כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

האזנה מודרכת – תולדות הכותרת

מפגש עם רמי פורטיס להאזנה פומבית ראשונה לתקליטו החדש "תולדות הכותרת", חמישי, בוקר, 13.08.2015, הוסטל 51. דיווח מהשטח – יובל אראל.

רמי פורטיס, תולדות הכותרת, האזנה לויניל. צילום: יובל אראל
רמי פורטיס, תולדות הכותרת, האזנה לויניל. צילום: יובל אראל

חפירת פתיחה – כי הרי מחוץ להוסטל כבר החלו בחפירות, הרכבת התחתית וזה, אין רחוב, יש אתר עתיקות עם גדר בינו לבין שאריות המדרכה, יודלוי פינת אלנבי, הזדמנות טובה להזכיר את המפגש הראשון שלי עם רמי פורטיס – ההיכרות שלי עם רמי פורטיס מתחילה באמצע שנות השבעים. במסגרת שיעורי הגדנ"ע שהתקיימו בבית הספר התיכון, נשלחה הכיתה לסייע לצבא למשך שבוע ימים, בבסיס מחסנים בצריפין. זה היה איפשהו ב-1974, אחרי מלחמת יום כיפור. לקחתי עמי לבסיס טייפ קסטות נייד וקלטות להאזנה, ביניהן קלטת עם האלבום הראשון של להקת "רוקסי מיוזיק" שבאותה עת נמכר במחיר מוזל בחנויות (קט-אאוט). במחסן אליו נשלחתי לעזור הסתובב חייל אחד שפניו אורו למשמע המוזיקה. הוא פנה אלי ואמר לי משהו בסגנון "אתה בסדר, שומע את המוזיקה הנכונה". כל השאר מתועד בכתבה מיוחדת ליום העצמאות שכתבתי במדור המוזיקה של Mako…בכלל יש כאן בבלוג הרבה "פורטיס"!

אכן, פורטיס או יותר נכון המוזיקה שהוא יוצר ומבצע מלווה אותי כמעין פס קול מהילדות לבגרות והלאה, רוקר חיי…

למרות החום המעיק והמרגיז בעיר העברית הראשונה, הטרחתי עצמי בשעות הבוקר להגיע להוסטל 51, ה-מ-ק-ו-ם של אלישע בנאי ואיתמר לוי כדי להאזין יחד עם רמי פורטיס ועוד כמה כתבי מוזיקה לאלבום החדש "תולדות הכותרת" היוצא במהדורת ויניל, תקליט קלאסי, חוויה נכונה.

במהלך ההאזנה, פשוטה כמשמעותה, ישובים מול פטיפון וחווים את השירים החדשים מספק רמי פורטיס הצצה לעולמו הפנימי והתהליכים ליצירת השירים, הקלטתם והפקתם לכדי אלבום. בו מתארחים מוזיקאים כגיא מר, ברי סחרוף ויובל בנאי.

האלבום הכולל שמונה שירים בלבד, ארבעה בכל צד, לוקח אותך בתוך קפסולת זמן של כארבעים דקות ליצירות חדשות אשר מצד אחד יש בהן משום שמירה על הקו המוזיקלי, החתימה האמנותית, של פורטיס, חתימה אותה ניתן לזהות מיד, אולם מאידך יש כאן, כבר בהאזנה הראשונית הבתולית הבחנה בטקסטים המהווים מעין המשך לרעיונות שפורטיס התעסק בהם באלבומו הקודם "החבר אני" סוג של פילוסופיה אישית שאיננה מתיימרת לעמוד ברומו של עולם אלא להיות נגישה לילד שבכל אחד מאתנו, פשטות והבנה לתמלילים המעוטרים בצלילים מהם מזהים ניצוצות של הפורטיס הקלאסי, רק לקראת הסיום מתנער פורטיס מהאוירה האישית המוכרת ויוצא לדרך במעין מכונת זמן שאותי באופן אישי זרקה הישר לתמונות וויז'ואל הלקוח מהסרט מציצים, אורי זוהר, אריק איינשטיין, הבתים המהוהים באזור נמל תל אביב הישן, צללית של ג'וזי כ"ץ מרקדת לפי המנגינה.

מסתבר שהצלחתי לקלוע, כאשר אייל "קוואמי" פרידמן, מתחנת הרדיו האינטרנטית "הקצה" שהנחה את מהלך ההאזנה בשידור חי, הצביע בסיומו של השיר על ההשפעה האריק איינשטיינית שבו, רעיון שרמי פורטיס בעצמו אישר וחיזק בשיחה אישית עמי, כי אכן הוא שחרר את השפעות ימי הילדות בשיר האחרון.

בגדול אני יכול לאמר שפורטיס איננו דורך במקום ומנסה דרכים חדשות ביצירה, זאת מבלי להשיל את המעטפת האופיינית, וטוב שכך.

אבל למה לברבר כל כך הרבה, האלבום בפורמט דיגיטלי זמין להאזנה ורכישה מקוונת במחנה הלהקות.

עם השקת התקליט יחגוג רמי פורטיס את שיאו של  באמצעות מופע חד פעמי – 'פורטיס באופרה' במשכן האופרה בצהריי יום שישי ה 11 בספטמבר. המופע יציג את האמירה האמנותית הייחודית של פורטיס שזורה בשלל הפתעות, משתתפים ובמספר מימדים. הנה לינק לכרטיסים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמפגש

לחצו להאזנה למפגש המלא במסגרת תחנת הרדיו הקצה

וידאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא