כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

סוגרים שנה עם פסטיבל בום בוקס

ימבה אמנים חוגגים את סופשנה בפארק נחל חדרה, הצלמת דפנה טלמון חוזרת ארצה לאחר שהייה ארוכה ביבשת שמעבר לים ונשלחת למשימה – רשמים, תובנות ובמיוחד מראות מפסטיבל בום בוקס, כתיבה וצילום – דפנה טלמון, וידאו – רז גרוס. מעכשיו רשות הדיבור לדפנה. 

אם לחזור מהגולה אחרי כמעט שמונה חודשים, אז כדאי לעשות זאת בסמוך למועד פסטיבל עם מוזיקה אהובה. ואם אפשר לשלב ארובות צבעוניות ברקע, מה טוב. בום. בוקס. רק את עניין הבמבה לא פתרתי…

איזה פסטיבל

שקיעה עד זריחה בזה אחר זה עלו להקות, זמרים, הרכבים, אורחים. עם ליין-אפ מטורף וכמעט ללא עיכובים. ליין אפ מדוייק ועבודה מדוקדקת של אנשי ההפקה, אנשי ההקמה והסאונד. הדיוק המדהים מכבד את האמנים וגם את הקהל העצום שהתאסף אי שם בפארק נחל חדרה. שכן זמני ההמתנה בין אמן לאמן היו קצרצרים ולעיתים המעברים היו תוך כדי שירה, כשזמר מארח לשיר את הזמר וההרכב שיעלו מיד אחריו.

אז נכון שנתקענו בפקקים. נכון שהפנו אותנו לחניה מרוחקת. נכון שצעדנו בחול מרחק רב עד הכניסה. נכון שלא מצאתי את עמדת ההפקה וטורטרתי זמן רב. נכון שהכניסה לוותה בבדיקות גופניות, בדיקה שלא הכנסנו מזון או שתיה – אגב זו טעות איומה – שכן בתחילת הערב התורים לרכישת המזון- היו ארוכים, צפופים, לא מסודרים, ויצרו צוואר בקבוק שכן, היתה רק עמדת תשלום אחת למזון. אולם בלילה נגמר המזון או השתיה. והקהל שכב מעולף. אבל גם לא נתנו לקהל לצאת ולחזור.

אז אחרי כל אלה, המוזיקה היא המוזיקה.

הופעות לא ארוכות מדי וכמעט ללא זמני המתנה אפשרו לקהל לקפץ על רגליו חצי יממה. ילדים שעמדו בשורה הראשונה לא נטשו את העמדה עד סיום הפסטיבל, ובאמת לקראת בוקר התחננו למים. אנשי ההפקה הופיעו עם דלי שחור ובו מים, שאנו הצלמים עזרנו לחלק בכוסות חד פעמיות. 

ובקצה הלילה בואך בוקר, התנהלה לאיטה התהלוכה חזרה עד החניה, שם חיכו לילדים האוטובוסים וההסעות, שכן לא הייתה הגבלת גיל בכניסה. אבל כן הייתה הגבלת גיל לצריכת אלכוהול, ולכן כל אורח מעל גיל 18 הצטייד בצמיד אפור המתיר רכישת אלכוהול.

אז מי רגשו אותי? 

אסתר רדא ממשיכה לרגש אותי. וגם קרולינה וקותימן. ברי סחרוף הכסוף, ילמד את כל חבורות הצעירים איך עושים את זה. אבל זו לא חוכמה, כי אני במרדף אחריו מאז ילדותי. בלקן ביט בוקס, הם משב רוח רענן של אנרגיה מתפרצת וקצב מדויק. שלא רק מביאים מוזיקה אלא חוויה שלמה. הקהל שהיה נראה לי צעיר מדי בשבילם, הפתיע. שאפו.

קצת מוזר היה לקבל את מוקי בנפרד וכמה זמן אחריו את שבק ס׳ (אמנם בהופעה המשותפת עם התפוחים). השב״ק הרימו את החבר׳ה הצעירים מחדש על הרגליים, בשילוב התפוחים זה תמיד טוב. ואה כן, בין לבין הופיעו כמה מנטורים ממגוון תכניות מוזיקה שלא ראיתי… והילדים היו מרוצים לאללה.

אבל לא היו שם רק ילדים, אולי רק קרוב מאד לבמה. כשעשיתי סיבובים במתחם ההופעות, גיליתי גם מבוגרים. באמת. אם כי הגיל הממוצע לא עלה על 27 לדעתי.

אבל אם כבר הקמתם, למה לא להרים פסטיבל של כמה ימים? תהיתי בקול. ענו לי שהפסטיבל אמור היה להיות בקיץ בשילוב אמני חו״ל, אלא שהוא בוטל בגלל המלחמה, וידוע לי שתושבי הדרום אף צ׳ופרו בכניסה לפסטיבל הזה. ראש עיריית חדרה, הגיע לברך, היה נראה נרגש מאד והבטיח שזו רק יריית הפתיחה לפסטיבל בום בוקס הבא וגם אלה שיבואו אחריו. ממתינה בקוצר רוח.

זהו אם כן אחלה ספתח לחזרתי לארץ אחרי כשמונה חודשי גולה. ברוכה הנמצאת מוזיקה ישראלית, ברוכים הנמצאים מוזיקאים מחוננים. כן יירבו כאלה, עם כשרונות, עם מגוון, מהירות, עבודה מדהימה של כל צוות ההפעלה, ושאנשים יוכלו לאכול ולשתות ביתר קלות. כי הפינה הזו קצת פוספסה.

שנה טובה

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל, צילום – דפנה טלמון

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל, צילום – רז גרוס

לחצו לצפייה בקטע וידאו מהמופע ב- facebook, צילום – טדי פרנקל וליאור אריה לעיריית חדרה

לחצו לצפייה בקטע וידאו מהמופע ב- facebook, צילום – טדי פרנקל וליאור אריה לעיריית חדרה

 

וידאו – צילום: רז גרוס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דפנה טלמון

אמנית, צלמת, אוהבת בעלי חיים. בוגרת תואר בגאוגרפיה, בוגרת תואר באמנות,מטיילת. אני עוברת את החיים וכל הזמן בוחנת, מתבוננת ומטילה ספק בסביבתי, לוכדת רגעים ומספרת סיפורים במצלמה שלי. אני זמינה לצלם את האירוע, הקונצרט שלכם, מערכת היחסים המיוחדת שלכם עם חיית המחמד שלכם או כל פעילות מרגשת אחרת.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא