שלום, מלחמה

באותה שבת שחורה 7.10 העולם כביכול עצר מלכת, קיבלנו מכה קשה וכואבת עמוק בתוך הבטן של המורל הלאומי, הגבולות נסוגו אל פנים הארץ, אנשים נשחטו, נשים נאנסו ונרצחו, תינוקות נשרפו ומאתיים וחמישים איש אישה וילדים נחטפו לשבי בידי חיילי ארגון הטרור חמאס עמוק אל תוך רצועת עזה, מכה קשה שכזו לא חווה העם היהודי בשל יהדותו מאז שהיטלר יצא עם תוכנית הפיתרון הסופי במסגרת מלחמת העולם השנייה במאה שעברה.

לא פשוט, לא קל, גם עולם התרבות המקומי נעמד ונאלם. לקח זמן רב עד שהחלה התאוששות מסויימת, הראשונים שיצאו עם קונץ פטנט להרמת המורל היו שחקני ואנשי הצוות של התיאטרון הקאמרי עם המופע – "ימים טובים פי אלף" מעין מסכת שמטרתה לנסות ולהרים את המורל בתקופה קשה בה סיסמאות כגון "ביחד ננצח" ו- "כוחנו באחדותנו" כיכבו בכל מקום כאשר העם לקח את המושכות מהממשלה הכושלת והמשותקת כדי לעמוד לצד הצבא במערכה הצבאית, האבסורד הגדול באותה עת היה שלצידו של המופע הכיכר בין המוזיאון והתיאטרון כבר המתה ממיצגים ודוכנים שכולם נסובו סביב גורלם של החטופים.

אולם לא רק בקאמרי יצאו עם מופע שמותאם לימים הנוראים, גם בתיאטרון גשר ביפו, ממש זמן קצר אחרי הקאמרי המופע "שלום, מלחמה" כבר רץ על בימת התיאטרון, אולם רק בסוף השבוע האחרון הגענו לשם כדי לחוות את ההצגה הזו.

אז במה מדובר?

אין זה מחזה, גם אין זה מחזמר, לא הצגה ולא מסיבה, מופע שנרקם כמובן בצל המערכה כשמטרתו המדויקת היא הרמת המורל וחימום הלבבות כמחווה לחיילים ולבני משפחותיהם שנותרו בעורף.

המחזאי אמיר וולף רקם סיפור, נרטיב, עשוי נכון, רהוט ומדויק עד לרמת משחקי לשון חכמים, המתמקד ברום קלטר המגלם חייל צעיר המשרת במסגרת להקה צבאית הנקרא להגיע לתפקידו ולצאת לסבב הופעות במחנות ובבסיסים במהלך המלחמה, כשהוא מניח את הקיטבג אותו סחב מהבית על הרצפה בכניסה למחנה הראשון מגיח ממנו לא פחות מאשר השחקן גלעד קלטר בתפקיד אביו המבוגר שהיה בעברו בדיוק בתפקידו של הבן, מה שנקרא דור אל דור יביע אומר. מכאן העלילה מתחילה להתגלגל כאשר אט אט מגיעים למחנה עוד ועוד חברים של האב, החבורה ההולכת וגדלה עוברת מסע תוך כדי שזירת שירים רבים, ישראלים, ומתורגמים שבכולם עובר כחוט השני המוטיב של המלחמה או המערכה או הדאגה לחיילים.

בין השירים שהשחקנים מנגנים ושרים מצויים "מכתב מאמא" שכתב נתן אלתרמן, "ערב מול הגלעד" מאת לאה גולדברג, "שיר אחרי מלחמה" מאת אריק איינשטיין לצד "לילי מרלן" של הנס לייפ, "לילה חשוך" של ניקיטה בוגוסלבסקי ואפילו "בלואינג אין דה ווינד" של בוב דילן מתורגם לעברית על ידי רועי חן.

הקאסט של המופע מחזה מוזיקלי הזה, בעריכתו של אבי בנימין, כולל את השחקנים והמוזיקאים יובל ינאי המנגן בגיטרה, הנרי דוד המנגן בגיטרת בס, שלומי ברטונוב המנגן על התופים, ניר כנען בקלידים, אליהם מצורפים תוך כדי המחזה גם מיכל ויינברג המנגנת בחלילית, טלי אוסדצ'י ביוקלילי והכוכב הראשי עידו מוסרי שמנגן בפסנתר ובמלודיקה. בתפקיד נוסף וללא כלי נגינה גם שיר סייג וליליאן רות.

רגעים של התרגשות עוברים במהלך המופע בתוך העלילה כאשר הקהל לוקח חלק בשירה בציבור עם כל אותם שירי ארץ ישראל היפה והטובה שמילותיהם למי שלא ממש זוכר מוקרנים בו זמנית על כל המסכים באולם, עידו מוסרי מגיש תוך כדי מערכון של שלושה אנשים באדם אחד כשהוא עושה מחווה ענקית לשלישייתה גשש החיוור עם המערכון "המכונית המגוייסת" שיצא במסגרת המופע "סינמה גשש" מיד אחרי מלחמת ששת הימים והפך לחלק מההווי הבידורי בארץ ומקור למטבעות לשון כמו "סע לשלום המפתחות בפנים". עוד רגע מעורר חיוכים נרשם כאשר גלעד קלטר המלווה בשתי השחקניות פוסע בינות הקהל ואוחז בידיה של אחת הצופות ופוצח עימה בריקוד "רוקנ'רול" סוער לשמחת הקהל.

כל זאת ועוד במטרה לחטוף את הקהל למסע אסקפיסטי ריאליסטי מהמצב המאוד קשה, המורל הירוד והאווירה המחורבנת ששורה בארץ כבר קרוב לחצי שנה. שאפו ענקי לקאסט של תיאטרון גשר שמצליח במשך שעה וחצי להרים את המורל, להחזיר את גאוות היחידה הלאומית ולהזכיר לכולם שאנחנו כאן כדי לחיות ולהנות.

המופע ימשיך לרוץ מעל בימת התיאטרון בחודש מאי הקרוב, כאן תאריכים נוספים וכרטיסים

טעימה מהמופע – ערב מול גלעד