כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

סקס, סמים ורוקנ'רול

מופע השקת האלבום החדש של הג'ירפות "מי שלא חולם כועס", ליל חמישי, 14.09.2017 מועדון בארבי תל אביב, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. צילום וידאו – אדוה אראל.

מי שלא חולם, כועס, כהנא. צילום: יובל אראל

הכל כלול, אצל גלעד כהנא, החפירות, האמירות, העקיצות, ההתרסות, הבוטות המחושבת מאוד, האהבה, הגאווה, החיים מקולות הקהל, החיים על פי גלעד, הכאב, החוזקה, החגיגה, הכל כלול במופע.

הייתי שם די בהתחלה, לגלעד ופעילותו המוסיקלית התוודעתי לפני הרבה שנים במסגרת אירועי לילה לבן, הראשון בסדרה בתל אביב, חברי להקת ה"ג'ירפות" הופיעו אז בחוף ימה של תל אביב, לפני קהל של כמה אלפים, קולו המונוטוני משהו כשהוא דיבר בין שיר לשיר, שפך תובנות על ימין ועל שמאל, ירד אל הקהל עם המיקרופון תוך כדי השיר "רמי מואשם בהחזקת סמים קלים", מאז הלכתי במסע ארוך וממושך לצידו ולצידן של הג'ירפות, אם תחפרו כאן בבלוג תמצאו תיעודים רבים להופעותיהם, ביחד או לחוד בסיטואציות שונות.

אבל אמש, במהלך מופע השקת האלבום החדש "מי שלא חולם כועס" הגיע גלעד כהנא לשיאים חדשים, לא שהוא רגיל וסטנדרטי בפעמים אחרות, הוא תמיד מגיע לאקסטרים בהתייחסויות השונות, אך לקבל בתוך שעה וחצי מכלול כזה של רגשות, המתחיל בדרישה ישירה מאחד הצופים בקהל להשפיל עצמו ולמצוץ את קצה נעלו בקונוטציה מינית חריפה וביזארית, להמשיך בקטע של סטוץ כושל בשירותי אחד המועדונים ולצאת דוש מרוכך, לנשום את הערצת הקהל לכל ניואנס ולעצור את הכל ולהכות את האולם והעולם בחשיפה הכי אישית מהסוג שלא ממש אמור לקרות על הבמה לאמן כשהוא מספר על הרגעים בהם נודע לו על מותה של אמו, מעין מכה חזקה בבטן לכל אלף הצופים שמלאו את מועדון בארבי במופע סולד אאוט, להמשיך בתרגילים הוותיקים והכל כך משויפים של ירידה אל תוך הקהל והמשך השירה תוך התחבקות, הסתחבקות וסלפיז עם כל דכפין בטכנולוגיה מיושנת של שירה במיקרופון המחובר לכבל (כבל? למה לא אלחוטי!!!).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אז אמש נתנו הג'ירפות מופע אופייני (שזו הגדרה נכונה לכמה טוב המופע שלהם עם הטקסטים והמנגינות והנוכחות האלוהית של אחד העם גלעד כהנא שתמיד צדק והיכן מירי רגב והילד ההוא של הנתניהוהים…) שהוכיח בפעם המי יודע כמה שהם עדיין נביאי הזעם והמתריסים בשער הכי אותנטיים שיש כאן בסצנת המוסיקה. אכן היה קוקטייל משובח של סקס, סמים ורוקנ'רול, וזה בעצם כל הסיפור, תזכרו, כי מי שלא חולם, כועס, וחבל.

חמש חפירות:

  • שישה שירים מתוך האלבום החדש זהו יבול מצוין במופע השקה שגם מביא את העבר והווה ביחד, בכלל האלבום הזה הוא הטוב ביותר של גלעד וג'ירפות, בכל, הטקסטים, העיבודים, מכאן הם צריכים להתעלות עוד יותר.
  • חסרונה של התקשורת המשודרת הורגש, הטמבלויזיה המסחרית מפספסת מציאות, אידיוטים.
  • לא היו אורחים, אבל מי צריך?!
  • היה ארוך, או בעצם סטנדרטי, אבל הרגיש קצר (כי היה טוב בתכלס).
  • סמים? נו השיר הזה עם הילדה והנסיעה לסיני עם רמי, המנון.

ליין אפ: אם פתאום, שימי עין, לכת, יש לו בחורות כמו מים, 747, אין בעצם זמן, אני מת, לא יודע למה זה קורה לי, האור הזה לא קטן, שבור זה גם חותך, מונוגמיה, אין כניסה לפילים, גג, וואו. הדרן: הכלבים, מי שלא חולם, כועס, רמי מואשם בהחזקת סמים קלים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא