כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים

ערב מוזיקלי  "צליל אחד לדו-קיום" של המכון היהודי ערבי במרכז דוהל בשכונת התקווה, רביעי, 05.08.2015, משתתפים – נסרין קדרי, זיו יחזקאל, דניאלה לוגסי, דויד ברוזה, מירה עוואד, אתי תבל, התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון. נכח, תיעד ומדווח  – יובל אראל.

חפירה – הימים האחרונים היו ממש הימים הנוראים, דקירות ורצח במהלך תהלוכה גאה בירושלים, הצתה ורצח בבית משפחה ערביה, גלי שנאה ושטנה ברחבי הרשתות החברתיות, כאילו ויהודים וערבים לא נועדו לדור באותה פיסת ארץ. קרן האור היחידה שהאירה אמש את החשיכה הזו יצאה משכונת התקווה, פעם מרכז לעליות היהודים מארצות ערב, כיום מחנה למהגרים מאפריקה, בדמות מופע מוזיקלי מיוחד לקירוב לבבות כפסטיבל "צליל אחד לדו קיום" מטעם המכון היהודי ערבי שליד ההסתדרות הכללית החדשה.

המכון היהודי ערבי מקדם מעודד ויוזם פרוייקטים בקרב יהודים וערבים בכל רחבי הארץ, לדו קיום, סובלנות, אחווה ודמוקרטיה כביטוי לצורך בהעמקת ההבנה, הסובלנות, וחיים משותפים כברירה טבעית בקרב אזרחי ישראל.

כאשר הובא לידיעתי דבר קיומו של האירוע המיוחד ואף את רשימת המוזיקאים הנוטלים בו חלק, הנחתי בצד את כל ההזמנות למופעים המתוכננים לערב ולקחתי את עצמי בשעת ערב מאוד מוקדמת לשכונת התקווה, מתחם האודיטוריום שאירח מאות אורחים, פעילי ופעילות המכון, חלקם הגדול והניכר בשטח, ערבים, דרוזים, צ'רקסים ויהודים, הרוב נשים שבשעה הראשונה במינגלינג זכו לטעום ממיטב המטבח הימתיכוני.

המופע המוזיקלי כלל את התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון בניצוחו של תום כהן והמנצחת והנגנית אקורדיון אתי תבל, נסרין קדרי, זיו יחזקאל, דיוויד ברוזה, מירה עוואד, וזמרת האופרה דניאלה לוגסי שבצעו בזה אחר זה, ביחד ולחוד מבחר מהרפרטואר הערבי הקלאסי, ממצרים ועד סוריה, את החיבור עם נסרין קדרי וזיו יחזקאל עשיתי כבר לפני שנה במסגרת ערב של הבלוג "קפה גיברלטר" שהתקיים במועדון בארבי שם התארחו השניים, גם החיבור בין דויד ברוזה ומירה עוואד לא זר לי באשר נטלתי חלק בהקרנת סרט הדוקו " East Jerusalem West Jerusalem" אודות העבודה המוזיקלית של ברוזה בקרב אמנים ממזרח ירושלים בחורף האחרון בסינמטק בתל אביב.

השעתיים מול הבמה היוו נקודת חיבור בין הקהלים השונים שהגיעו לאירוע והוכיחו אפילו לקמצוץ של רגעים כי דו קיום, במיוחד במכנה משותף כל כך רחב ומצויין כמוזיקה יכול להתקיים.

בדרכי החוצה בסוף המופע נזכרתי כי גם בתל אביב יפו יש מי שדוגל בדו קיום שכזה, ומעבר לכבוד שמשפחת אבולפיה מיפו נותנת לחג הפסח וסוגרת את שערי המאפיה המפורסמת שלהם, הם מאמצים את הסלוגן "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" המתנוסס מעל חולצות העובדים, כי מזון ואוכל מחברים עמים במכנה המשותף הכי בסיסי, אז עם חופן פיתות בזעתר שאספתי מהמאפיה הגעתי הביתה. אולי מחר נתעורר לשחר של יום חדש, אינשאללה!

ליין אפ: ח'טאוות חביבי (האנדלוסית), אינתא עומרי (נסרין קדרי), יא טויור (דניאלה לוגסי), אני אשתגע (דניאלה לוגסי), וואייכ יא גמיל (זיו יחזקאל), סוואח (נסרין קדרי וזיו יחזקאל), עווז אל פלפילו (נסרין קדרי), אל עלאם (אתי תבל), בליבי (דודי ברוזה ומירה עוואד), רמאללה תל אביב (דויד ברוזה ומירה עוואד), שיר אהבה בדואי (האנדלוסית וברוזה), הכל או לא כלום (דויד ברוזה), יהיה טוב (דויד ברוזה ותום כהן). הדרן: סיגליות (דויד ברוזה).

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא