כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מאיה ניצבת בקדמת הבמה

המופע של מאיה אברהם, אחרי הפרויקט, אחרי האלבום, עם הקהל, ליל שני, 09.01.2017, מועדון זאפה בהרצליה. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

מאיה אברהם בקדמת הבמה. צילום: יובל אראל
מאיה אברהם בקדמת הבמה. צילום: יובל אראל

יותר מכל דבר אחר מזוהה הזמרת מאיה אברהם עם הפרויקט של עידן רייכל, אולם אמש היא הוכיחה לראשונה הלכה  למעשה כי היא עומדת על הבמה בפני עצמה, הן בזכות הופעתה, בזכות ההליכה קדימה עם חומר חדש וכמובן בזכות הקהל הרב שהצביע ברגליים ומילא את חללו של מועדון זאפה בהרצליה עד אפס מקום (סולד אאוט).

הצבעה הזו היא גורם חשוב בתהליך של השחרור ופרישת הכנפיים לאחר שבשנה האחרונה טפטפה עצמה מאיה אברהם במופעים מאוד אינטימיים, כאלו מהסוג המתקיים בקפה ביאליק ודומיו ברחבי הארץ, מופע קטן מול קהל מצומצם, רובו קבוע, אוהד, מעריץ, אוהב.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעבר היו מי שהשוו את מאיה אברהם לדמותה הבימתית של הזמרת המנוחה עופרה חזה, אכן ישנם קווי דמיון מסוימים באופן חלקי, חיצוניותה, דמות נשית חצי שברירית ועדינה, גם בעורקיה זורם דם של בנות תימן, שירתה וקולה פעמונים, ותנועתה על הבמה קלילה ונינוחה, הופעתה היא המיינסטרים המושלם, פונה לקשת רחבה ומגוונת של קהלים, ניתן ללמוד זאת גם מהליין אפ שהקים את המופע, החל מהחומרים שאותם בצעה במסגרת הפרויקט של עידן רייכל עימו היא אכן מזוהה מכל, עובר לחומרים מאלבומה האחרון, זה שיצא לפני יותר משנה, עם דואט מצוין אל מול הזמר הימתיכוני איתי לוי בשיר הנושא ממנו – "ליום הזה חיכיתי", עובר אל חומרים אתניים אקזוטיים דוגמת שירים תימניים, ערביים ואף מרוקאים דוגמת השיר שהלחין עידן רייכל "יא מאמא" לפי מילותיו של שמעון בוסקילה אשר בלהקתו המיתולוגית, להקת השמחות "סהרה", החלה מאיה את הקריירה שלה כזמרת עוד כנערה. סגירת מעגלים לפני הנסיקה. וכן, זהו תמיד אחד הלהיטים המרגשים ביותר שנוצרו כאן בעשור האחרון.

את מאיה אברהם מופיעה מעל הבמה ראיתי במספר הזדמנויות, החל ממופע השקת אלבומה האחרון של אהובה עוזרי בו נטלה חלק כאחת המבצעות של השירים שאהובה כתבה והלחינה, במסגרת מופע מלא של הפרויקט עם עידן רייכל אל מול פארק הירקון מלא בחיילים וחיילות בימים של תחילת המבצע הצבאי האחרון ברצועת עזה, וכחלק מהאמנים שהשתתפו באלבום שיריו של המשורר חיים גורי במסגרת פסטיבל לשון ראשון.

אמש כאמור מלאו מושבי מועדון זאפה בסניף ההרצלייני עד אפס מקום עם קהל מאות שהגיע בערב קר במיוחד כדי לחוות את המופע של מאיה בלוויית הרכב הנגנים טל דקל בקלידים, גל שניידר בגיטרה אקוסטית, שאולי יצחק בבגלמה ועוד, שלומי אלימלך בגיטרת בס, רפי קירספין בכלי הקשה, שירות והפקה מוסיקלית, ותום שטדלר על התופים אשר עלו על הבמה, לא לפני שהערב נפתח במופע קצרצר של טל דקל אל מול הקלידים מבצע שני שירים פרי יצירתו, בבחינת במה פתוחה או מופע חימום, ממליץ לעקוב אחר הזמר היוצר הצעיר, בוגר רימון הנע במחוזות הפולק המלודי ועושה דרכו לאלבום בכורה.

כאשר מאיה והרכב הנגנים השלם עלו לבמה והיא נתנה דרור לשירתה, המופע זרם בפלואו נכון ומצוין, שיר רודף שיר כאשר אחד הפיקים החשובים היה הזמנתו של הזמר איתי לוי להצטרף למאיה בביצוע הדואט שלהם "ליום הזה חיכיתי", ממשיך עם ביצועים אתניים מגוונים ועובר לכמה משירי אלבומיה לצד השירים שפרסמו אותה במסגרת הפרויקט, הפעם ללא נוכחותו של עידן רייכל על הבמה, מאיה הצמיחה את כנפיה והיא נוסקת בביטחון אל קדמת הבמה כמבצעת עצמאית.

פעם כתבתי על מאיה כמה מילים, אני סבור שהם מתאימות גם עתה, הנה כמה מהן – "…מאיה שליוותה זמן רב את עידן רייכל במסגרת הפרויקט יודעת דבר או שניים בהופעות אל מול קהל במעמדים שכאלו, …היא מקצועית, מלוטשת, ייצוגית, יודעת לעמוד ולהעמיד קטע מוזיקלי כהלכה, פונה אל הקהל מימין ומשמאל, מבצעת כמה פוזות של פרימה דונה בימתית, שיק אמיתי…"

עכשיו אני ממתין לרגעים שהחומרים של כותבים דוגמת אהרון עמרם יעברו תחת ידיה וייקחו אותה אל המקום הראוי בסצנת מוסיקת העולם האתנית העכשווית, קדימה.

ליין אפ: עברתי את הדרך, תרקדי, עד שיבוא אוקטובר, המקום שלי, מכל האהבות, זרועותי, ליום הזה חיכיתי (עם איתי לוי), מסכין יא נאס, אם תחזור, עומר ד'יאב, אותם חלומות, תדע, אם תלך, יא מאמא, אתה יודע, כל בוקר.

הדרן: אמת אחת, למה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא