דיווח מועידת כנס MAD של גלוב ואורנג' בשעות הבוקר, דיווח מפסטיבל MAD MUSIC שנערך בשעות ערב במועדוני לילינבום והסביבה, רשמים, תובנות, הערות, וכמובן צילומים וצלילים, מדווח – יובל אראל.
הכל החל ברעש רב בבלוגוספרה, אחרי שנחשפה העובדה ששלל ההרכבים המוסיקליים שמערכת גלובס שיבצה בפסטיבל המוסיקה המלווה את כנס ועידת MAD לא יתוגמל כספית. על כך כבר הרחבתי כאן.
אתמול התייצבתי בכנס עצמו שהתקיים במלון דויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, במטרה לחוות מקרוב את ההתרחשויות, להתרשם ולדווח. אין זו הועידה\כנס הראשון בו אני נוטל חלק, הייתי בלא מעט שכאלו, מפוארים יותר ומפוארים פחות, הפעם אפשר היה להריח כי ממון רב הושקע בהפקת האירוע. ולא סתם אני מציין זאת, אחזור לכך בהמשך שוב ושוב…
בזמן שהמוני המשתתפים, להערכתי, שלא נשללה מטעם ההפקה, כאלף איש נטלו חלק בכנס, עדיין עמדו בתוך להסדרת רישום הכניסה החלה להקת רוקפור שנצבה מעל במה בלובי מתחם הכנסים של המלון בהופעה שלה, מאוחר יותר, בשלב הנאומים, הקהל לא היה ממש מחובר לבמה, ראש העיר תל אביב יפו, חולדאי, חזר לרגע לתקופת גימנסיה הרצליה ונאלץ לרעום בקולו על הקרקור הבלתי פוסק של הקהל, האמת, גם שר התקשורת שעשה דבר או שניים חיוביים לא ממש התכבד בהאזנה..כעת הגיע תורה של נינט לעלות לבמה, מלווה בחברי רוקפור המשמשים כלהקת הליווי עלתה נינט ובצעה שני שירים, הסינגלים מאלבומה החדש, הטרי. גם כעת הקהל לא ממש יצא מגדרו, הם, מנהלי ועובדי חברות הפרסום והתאגידים למיניהם לא ממש מתחברים למוסיקה, למעט כמה צעירות ששלפו סמאטרפונים וצילמו לא ראיתי את הקהל מתאסף מול הבמה, הם המשיכו במינגלינג..
עד כאן החלק הפותח של הועידה וכבר מתפזרים כולם להמשך ארוחת בוקר מפנקת ומתפנקת..
אני אוותר על תיאורים מפורטים מההתרחשויות בועידה, אציין בכללי כי גופים עסקיים רבים נטלו חלק במיצגים, כאלו שהושקע בהם הרבה ממון, את התקציב הגדול ניתן היה לחוש באווירה עצמה, לא היה זה כנס של איגוד העיתונאים החדש ולבטח לא של אגודת הסופרים והמשוררים…
בסיום ארוחת הצהריים (בופה) ולפני הפאנל השני, עלו חברי להקת מונטי פיורי לסשן של כמה מהלהיטים שלהם…היה הר של פרחים…למעט ריקוד אחד של צעיר בעל בלורית אפרו ובכירה במערכת (אותה נפגוש בהמשך) לא הייתה ממש תזוזת משתתפים אל מול המופע…
לגופו של עניין, התמקדתי בפאנל שעסק בחיבור בין התעשייה, השיווק, הפרסום והמוסיקאים, פאנל שהונחה על ידי דרור גלוברמן, עיתונאי טלויזיה ומוסיקאי, בין המשתתפים בפאנל היו נציגי יוטיוב וגוגל, חברות היי טק המתמחות במתן פתרונות אחסון והצגה של מוסיקה בצליל ובצבע, וגם נציג של עיריית תל אביב, זהר ססנקו, האחראי על תחום הניו מדיה בלשכת הדובר, במהלך הדיונים שהתקיימו בפאנל הועברה לסיכום השורה האחרונה – אלו הן הפלטפורמות העומדות בפני המוסיקאים, נצלו אותן לשיווק, פרסום וחשיפה. הנה דיווח מסכם בגלובס.
לקראת השעה שש וחצי לפנות ערב, אני מתחיל בסיור ברחוב לילינבלום בתל אביב, עובר בין הפאבים בהם יערך הפסטיבל, אברקסס, לימה לימה, צוזאמן, שסק, ברחובות הסמוכים רוטשילד 12 ולבונטין7. בינתיים רואים את אנשי הצוות, סאונד, במה ותזמון מטעם הנהלת הפסטיבל, הם מצויידים בחולצות אדומות עם לוגו הועידה וכיתוב Crew, הפסטיבל עצמו מתחיל בדיליי, אני פוסח בין הפאבים, אי אפשר להכיל את כולם, זה מטורף, מנסה לדוג קצת ויז'ואל וצלילים מפה ומשם, הספקתי לראות את TheAngelcy ונדב קדמון ברוטשילד 12, טסתי הלאה לצוזאמן, משם לאברקסס, תפסתי את פלורה, הלו היא לירון משולם, האמת אני כבר החלטתי מזמן שיש לצפות בה במופע שלם אבל בינתיים זה התפספס לי, אני מדלג ללימה לימה, הרומאים, האימפריה שם, אווירה של פאב שכונתי, הקהל קם ועומד מול הנגנים, יש אווירה ביתית, עדיין לא ראיתי אף צופה מטעם חברת שיווק כזו או אחרת, לא היו אנשי תעשייה, הקהל זה הקהל הרגיל, אותם צעירים שמגיעים לפאבים הללו בשעות הלילה, הקדימו הפעם את הגעתם, פשוט כדי לנצל את העובדה שמדובר במופעי חינם, את הכסף שחסכו הוציאו על האלכוהול…
בין דילוג לדילוג אני תופס את ענת וויס, סגן נשיא ודוברת בגלובס, חברת דירקטור בועידת העסקים הישראלית, היא כאן בשטח, גם כן עושה כמה דילוגים עם הצוות שלה, בודקים מקרוב איך הפסטיבל מתנהל, אני שואל אותה על ההתרחשות באופן כללי, מנסה לתקוף בעדינות בעניין התשלום או יותר נכון אי התשלום למוסיקאים למעט אלו שהופיעו בועידה עצמה, אני אומר לה שהם עשו תרגיל אמיתי בפרסום ושיווק, שהרי הועידה עמדה בסימן זה, כי כל פרסום הוא פרסום, ואני מציין שהכנס היה מושקע בתקציב ענק…אני נענה שנכון, זה כנס גדול ועשיר, אחד מתוך ארבעה כנסים שנתיים שגלובס עורכת, ועידת העסקים, ועידת התקשורת, ועידת הנדל"ן וכעת גם ועידת הפרסום, שיווק ומוסיקה, אני שואל שוב, אז למה לא להקצות סכום מסויים לטובת תגמול המוסיקאים, בא נאמר משהו סמלי, מאה שקלים לאדם? זה כלום, זה סכומים בטלים בשישים לעומת תקציב הועידה כולה, ענת עונה כי הם מתכוונים לשלוח את אחד ההרכבים לכנס SXSW בטקסס, אני משיב – אבל אינכם יכולים להבטיח קבלה לכנס בעל הרף הגבוה והנוקשה, היא עונה כי הם אמורים ללוות את האמנים הן באמצעות האתר של גלובס במידע, דף אמן וקידום שכזה, אני חוזר ומציין כי בחוזה שהמוסיקאים חתמו עליו אין אזכור לדברים הללו, להיפך יש השתלטות על נכסיהם המוסיקלים במהלך המופע, אני שואל היכן אנשי התעשייה שאמורים לבוא ולצפות במוסיקאים, החשיפה, אני לא מאמין שיגיעו לכאן הערב אחרי הכנס, יש להם עניינים אחרים בראש, משפחה חברים..ענת מגיעה איתי לסיכום, הם לומדים, כן גלובס הוא ארגון לומד, זה היה פיילוט, הם הספיקו להיפגש עם יוריק מאקו"ם, הבינו במה מדובר, בשנה הבאה הם יעשו זאת אחרת, יעשו מחשב אחר לפני.
אני משיך במסע הדילוגים, כעת אני כבר בלבונטין7 כאן זה הארד קור של המוסיקאים, להקת Mad Bliss שזמן רב לא הופיעה, כעת על הבמה. הזדמנות מצויינת. קצת אחריהם עולים חברי קין והבל 90210, פאנק אגרסיבי לפנים, המתופף של בום פאם, איתמר, יונתן השילוני בגיטרה ושאול לוריא בבס, לוריא הזמר והדובר, לא עושה חשבון לכלום, הוא תוקע לא פעם בדיחות , הוא מוצא עצמו רפרזנטור ורעיונאי בעת ובעונה אחת כשהוא נותן קפיצה באוויר וצועק "ישראל אתמול, גלובס היום ומעריב מחר"…הקהל איתו.
אני חוזר כעת לרוטשילד 12, שם פתחתי את הערב, באתי למופע האחרון, צביקה פורס. ברוטשילד 12 לא ממש באים לראות הופעות, מגיעים כדי לשתות, לראות ולהראות, קרקור תרנגולות בלתי פוסק שזורם מעלה מעלה באוויר המקום מפיותיהן של קבוצת בחורות צעירות, צעירות מאוד, מהווה מעין מסך אאודיו על המופעים המתקיימים כעת, צביקה עולה, הזדמנות להאזין לכמה שירים שיכללו באלבום אי.פי חדש שהוא עובד עליו כעת, הוא מספר שבן ספקטור מפיק אותו, כבוד, הוא גם מנסה כוחו בהיפ הופ…כן, צביקה לורבר, המוכר יותר בסגנון המלודרמטי שלו מנסה כוחו במוסיקת רחוב, דיסק מוקלט מוגש לסאונדסיסטם, צביקה מראה כי הוא יכול גם לז'אנר הזה, ראפ. מישהו מדווח לי על תרגיל שיווקי ויחסי ציבור שעשה אבי עדאקי בפאב שסק, הוא הגיע עם הרכב נגנים חדש, ביצע שיר אחד והצהיר שהוא לא זקוק לחשיפה החינמית של גלובס, משאיר את החשיפה לחברי הלהקה החדשה, הם זקוקים לכך.
אז בגדול מה היה לנו בסיכומו של יום? ועידה עסקית גדולה ועשירה, מושקעת כספית באפשרויות הכי עשירות. מספר מצומצם של הרכבי מוסיקה (רוקפור, נינט, מונטי פיורי ודידה) שהופיעו בבבוקר בפני קהל מטורזן מה שעסק יותר באכילת מאפים קטנטנים מעושרים בפירות יער טריים וקרם שמנת.
פאנל שעסק במוסיקה אך נשאר בסופו של עניין קר ועסקי אל מול קהילת המוסיקאים, אני מקווה שבשנה הבאה יופנם המסר שמוסיקאים זה זן שונה, צריך לפגוש אותם יותר בחמימות..
ולבסוף, נסיון לערוך פסטיבל מוסיקת שוליים שפספס את מהותו בכך שבסך הכל, בשורה התחתונה, אותם מוסיקאים יכלו לעשות בוקינג באותם פאבים בעצמם ועדיין לקבל את אותו קמצוץ צעיר שהגיע להאזין ולצפות, פאבים שכונתיים.
תובנות:
גלובס הצהירו כי מטרת הפסטיבל הנה לחשוף את יוצרי המוסיקה העצמאית המובילים בישראל למומחים הפועלים בעולם המסחרי. מטרה נוספת היא ליצור את הבסיס לשילוב יוצרים מובילים של מוסיקה עצמאית בעולם השיווק הפרסום והניו מדיה.
אני לא ראיתי אף אחד מהתעשייה סו קולד מתעניין בפסטיבל עד כדי שכיתת רגליו ללילינבלום והסביבה אמש, האמת, גם בועידה עצמה הם לא ממש התעניינו במוסיקה…
בסך הכל הכוונה הייתה טובה ויש להסיר את הכובע (שאינני חובש) בפני גלובס והצוות, חבל ששכחו את המוסיקאים ברשימת מקבלי השכר, חבל מאוד, הלוואי ובשנה הבאה הפסטיבל יראה אחרת.
ועוד אחת בקטנטנה…למה לבזר? למה להתפרס על כל כך הרבה מקומות? קיים מודל שהצליח בתחום, קראו לו פסטיבל שתמעשרה, 12 שעות, 12 להקות, 12 שקלים (גם לכניסה וגם לבירה…) תחשבו על זה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהועידה בבוקר
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151010621224654.445662.721654653&type=3&l=f7447d0549
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל בערב
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151012115724654.445853.721654653&type=3&l=9f5cbad662
וידיאו
מה שנשאר זה רק לשאול אם היה שווה כל ההתעקשות על התשלום ? והאם גלובס היא חברה לומדת הימים יגידו נכון חעכשיו היא יברה עם טקטיקת שיחה מאוד מוזרה ודוברת סגן נשיא או כל תואר אחר שתצמידו לה לתג שאין לה מושג במה מדובר בכלל.
והאם מוסיקה או מוסיקאים באמת מעניינים את גלובס או מה ניתן להפיק מזה זו התעלומה שחובת ההוכחה עכשיו היא של גלובס שהתחייבה שהסכומים שתשקיע בשנה הקרובה יהיו הרבה יותר גבוהים מכל תשלום שהיו משלמים.
אם למממנים האלו קוראים תעשיה אנחנו בצרות,
לא הייתי, אבל רק מלראות את הצילום של נינט טייב כשמאחוריה השלט פרסום מנזקר העיניים של "קלופס" משיב אותי להבנה שהרקבון כאן רק נהיה מתוחכם עם הזמן.
מה שכן מעניין זה לשמוע הקלטות זה את חולדאי מתרה בנוכחים להאזין, מנהל פעם מנהל לנצח