כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

עמי, תמי והקוקסינל

מכירים את הסיפור של האחים גרים? עמי ותמי, ביער השחור עם בית המכשפה המצופה בממתקים? אז זהו, שכיום הובאו ראיות לכך שהסיפור הוא פייק ניוז אחד גדול, האמת לאמיתה היא תערובת של סקס (ביזארי בדרך כלל) סמים (אבקות וריפרים) אלכוהול (זול…) וטראנסג'נדריות על מצע ביט אלקטרוני מצופה בנעימות אופרה קלאסיות תוצרת קלידי הפסנתר.

בסוף השבוע הנוכחי עולה בבית היוצר מחזה אופראי, או יותר נכון אופרע, מבית היוצר של קמרה אופרה "הנזל וגרטל" בבימויו של דני ארליך, בעיבודו המוזיקלי של אלון עזיזי ובכיכובם של ארבעה זמרות וזמר אופרה – שירי הרשקוביץ, מאיה בקשטנסקי, טלי קצף ויאיר פולישוק.

היצירה הזו, במקור של המלחין אנגלברט הומפרדינק, לא הזמר הבריטי בעל פאות הלחיים העבות, אלא מלחין ומנצח בן המאה ה -19 יליד פרוסיה שהיה תלמידו של ריכרד וואגנר, נכתבה כאופרה לילדים בשלוש מערכות בהתבסס על הסיפור של האחים גרים, אך היא מעובדת בהפקה זו ליצירה מקאברית, אורבנית למבוגרים בלבד, תוך שילוב בין שירה אופראית לעיבוד מוזיקלי אלקטרוני. השירה בגרמנית, אולם לנוחיות הילידים ישנו תרגום מוקרן לשפה העברית מעל הבמה…

את ההזמנה לצפות באופרה בליל שישי, שעה קלה לפני תחילתה, לקחתי באופן ספונטני ובשתי ידיים וארבע רגליים, בשעה תשע וקצת בערב כאשר החלל של בית היוצר בנמל תל אביב התמלא כמעט עד אפס מקום החלה ההצגה. מדובר באופרה מחוץ לאופרה, בלי תקציבים של אופרה… אופרה לעם, כמו בתקופה של מוצארט…

בדיוק כמו שאמרתי בהתחלה, מעבר לשירה האופראית בשפה הגרמנית, הפיקים הכי מרעננים במחזמר הזה (טוב אופרה) היו הכי הזויים, קטע פארודי על סקס ביזארי באמצעות מקל מטאטא של מכשפות ושרשרת נקניקיות בין פרחח מלוכלך לבהמה נוטפת אלכוהול (האמא החורגת של עמי ותמי?..) חטאי הטרדה מינית בין תמי לעמי ולהיפך (בגדול מדובר בשתי שחקניות זמרות אופרה שאחת מהן, מאיה, שחקה את תפקידו של עמי או הנזל בלשונם) שאיפות קוק על מצע קופסת קסם שהוגשה בידי סוחר סמים הנראה יותר ככובען המטורף של עליזה בארץ הפלאות, התמזמזויות עם טראנסג'נדר אדום תחתונים ונעלי עקב ההופכות לקטעי אלימות ובכלל, לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 21 (תכלס לא בדקתי מה המדיניות של בית היוצר במידה ומגיע קטין לצפות באופרע.

בגדול ואם יש לכם סבלנות ופתיחות מחשבה תיהנו מהסצנות, יש גם השתחוויה בסוף האופרע, והבר של בית היוצר מוכר אלכוהול.

בקטנה – תגידו שאני מזוגן, גס רוח ופושטק שלא בורר את מילותיו, אבל הכותרת הזו כל כך קסמה לי וכל כך זרמה במקום המונחים טרנסווטיט או טראנסג'נדר, אז זה מה שיש, כאילו שהמחזאי והשחקנים יותר צדיקים ממני.

במוצאי שבת יתקיים המופע האחרון, כרטיסים כאן.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא