כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

ליליפוט בארץ הרשע

במחנה המוות של הנאצים ימח"ש שהתה משפחת מוסיקאים נמוכי קומה – גמדים, ששרדו את שגיונותיו של מנגלה, על מוסיקה, חיים, זיכרון וקוממיות, בסיפור המשפחתי של הזמרת דנה ליקוורניק.

משפחת אוביץ, שחזור תמונה - דנה ליקוורניק
משפחת אוביץ, שחזור תמונה – דנה ליקוורניק

לקראת יום הזיכרון לשואה והגבורה המתקיים השנה בסימן "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" – המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה, נפגש הבלוג עם זמרת הגרוב דנה ליקוורניק הנושא עימה את סיפור אבות משפחתה, להקת המוזיקאים "ליליפוט" ממחנה אושוויץ שכללה את בני משפחת אוביץ, משפחת הגמדים הגדולה ביותר שידעה ההיסטוריה.

את הסיפור של דנה שמעתי לראשונה במהלך מופע השקת אלבום הבכורה שלה בקיץ 2013, כך סיכמתי אז את הסיפור המדהים – … גם שיר המוקדש לסבא, איש נמוך מאוד שהקים להקת ליליפוטים..

לפני חודשים פגשתי שוב בדנה כאשר השיקה את אלבומה השני, אך רק לאחרונה הצלחתי להיחשף לסיפור המלא, הרי הוא לפניכם כפי שדנה בעצמה סיפרה לי, סיפור משפחתה עליו גדלה כל חייה . להקת המוזיקאים "ליליפוט" ממחנה אושוויץ שכללה את משפחת הגמדים הגדולה ביותר שידעה ההיסטוריה.

החיבור של דנה עם המוסיקה מתחיל לפני שלושה דורות בתקופת מלחמת העולם השנייה , סבא רבה של דנה, אברהם אוביץ היה מוזיקאי שכל אחיו היו גמדים ואמנים שהופיעו ברחבי אירופה עם להקתם שנקראה "ליליפוט" .

מוצא משפחת אוביץ היה בכפר רוזאווליה במחוז מרמורש, בטרנסילבניה. הם היו צאצאי שמשון אייזיק אוביץ (1868-1923), שלקה בגמדות ושימש כבדחן בחתונות וכרב נודד. נולדו לו משני נישואים עשרה ילדים, מתוכם שבעה לקו בגמדות.אב המשפחה, שמשון אייזיק אוביץ, נולד ב־1868, וקומתו לא עברה מטר אחד. בהיסטוריה המשפחתית שלו, לא ידוע על גמדים אחרים, ואכן בשמונים אחוז מהמקרים, לידת גמד אינה עניין תורשתי, אלא שיבוש גנטי מקרי ובלתי צפוי המתרחש כשההורים הם בעלי קומה רגילה.

ברוזווליה, כפר נידח שתושביו מתקשים עד עצם היום הזה לקיים את עצמם מעבודת האדמה, לא היה כל סיכוי לנמוך קומה להתפרנס מעבודה פיזית. הוריו השקיעו בהשכלתו, שלחו אותו ללמוד בישיבה, ועבודתו הראשונה היה בדחן בחתונות. שמשון אייזיק נשא לאשה את ברנה, צעירה גבוהת קומה, והיא ילדה לו שתי בנות, שתיהן גמדות. בגיל 33 נפטרה ממחלה, והוא נשא לאשה את בתיה, יפהפייה בת 18, שהיתה מבוגרת אך במעט מבנותיו. היא ילדה לו שמונה ילדים, חמישה מהם גמדים.

ב־1923, שנתיים לאחר לידת הבת האחרונה, פרלה, מת האב, ובנו אברהם (אבי סבתה של דנה) נכנס לנעליו המקצועיות. כשהיתה פרלה בת תשע נפטרה גם אמה. כל חייה הטיפה האם לילדיה להיות יחד ולא להיפרד, וחיפשה להם מקצוע שיאפשר להם לפרנס את עצמם בלי להיות תלויים בזרים, ושיגן עליהם מפני לעג הסביבה.

ביחד שבעת האחים הקימו את להקתם "ליליפוט" שנדדה והופיעה בכל אירופה . כשהשתלטו ההונגרים על האזור בספטמבר 1940, הם הנהיגו את חוקי הגזע ואסרו על יהודים להחזיק בתי עסק, לעבוד, להציע שירותים או להופיע בפני לא יהודים. אלא ששבעת הגמדים הצליחו להשיג תעודות זהות שבהן לא נרשמה דתם והם המשיכו בהופעותיהם ובמסעותיהם, שומרים שיהדותם לא תתגלה, עד מרץ 1944, כשגרמניה פלשה להונגריה והחלה לרכז את היהודים להשמדה.

ב־19 במאי הגיעה משפחת אוביץ לאושוויץ עם כל יהודי האזור, וכבר על הרציף עוררו סקרנות רבה. באותו לילה לא היה מנגלה בתורנות סלקציה, אבל הקצינים האחרים ידעו שהוא אוסף תאומים ואנשים בעלי נכויות, ומיהרו להזעיקו. עבור גמד אחד או שניים, אולי לא היו מעירים אותו, אבל שבעה גמדים ועוד חמישה בני משפחה זה כבר היה סיפור אחר.

מנגלה שיכן אותם בנפרד, והם היו האסירים היחידים במחנה שהותר להם להישאר בבגדיהם ולא ללבוש את מדי הפסים. שיערם לא גולח והם לא חויבו לעבוד או לעמוד שעות ארוכות במסדרים. הם עברו בדיקות מתישות, שבעזרתן קיווה מנגלה לפצח את החידה הגנטית: כיצד נולדו לאב גמד ילדים נמוכים וגבוהים, וכיצד משתקף הדבר בבני המשפחה האחרים.

בהרצאה הפומבית היחידה של מנגלה על ניסוייו באושוויץ, דיבר בעיקר על משפחת הגמדים, כשהם ניצבים לצדו על הבמה, עירומים ומבוישים, בפני אודיטוריום גדוש באנשי צבא ורפואה.

אברהם אוביץ אביה של בתיה אילון ז"ל סבתה של דנה ליקוורניק נשא לאישה את אלגרה שהיתה גבוהת קומה וסבתה של דנה הייתה הראשונה ששברה את דור הגמדים והילדה היחידה שנולדה למשפחה זו, מכיוון שגמדות הינה תכונה שגורמת להמון בעיות ומחלות פרקים ובין היתר גם מקשה על הבאת ילדים לעולם.

המשפחה הייתה במחנות הריכוז במשך 20 חודשים . בקטע אחד מתוך עבודת השורשים של דנה סבתה בתיה מספרת לה "הייתי צריכה לתת דם לניסויים של ד"ר מנגלה ובלילה אחד הייתי מאוד חולה והוא רצה לשלוח אותי למשרפות ואז בת דודתי התחננה אליו שאם היא צריכה למות , אז שאמות ביניהם" והוא נתן לה לחיות ובזכותה עכשיו אני יכולה לכתוב ולהעביר לכם את הסיפור המדהים הזה של משפחת הגמדים הכי גדולה שידעה ההיסטוריה שלא ויתרה נלחמה בשדים הכי גדולים שברא העולם ולמרות הכל הצליחה להגיע לארץ ולהקים כאן את בית הקולנוע הראשון בחיפה (בו אגב, מתרחש הסרט "פעם הייתי" של אבי נשר)

בני משפחת אוביץ, שחזור תמונה - דנה ליקוורניק
בני משפחת אוביץ, שחזור תמונה – דנה ליקוורניק

עד כאן סיפורה של דנה ליקוורניק על משפחתה יוצאת הדופן בשואה, ונחזור למופע ההשקה של אלבומה הראשון בו הציגה לראשונה את הסיפור והשיר שכתבה לזכרו של הסבא רבא, מספר חודשים מאוחר יותר נכנסה דנה לאולפן ההקלטות האנלוגי של קובי פרחי – מצלול והקליטה בין היתר את השיר – איש קטן.

כעת זה הזמן הנכון לאוורר את הסיפור והשיר, האזינו.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא