כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מיכה ביטון מחזיק מים

מופע השקה חגיגי לאלבומו החמישי של המוזיקאי, יוצר ומבצע מיכה ביטון –"כמו מים", מועדון בארבי, שני, 07.04.2014, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

מיכה ביטון, כמו מים, השקה. צילום: יובל ושילי אראל
מיכה ביטון, כמו מים, השקה. צילום: יובל ושילי אראל

מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו, אמרו את זה פעם, לפני אלפי שנים, בהקשר למים וחגי ישראל, חפשו שם, אני מביא זאת כדי לנסות לתאר את השמחה שנחגגה אמש במועדון בארבי, כאשר מיכה ביטון השיק את אלבומו החדש.

מיכה ביטון רקום בתודעה הציבורית כילד "ציון" מתוך סדרת ספרי הנעורים "אל עצמי" שכתבה הסופרת גלילה רון פדר, סיפור המבוסס על אמת, באשר "ציון" הילד הנו מיכה ביטון בעצמו, מעבר לגימיק הזה מיכה נמנה על היוצרים שצמחו מהעיר שדרות, בשורה אחת עם כנסיית השכל, טיפקס ושפתיים, מיכה הקים בתחילת שנות התשעים את "טאנארא" מחלוצות הרוק האתני המקומי.

במהלך השנתיים האחרונות שקד מיכה על כתיבת והלחנת שירים חדשים, כאשר על מדף האלבומים שלו כבר מונחים ארבעה במספר, את מלאכת ההפקה המוזיקלית נטל על עצמו היוצר, מעבד ומפיק י מהדרום פטריק סבג.

האלבום כולל עשרה שירים המבקשים להציג את התמורות והשינויים המוזיקליים שעבר מיכה ביטון בשנים האחרונות, האלבום מתאפיין בצלילי פולק – רוק, אווירת שאנטי ופה ושם קורטוב של גרוב ופאנקי ישראלי, תמליליו של מיכה מאופיינים בנושאים הכובשים את עולמו כאמונה, תקווה, אהבה ואמת. סוג של מוזיקה רכה, נינוחה, המותאמת לכל אוזן אך יחד עם זאת מושקעת בעיטורי הצלילים שהפיק פטריק סבג ללחנים. האלבום הוא ארץ ישראל הטהורה של העת הזו. מסתבר שיש עדיין ארץ שכזו.

מיכה ביטון, משדרות לבארבי. צילום: יובל ושילי אראל
מיכה ביטון, משדרות לבארבי. צילום: יובל ושילי אראל

מיכה ביטון, מעבר להיותו מוזיקאי יוצר ומבצע הפך לדמות מוערצת בקרב קהיליית רקדני מחולות העם, מסתבר שכמה משיריו הפכו ללהיטי הרקדות המוניות במעגלי החברה העוסקים בתחביב זה, שיריו מדורגים בצמרת מצעדי ההשמעות וההרקדות ואף נוצרו כוריאוגרפיות ייחודיות להם.

במקביל, בשנת 2010 מפגש בין מיכה ביטון לליסה סילברשטיין צור, יהודיה אמריקאית מהתנועה הרפורמית המגיעה לישראל לאחר שאת לימודיה עשתה בהתמחות במוזיקה הישראלית המודרנית, יוצר קליק אמנותי שהוביל בתחילה למעין כור היתוך מוזיקלי ששילב תפילה ושמחה.

ליסה התאהבה ביצירה המוזיקלית של מיכה ולקחה על עצמה להרים פרוייקט, מה זה פרויקט? קנאתם של אמנים רבים בארץ, השקעה כלכלית והפקתית אדירה ליוותה את כל מערך ההשקה של האלבום החדש עד הפרטים הקטנים ביותר, אנשי התעשייה האמורים להאזין, לבדוק, לבקר ולחשוף את החומרים החדשים הופתעו כאשר האלבום הנשלח כבשגרה מהאמנים\הפקה\יח"צ אליהם לווה הפעם בשי צנוע – נגן MP3  ובו צרובים כל שירי האלבום, מעבר למסע יחסי ציבור אדיר שהוביל את מיכה לתוכניות רדיו רבות וכתבות חשיפה בתקשורת הכתובה, הונחו תקליטורי דגימות מהאלבום ולהיטיו על גבי רכביהם של כל המבלים בסוף השבוע האחרון במועדוני רשת זאפה עם הצעה שלא ניתן לסרב לה – הזמנה למופע ההשקה בשני כרטיסים במחיר אחד! לא רק זאת, גם לרוכשי הכרטיסים מראש ניתן עותק מהאלבום בתיק מדוגם במחיר אפסי, ארחיב ואוסיף כי תאכלעס, החגיגה המופקת שהתקיימה אמש במועדון בארבי לא הייתה מביישת אף אמן מיינסטרימי, תצוגת תכלית ברמה של טקסים ממלכתיים, עירוניים, ארגוניים.

מיכה ביטון וקרן טננבאום, בארבי. צילום: יובל ושילי אראל
מיכה ביטון וקרן טננבאום, בארבי. צילום: יובל ושילי אראל

המועדון שאוכלס בעשרות שולחנות מסביבם ישבו מאות שבאו לחוות את המופע, מעריצים, חברות החוגים לריקודי עם, תושבי שדרות, עיר הולדתו ובראשם לא פחות מהשר להגנת הסביבה – עמיר פרץ, שהתארח בשולחן הצמוד למושבי, בין לבין מספר לי השר כי הוא לא מחמיץ אף מופע של מיכה ביטון, לדבריו מהגאווה של שדרות, העיר אותה שירת כראש העירייה בעבר.

ואם אני ממשיך ומתאר את ההשקעה ההפקתית אספר כי על הבמה המלאה בכלי נגינה הוצבו מאחור מסכים עליהם הוקרן במהלך המופע וידאו ארט מהמושקעים והצבעוניים, לצד שילוב מצויין של לייב וידאו בזום על דמויות הנגנים שהוקרנו אף הם על גבי המסכים בתוך כדי, כן, מישהו מאוד אוהב את המוזיקה של מיכה ביטון, מישהו היה מוכן להשקיע הרבה ממון כדי למנף את האירוע לחגיגה אדירה ועשירה.

בכפיים, חפלת שאנטי נינוחה. צילום: יובל ושילי אראל
בכפיים, חפלת שאנטי נינוחה. צילום: יובל ושילי אראל

אוקי, אז התפאורה והמסביב מושקעים, האם הם באים לכסות משהו שלא מתרומם? אז מסתבר שלא, מיכה ביטון הוא מסוג האומנים הנינוחים, השמחים, שיצירתם מגיעה אל לבבות כולם, חודרת שכבות, רבדים ומעגלים חברתיים, מה שנקרא בתעשייה – מיינסטרים. בליין אפ מגוון שכלל מסע אומנותי אישי של מיכה ביטון לאורך כל יצירותיו, החל מאלבומו הראשון ועד החמישי, החדש, שילוב מעניין של מיטב הלהיטים לצד החומרים החדשים היותר מסקרנים. ועוד לא אמרתי הכל, את ההפקה המוזיקלית נטל על עצמו איל מזיג המוכשר שהערב אחז בגיטרת הבס לצידם של הנגנים – ארתור קרסנובייב בחצוצרה וריקודים, יקיר ששון בחליל וסקסופון, קרן טננבאום בכינור, יוסי שטרית בגיטרה חשמלית ואפקטים, יוסי מור בקלידים, גדי סרי בכלי הקשה ואיתן רז על התופים.

כאשר מיכה ביטון עולה לבמה עם נגניו ובלורית שערותיו המתנפנפת החגיגה המוזיקלית מתחילה, שיריו העשויים מעין רוק אתני מקומי עם נגיעות רכות של גרוב, ומעט פולק אמריקאי, ותבלין ימתיכוני מעודן, הם שווים לכל נפש ולכל אוזן, הסיפורים המתומללים חווים תקוה וטוב, אין בהם צרות, דכאונות, משברים ושאר סיפורי איוב, אצל מיכה ביטון הכל טוב, גם אצל הקהל, האמת, גם אצלי, אהבתי, מוזיקה לא חייבת להיוולד ממצוקה, היא יכולה לצאת מתוך שמחה…

מיכה ושי אור ביטון, משפחה. צילום: יובל ושילי אראל
מיכה ושי אור ביטון, משפחה. צילום: יובל ושילי אראל

בין לבין מזמין מיכה ביטון את שי און ביטון, בתו, זמרת בפני עצמה העושה את צעדיה בעולם המוזיקה ברגל בטוחה, להצטרף אליו לשני דואטים, בשיר "באת" מתוך אלבומו "נשימה עמוקה" שיצא בשנת 2010 ולשיר "רחל" מתוך אלבומו "הצד המואר" שיצא בשנת 2008. אין ספק שמיכה ביטון מעריץ את הזמרת הצעירה שדרך אגב נראית מעולה!

כמו מים, כל ההרכב. צילום: יובל ושילי אראל
כמו מים, כל ההרכב. צילום: יובל ושילי אראל

כשהמוזיקה טובה, נעימה, והרבה חגיגיות ואהבה נובעים מהבמה, אתה לא מרגיש את הזמן שרץ והנה המופע מגיע לסיומו בהדרן המשולב במסכת תודות, ברכות והרבה התרגשויות, מיכה ביטון אוהב זאת, מהקהל כבר מושלכים לעבר הבמה תפרחות של פרחים בצבעי וורוד, אדום וסגול, חפלה? חינה? חגיגה!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

הנה כל אלבומיו של מיכה ביטון, מחנה הלהקות

 

 

 

 

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא