים שהיו מוכנים להשקיע מראש מכספם כדי לאפשר לדנה ברגר להפיק באופן עצמאי לחלוטין ללא תלות בחברת תקליטים כזו או אחרת וללא שיקולים זרים את אלבומה החדש, פרויקט הדסטארט שהסתיים בהצלחה (20 אחוז יותר מעבר לסכום המבוקש…) הניח את התשתית להפקת האלבום במסגרתו חברו אל דנה שורה ארוכה של מוזיקאים – שמוליק נויפלד, חמי רודנר, אורי וינוקור, דודי בר דוד, נדב אזולאי, אייל לאון קצב ועדי שרון  אשר שתפו עימה פעולה בהפקה המוזיקלית לטקסטים ולחנים שחלקם הם שלה וחלקם של אחרים דוגמת צרויה להב, אשכול נבו, אורית גדלי ואיתי פרל אשר סייע בליטושם של הטקסטים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

התוצאה הסופית – אלבום חדש הכולל 13 שירים אשר מצד אחד מרעננים את הארסנל המוזיקלי של דנה ברגר ומצד שני מצליחים לשמר את הייחודיות הווקלית שלה, לצבוע את הצבע הנכון וכמובן להעביר את המסרים המאוד אישיים שלה, מחייה, תחושות אישיות, מעגלי חברות, מעגלי חיים, אהבה, זוגיות, מחאה, מוסר השכל, הכל נעטף בהפקות מוסיקליות המשמרות מחד את הצבע הנכון לשירים ומאידך מותירים מקום לקול האישי לחזור ולכבוש את אוזנו של המאזין ללא הפרעות של תשומת הלב.

רגעים שכאלו חזרו ובאו אמש במהלך המופע המאוד חגיגי כאשר מעבר לאנשי ההפקה והמוסיקאים שליוו את דנה ברגר במסלול הולדת האלבום מאות מתומכי הפקתו באמצעות הדסטארט מילאו את השורות הרבות של המושבים שהוצבו אל מול הבמה הגדולה של מועדון רדינג 3, ששינה את פניו לערב אחד ממועדון מזרחי ימתיכוני הארד קור של השגרה למועדון שכל כולו האזנה דרוכה המלווה בפידבקים של אהבה מהקהל אל הבמה ובחזרה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כשהיא מלווה בהרכב נגנים חדש אשר לדבריה יחד עימה שומר על שוויון חצי חצי – שלוש נשים ושלושה גברים וכולל את עדי רנרט בקלידים, חצוצרה, זואי פולנסקי בגיטרה חשמלית, דניאל ספיר בגיטרת בס, שני "ניקי כינור" מיבר בכינור ושחר חזיזה על התופים. פותחת דנה ברגר את המופע עם שני שירים מתוך האלבום החדש, כאלו שהפכו לסינגלים מובילים בדרך ליציאתו – "מהפכה" שנכתב והולחן בידיה, המספר על זוגיות וחיים כאמן, ו"ימים צפופים" שיר הנושא של האלבום שאת מילותיו כתבה דנה במהלך ימי המלחמה מול רצועת עזה שעוררה בה את נושא חוסר הוודאות והביטחון בשגרת החיים, עוצרת לרגע כדי לברך את הקהל הרב שמילא את המועדון, להודות מיד לכל ציבור תורמי ההדסטארט שהביאוה עד הלום והמופע מתחיל לזרום עם רשימת שירים משלל אלבומיה – "עד הקצה", "מחכה לו", "שלח לי שקט", "חמימות חולפת", "בא והולך", "יש בזה טעם", "הנה באתי הביתה", "תוך כדי תנועה", "אהבה", "לומדת לעוף" ועוד, ביניהם היא משלבת עוד חומרים מהאלבום החדש  – "נגן", "אתה לא בבית", ומגיעה לאמצעיתו של הערב כשהיא מזמינה לבד וביחד את חבריה הוותיקים, המוזיקאים ירמי קפלן וחמי רודנר, כדי לבצע כמה מהשירים הכי לוהטים שצרובים בדי,אנ,אי – "כמה את צודקת", "אני אשתנה", "נפלת חזק", "מישהו שומע" ולהמשיך הלאה במסלול של הערב עם שורה ארוכה של שירים, ערב שכל כולו דנה ברגר, הקול הייחודי, הגיטרה האקוסטית הכבדה לצד צלילי הגיטרה החשמלית בתחילה ובסוף, רגעים קטנים ורבים של קול ומנגינה צלולים שעושים את הדרך לפנימיותה של הנשמה כמאזין בחיבור לנשמה נשית כנה, אמיצה ומאוד אסרטיבית על הבמה, היה כיף.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

וידאו, צילום יובל אראל, סאונד יוסי לוגסי

בקטנה: האלבום להאזנה בספוטיפי (עד שהפלטפורמה תושק בארץ ניתן להיכנס ממחשב באמצעות חשבון הפייסבוק או הגוגל להאזנה מלאה) כדאי לכם, לעצור רגע במעגל החיים ולהאזין, תראו כמה טוב זה יעשה לכם.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא