כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

דיוואן תימני ברדיו (EpGb)

אהרון עמרם ויהודה קיסר – חתני אקו"ם ולירון עמרם, אורח – רביד כחלני, חפלה תימנית ברדיו EpGb, יום ראשון, 28.04.2013, 23:15, על שירים, ריקודים, וחפירה על שטרות של אשכנזים. נכח, צילם, חפר ומדווח – יובל אראל.

לירון עמרם ויהודה קיסר. אי.פי.ג'י.בי. צילום: יובל אראל
לירון עמרם ויהודה קיסר. אי.פי.ג'י.בי. צילום: יובל אראל

 קחו קערית סחוג, צרפו צלחת חילבה, פזרו מעליהן קצת קוחטה (קצח), שימו כמה עלי ריחן ותגבירו את המוסיקה, כך היה הערב במועדון הרדיו EpGb במרתף ברחוב שד"ל בתל אביב.

לירון עמרם, סוג של כוכב זמר תימני בן זמננו, מעין היפסטר מקומי, אורח קבוע במועדון, בדרך כלל בליין המזרחי האקלקטי שמוביל יבגני צ'רטקוב הדיג'י מקולה קמפוס, הרוסי הכי מזרחי שיש בתל אביב, הופיע הערב בתפקיד המארח, בראש ובראשונה את אביו אהרון עמרם, המוגדר כגדול זמרי העדה התימנית, או יותר נכון עמוד התווך של המוזיקה התימנית בישראל. מי שהוציא עשרות תקליטים החל משנות החמישים, זוכה פרס אקו"ם וחבר האקדמיה למוזיקה אתנית באמסטרדם. האיש שסלל את הדרך לעפרה חזה להצלחה בינלאומית, ובין השאר כתב לציון גולן וזוהר ארגוב. האורח השני הוא אגדת הגיטרה, האיש עם הגיבסון האדומה, יהודה קיסר, חתן פרס אקו"ם לעיבוד מוסיקלי 2012, האיש שהמציא מחדש את הצליל המזרחי של שנות השמונים, בעל האולפן המיתולוגי בתל אביב בו הוקלטו עשרות אמנים ישראליים ים תיכוניים –  חיים משה, ג'קי מקייטן, זהבה בן, אייל גולן, אהרון עמרם וכמובן זוהר ארגוב.

עד כאן מדובר במשולש תימני. ערב המוגדר כמפגש המהווה אחד משיאיה של סדרת הופעות במהלך השנה האחרונה במסגרתה התארחו במועדון הרדיו –  רמי דנוך (צלילי העוד), אבי סינואני, אוריאל שלומי, האחיות חיים ועוד.

אהרון עמרם ויהודה קיסר, גיבורי תרבות. צילום: יובל אראל
אהרון עמרם ויהודה קיסר, גיבורי תרבות. צילום: יובל אראל

כאשר החל המופע, קצת אחרי השעה 23:00 המקום כבר היה עמוס בקהל רב שבא לראות מקרוב את גיבורי התרבות האלו עושים זאת ביחד, הערב נפתח בשירה של אהרון עם שתי קלאסיקות – השיר "שמע האל", במקור, פיוט תימני מאת הרב שלום שבזי, והשיר "יא בניה" אליו הצטרף בנו לירון לצלילי הגיטרה של יהודה קיסר. אהרון כבר לא ילד, אוטוטו בן 74, זכה לכבוד מהקהל הצעיר במועדון, כמה דקות לפני תחילת המופע, יבגני מריץ שירים מהז'אנר המזרחי תימני, מחמם את האווירה, ברקע נשמע השיר "אהבת רעיה רצוני", אהרון עמרם יושב על כורסא ליד הבמה, מסמן לי בכוס לגשת, אני מגיע עם הבירה, משיקים ביחד לחיים והוא לוחש לי באוזן – "את השיר הזה הלחנתי לזוהר ארגוב בתקווה שיצא מהסם"…

אחרי שני השירים אהרון חוזר לשבת, הוא כבר לא ילד, אמרתי, מפנה את הבמה לצעירים, בנו לירון מבצע שרשרת משיריו המוכרים, לפתע הוא מכריז – "שמעתי שיש כאן אורח מיוחד, אני קורא לרביד כחלני לעלות לבמה", רביד כחלני מקבל את ההזמנה ומצטרף לביצוע כמה מהשירים, מוסיף את גוון הבלוז הימני לחפלה, אני צמוד למוניטור בקדמת הבמה, הקהל מצדדי ומאחורי כבר רוקד ושמח, חפלה תימנית, השניים מזמינים את אהרון להצטרף פעם נוספת לבמה, גם אחיו של לירון, שחר עמרם, תופס את ההזדמנות לשיר, ומבצע כמה מהשירים שהפכו כבר לנכס צאן ברזל ברפרטואר השירים התימני, אני מסמן ליבגני -"רק את האחיות (חיים) חסר כאן", הקהל, הברמנים, בעל המועדון, כל הצוות בעמדת התקלוט והסאונד רוקדים,לא נותנים להם לרדת מהבמה, שיר רודף שיר, הרפרטואר בפליי ליסט שהוכן מראש כבר נגמר מזמן, הם ממשיכים, מעת לעת קופץ מישהו ומדביק שטרות כסף על הזמרים, השירים של מזרחים, תימנים, השטרות שהודבקו הם של אשכנזים, מוקדם יותר הערב אמרה לערוץ 10 שרי רז אשר לקחה חלק בוועדה של בנק ישראל שבחרה להנציח משוררים ממוצא אשכנזי בלבד על ארבעת השטרות החדשים – "אם היה מישהו בולט הוא ודאי היה נכנס לרשימה. חשבנו על יהודה הלוי, אבל לא היתה תמונה"…

לירון ורביד כחלני, בלוז תימני במרתף היפסטרים. צילום: יובל אראל
לירון ורביד כחלני, בלוז תימני במרתף היפסטרים. צילום: יובל אראל

אין ספק, לירון עמרם והפנתרים (להקתו) בצרוף של גיבור גיטרה כיהודה קיסר ורביד כחלני הפכו את הערב לאחד השיאים, מאחורי עומדת צעירה מסויימת שהתלוננה בפני לפני ההופעה כי מתחילים מאוחר ומחר יש עבודה ולימודים ומתי יפנימו כאן בתל אביב שיש להקדים הופעות, עכשיו נראה שהיא לא ממש משתוקקת שהמופע יסתיים, כבר שעתיים של מוסיקה, שירה וריקודים חולפות עד שיהודה קיסר מחליט לעשות לזה סוף.

שעה מאוחר יותר אותה צעירה מעלה את הרהוריה לרשת – "אז אמנם יום זה נפתח בעוד סיבוב עצוב ומייגע של קרב הדמויות השותקות על השטרות, אבל להגנתו ייאמר שהוא בחר להסתיים עם חאפלת מחווה תימנית פרועה ומרגשת בכיכובם של שטרות שהודבקו למצחם של לירון עמרם והפנתרים, נתחבו לגיטרה של יהודה קיסר ובטח גם הוענקו בסתר לאהרון עמרם והאורח המפתיע רביד כחלני. ובעצם מהו מנהג הענקת השטרות באמצע ההופעה אם לא גרסה מוקדמת של "מימונה" ושאר דרכם פרנוס האמנים ללא תיווך מנהלים?"

הקהל עצמו במועדון לא ממש התעניין בסוגיה של מזרחיים ואשכנזיים, גם אני חשבתי שהסוגיה הזו כבר פסה מהעולם, הקהל התעניין בריקודים, אני כבר טיפסתי במעלה המדרגות החוצה, האוויר עדיין היה חם מהשרב, הפעם לא התקררתי, הלכתי לחפש תצלומים בני זמננו של רבי יהודה הלוי ורבי שלום שבזי, אולי אתחיל לפרוט שטרות…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהארוע

https://www.facebook.com/yuval.erel/photos?collection_token=721654653%3A2305272732%3A69&set=a.10151545347714654.1073741869.721654653&type=1

וידיאו

וידיאו – צילום יבגני צ'רטקוב

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא