כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

אחותנו בת תימן

הפרמיירה החגיגית של המופע "שנינו יחדיו", חדוה עמרני ויובל כספין עם שלל להיטיה מכל הזמנים ברפרוף אלגנטי מעל חמישים שנות קריירה. חמישי, 29.12.2016 מוזיאון תל אביב לאמנות. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

חדוה עמרני במוזיאון תל אביב צילום: שילי אראל
חדוה עמרני במוזיאון תל אביב צילום: שילי אראל

האמת, לא רק בתצלומים עכשוויים מרוטשים או לא, חדוה עמרני, כבר לא ילדה קטנה מכרם התימנים, אשתו של רופא מפורסם ובכיר מבברלי הילס איננה נראית כמי שכבר חצתה את גיל השבעים ונושאת בתואר סבתא, לחלוטין לא, הטבע או המדע או הגנים עושים את שלהם, לאורך המופע שנמשך כשעה וחצי נראתה חדוה על הבמה של המוזיאון רעננה, יפה וחיונית מאז ומתמיד למרות שפה ושם מצאה לה את הזמן לצחוק על הגיל והתרגיל.

חדוה עמרני, מי שנולדה בכרם התימנים, התפרסמה לראשונה ובמיוחד כחצי מהצמד חדוה ודוד, בתחילת שנות השישים (כשעודני ילד…) בימים שהתחרות הייתה בין אילן ואילנית מחד, לבין אסתר ואבי עופרים מאידך, תפסו חדוה עמרני ודודי רוזנטל את המקום הטוב באמצע בתחום הצמדים המוסיקליים גם בארץ ואף מחוצה לה כאשר הצטרפו ללהקת המחול של יונתן כרמון ונסקו אל מעבר לים והגיעו עד יפן הרחוקה שם השתתפו בתחרות זמר של "ימאהה" מול נציגים מעשרות מדינות וזכו במקום הראשון עם השיר "אני חולם על נעמי", שנכתב בידי תרצה אתר והולחן בידי דוד קריבושי. אשכרה מקום ראשון, חתיכת היסטוריה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאז הימים ההם הספיקה חדוה, חתיכה אמתית, להתחתן עם יהודי עשיר מאמריקה (האורולוג הסלב דדלי נוף) ולהקים בית בבברלי הילס, סוג של שכונה אחות לכרם התימנים שלנו…

במהלך השנים לא זנחה עמרני את אהבתה לשירה והמשיכה להקליט ולהשיק אלבומים כולל אלבום "תימני" שהפיק עבורה אילן וירצברג בשם "אחינו בני תימן".

עמרני, כיום סבתא לנכדים, חזרה בשנה החולפת למסלול ההפקה והספיקה לשחרר שני שירים חדשים, הראשון ששוחרר במהלך הקיץ האחרון "פשוט להיות" אותו כתבה עבורה מירב סימן טוב והלחין אייל מזיג אשר כבר נכנס לפליי ליסט של גלי צה"ל ואף זכה למספר גרסאות רי-מיקס עבור רחבות הריקודים, הישג מרשים כדבריה של חדוה עמרני עצמה הן לאור היותה כבר מחוץ למשחק וגילה, השיר השני ששוחרר ממש בימים אלו – "כוכב של לילה" אשר נכתב והולחן עבורה בידי נציגנו באירוויזיון האחרון חובי סטאר, סוג של אקט סמלי באשר חדוה עמרני מעולם לא העפילה למקום המזכה את בעליו בנסיעה והשתתפות באירוויזיון ותמיד "הפסידה" אל מול תימנים אחרים שזכו ואץ קטפו את מלא ההצלחה בתחרות האירופאית הזו – יזהר כהן וגלי עטרי, האם אליהם כיוונה חדוה בשם אלבומה "אחינו בני תימן"?…

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אבל נעזוב לרגע את החפירות הארכיאולוגיות הללו, חדוה שאמש נראתה זוהרת מתמיד, מלווה בהרכב נגנים שכלל את יעל שפירא בצ'לו, אייל סלע בכלי נשיפה, רינה שוגל בגיטרת בס, יואב פינקלמן בכלי הקשה ושירות, הדר עמרם בשירות וליווי (שאף בצעה שיר משלה) ויהודה הגר בפסנתר וקלידים, הפקה ועיבוד מוסיקלי, הגישה, כשהיא מלווה לעתים ביובל כספין, המלביש הלאומי ויוצא צוות הווי של חיל השריון ובזווית מסוימת תופס על הבמה את מקומו של דוד טל, שותפה של חדוה עמרני בצמד "חדוה ודוד", שהלך לעולמו, אמש התגלה כספין כזמר מצוין המגיש את הטקסטים המושרים עם כל הלב ויודע לשחק בקולו גם בעמוקים במיוחד שהבליחו אי פה ושם במהלך השירה, ואף חשף כי הוא בדרך להשקת אלבום בכורה ואף ביצע שיר אותו ישחרר בקרוב כסינגל – "אף אחת" שנכתב במקור בידי צרויה להב והולחן בידי שמוליק נויפלד עבור מירי מסיקה ועבר כעת טוויסט חדשני והותאם בטקסט לגרסתו של כספין.

אבל שוב אני סוטה מהמטרה, חדוה עמרני, שהספיקה להחליף במהלך המופע את החליפה בגוון אוף ווייט לחליפה אדומה כשני, הגישה את המופע כמעין תעודת זהות אישית ומסמך קורות חיים באשר שילבה בין שיר לשיר סיפורים קצרצרים מתולדותיה שהיו עשירים בהצלחות מוסיקליות באותם ימים, מופעים, אלבומים, מצעדי פזמונים ותחרויות זמר ופזמון, כאן ומעבר לים.

עמרני ארחה על הבמה את המשורר והפזמונאי יוסי גמזו שנחשב האחראי על פס קול הלהיטים של שנות השישים ומידיו יצא הלהיט "הלילה לטיילת" שחדוה בצעה במסגרת ההרכב הראשון בו הייתה חברה "רביעיית הטיילת" לצד גבי ברלין, אושיק לוי ודוד טל אי שם בשנות השישים בטרם התפרסם הצמד "חדוה ודוד".

עם הפקה עשירה (כי הושקע הרבה מאוד במופע) צבעונית ומלאה רוו הצופים, שרובם היה בגיל הנושק לא הרחק מגילה של חדוה עצמה, מופע אנטרטיינמנט מצוין, קולח וצבעוני עם שלל להיטים, פופ ישראלי נושן עם טעם מעודן שמחזיק עד היום. חדוה עמרני מוכיחה כי כוכב אפשר להיות בכל גיל.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום שילי אראל

וידאו

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא