כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

הופעות בינלאומיותסיקור הופעות
כולל וידאו

המופע של אמה סמית' בתל אביב

זמרת הג'אז והסווינג הבינלאומית אמה סמית' הופיעה אמש מעל בימת מועדון גריי בתל אביב ועשתה טוב על הנשמה, היינו שם

אמה סמית' היא זמרת בסוגות הג'אז, הסווינג, הבלוז ומוזיקת הנשמה שגדלה באנגליה לאם יהודייה (משפחת כהן) ולאב בריטי, מר סמית'. את המוניטין הבינלאומי שלה היא רכשה כשהופיעה במיטב מועדוני הג'אז בבירת אנגליה וגם בתפוח הגדול בארצות הברית של אמריקה כשהיא מבצעת ארסנל שירים מגוון בשלל הסגנונות של עולמות הג'אז לצד הבלוז ועוד.

אמה נחתה השבוע, בעיצומה של המערכה הצבאית, בישראל, לא ממש הפריע לה או עמד בדרכה עניין המערכה הצבאית, להיפך, אמה באה כדי לחזק אותנו והתחזקה בעצמה, כאשר עלתה אמש מעל בימת מועדון גריי בתל אביב היא ידעה לשגר לחלל המועדון גם כמה מילים ומשפטים בעברית אם כי במבטא בריטי מהוקצע – … .

אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל
אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל
אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל
אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל

אין ספק כי לקהל הישראלי הייתה זו חוויה מחזקת ומעודדת. ובכלל בזווית המוזיקלית, אמה שהיא ווקליסטית ופרפורמרית במה מצוינת ומלוטשת היטב אשר אפילו דפקה לנו הופעה עם שתי שמלות שונות כמו כוכבת אמיתית הגיעה לישראל כשהיא מלווה בצמד נגנים שלה – מייקל וורקמפ נגן החצוצרה מהולנד שהתגלה כמעין לואי אמסטרונג מודל 2024 עם צבע הקול המחוספס של המלך והתנהגות במה מדליקה ומלאה בגרוב כשהוא יודע לרפרף בין סגנונות מוזיקליים שונים הן בנגינה והן בקולו העמוק שלעתים לא נזקק כלל למיקרופון מעל הבמה, לצידו של מייקל הגיע אף הוא מעבר לים נגן הגיטרה דני לפט שניגן בגיטרת נפח חשמלית מלווה וגם מוביל בכמה יצירות ורסטיליות ומשייט בשלל הסגנונות המוזיקליים לשירים שבוצעו מעל הבמה.

מייקל וורקמפ. צילום יובל אראל
מייקל וורקמפ. צילום יובל אראל
דני לפט. צילום יובל אראל
דני לפט. צילום יובל אראל

אל שלושת האורחים הללו מהאי הבריטי הצטרף חיזוק בדמות שלישיית נגני ג'אז משובחים תוצרת מקומית – יונתן ריקליס נגן הפסנתר שגם לקח כמה הזדמנויות להזכיר לכל הקהל למה הוא נחשב לפסנתרן מצויין כשאצבעותיו רצות על גבי הקלידים, נגן הקונטרבס אסף חכימי שהזכיר לכולם שבמקור אנחנו במופע ג'אז בו כל נגן מקבל את ההזדמנות לצאת מהאקורד, לשייט ולחזור בזמן והמתופף יונתן רוזן שהוביל את המופע בשלל המקצבים.

יונתן ריקליס. צילום יובל אראל
יונתן ריקליס. צילום יובל אראל
אסף חכימי. צילום יובל אראל
אסף חכימי. צילום יובל אראל
יונתן רוזן. צילום יובל אראל
יונתן רוזן. צילום יובל אראל

המופע שהחל מוקדם יחסית, הרבה לפני השעה עשר בערב נמשך קרוב לשעה וחצי עם שלל שירים וקטעי מוזיקה המרפרפים עצמם על מספר סגנונות מוזיקליים, בין יצירות מקוריות לבין סטנדרטים מהעולמות המוזיקליים השונים, יוצרים עבור הקהל אסקפיזם מושלם באווירה בינלאומית.

במהלך המופע שנפתח בקטע נגינה של הנציגות הישראלית אליה הצטרפו בהמשך הנגנים הבריטים הספיקו הנגנים והזמרת לתת לקהל טעימות משובחות של מוזיקה, נגינה, ווקליות ואווירה של עולם נפלא.

את הקטע השני של המופע הקדיש נגן החצוצרה מייקל ללהיט הסווינג של לואי אמסטרונג – Ain't Misbehavin שהוא למעשה דו שיח בין הגיטרה לחצוצרה כשמייקל גם מוביל את הנמבר בשירתו המחוספסת והעמוקה.

מייקל ממשיך להוביל את המופע כשהוא מזמין לבמה את אמה ומבקש מהקהל להריע עבורה, אמה נכנסת בשעטה כשהיא לבושה במעין אוברול מכנסיים עם כנפיים בצבע אדום שני בוהק מבד רך הנוזל על גופה, סוחטת מחיאות כפיים מהקהל ופותחת ללא הקדמות מיותרות בביצוע מצויין לשיר – Nobody Knows You When You're Down and Out מה שקרוי סטנדרט בלוז שנכתב ממש לפני מאה שנה בידי הפסנתרן ג'ימי קוקס כקטע במיוחד לקול נשי המביא את סיפורה של הגברת שירדה מנכסיה אותם צברה בתקופה היובש של ארצות הברית, השיר המוכר בביצועה של זמרת הבלוז המיתולוגית בסי סמית' הביא את הווקאלס של אמה על גבי מגש לאוזני הקהל במועדון, מה שנקרא, רוצים הוכחות לאיכויות? קיבלתם.

אמה והנגנים נשארים בשנות השלושים של המאה שעברה ועוברים לביצוע של אחד הסטנדרטים האהובים בסוגת הג'אז – All of Me שנכתב בידי ג'ראלד מרקס וסיימור סימונס וזכה לשלל ביצועים וגרסאות מהמפורסמות ביניהן הן אלו של פרנק סינטרה וכמובן המיתולוגיה – בילי הולידיי.

בסיום השיר פונה אמה לקהל ואומרת במבטא בריטי ברור את הטקסט העברי הבא – "אני ממש שמחה להיות פה הערב" והיא ממשיכה בעזרתו של הפסנתרן יונתן ריקליס – "תמיד חלמתי להופיע פה", אמה צוחקת למשמע מחיאות הכפיים ומוסיפה באנגלית "I feel like I've just make ALIYA" ומוסיפה שזה יהיה לבטח בשנה הבאה… אמה מוסיפה ומספרת כי בעצם הייתה אמורה להופיע בישראל שתי הופעות במהלך אוקטובר אך כמובן שההופעות נדחו וכעת היא הגיעה בכל זאת לסבב מלא ברחבי הארץ.

אמה ממשיכה כעת עם השיר Honeysuckle Rose אף הוא נולד אי שם בשנות השלושים כשיר לריקודי סטאפס ונודע במיוחד בביצועים של שמות כקאונט בייסי, בני גודמן, לואי אמסטרונג ושרה וואהן, כל אחד לחוד.. כאן זה המאני טיים של אסף חכימי לרוץ עם המקצב על הקונטרבס.

והנה אנחנו כבר עם קולות החצוצרה של מייקל הפותחים את הקלאסיקה מתוך האופרה "פורגי ובס" שכתבו ג'ורג' ואירה גרשווין – It Ain't Necessarily So , אמנם אין זה הביצוע רב המשתתפים כמו באופרה המקורית ובסרט בעקבותיה אולם הצמצום לזמרת ולהקה לא מוריד כהוא זה מאיכות הביצוע המדוייק, גם נגן הגיטרה דני לפט והחצוצרן מייקל וורקמפ יצאו לקטעי סולו על המלודיה. אהבתי.

כך קלאסיקה רודפת קלאסיקה וסטנדרט רודף סטנדרט, ג'אז, בלוז, וסווינג מככבים זה לצד זה וזה אחרי זה במופע שכל כולו תענוג לאוזניים ולעיניים. אני לא אעצור בכל שיר ושיר אולם אציין לטובה קטע מוזיקלי נוסף בו על הבמה מצויים שני הנגנים האורחים מאירופה, דני לפט ומייקל וורקמפ כשהם מבצעים את The Saint Louis Blues – אשר נכתב בידי וויליאם כריסטופר האנדי שהגדיר את עצמו כאבא של הבלוז בשנת 1914 והפך לאחד משירי הבלוז הראשונים שהצליחו גם בעולמות הפופ ולמרות היותו בלוז טהור הוא נכלל ברשימת הסטנדרטים של הג'אז, תראו, שני הנגנים נתנו ליצירה פרשנות מצויינת בביצוע ונגינה, מייקל שגם שר את מילות השיר בכלל לא התייחס למיקרופון שעל הבמה, יש לו כנראה מיתרי קול שעומדים בפני עצמם…

אמה חוזרת לבמה, כעת עם אאוטפיט שונה, שמלת גוף כסופה ונוצצת, בין השירים מצליחה אמה לעשות הפוגה קצרה ולספר על עצמה, על ביקורה הראשון בישראל בגיל 14 ועל החיבור שלה עם היותה יהודייה אל מול ההצלחה המקצועית הבינלאומית שלה.

אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל
אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל
אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל
אמה סמית' בתל אביב. צילום יובל אראל

אמה מציגה לקהל את אלבום הויניל האחרון שלה – Meshuga baby שכל כולו מחווה למלחינים יהודיים לצד יצירות מקוריות כחלק מהמסע האישי והפנימי שלה להכיר ביהדותה בגיל מאוחר יחסית ומזמינה את הקהל להגיע אחרי המופע לרכוש עותק חתום ולפטפט קצת, כפי שהיא אמרה – אולי נגלה שאנחנו בני דודים רחוקים… בראיון שקיימה בשנה שעברה למגזין יהודי בלונדון אמרה כי היא מקווה להופיע עם האלבום בפסטיבל הג'אז באילת…

כעת היא מבצעת בליוויו של הפסנתרן יונתן ריקליס את השיר – Stormy Weather שנכתב בשנת 1933 בידי הארולד ארלן וטד קוהל. השיר שהוא שיר אהבה סנטימנטלי מוכר במיוחד בביצועים של בילי הולידי, פרנק סינטרה, דיוק אלינגטון, צ'ארלי מינגוס וג'ודי גארלנד.

המוזיקאים חתמו את המופע בקטע הדרן עם השיר Dream a Little Dream of Me קלאסיקה שנכתבה בידי הפזמונאים פאביאן אנדרה וווילבור שוונדט בהלחנתו של גאס קאהן בשנת 1931, שיר שהפך לקלאסיקה שבוצעה בידי שלל אמנים מעולמות הג'אז, אולם הגרסה הכי מוכרת היא של קייס אליוט המנוחה מלהקת האבות והאמהות, ברפרוף קל על המבצעים הרבים – סילבי וורטן, האחיםניליס, הנרי מנציני, אלה פיצג'רלד, אדי וודר ועוד… אכן סיום מצויין למופע.

אמה וחבורת הנגנים ממשיכים את סבב ההופעות המתוכנן בהפקת המשרד המקומי "ג'אז חם" ולקראת סוף השבוע יחזרו לתל אביב להופעות במוזיאון תל אביב לאמנות ביום חמישי וביום שישי, סבב שיחתם בבית אבא חושי בחיפה במוצאי שבת, תשתדלו לא להחמיץ. כאן יש כרטיסים
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהמופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא