כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

התחלה של גיוס, כנס הדסטארט הראשון

בתאריך 08.01.2019 נערך כנס בהפקת חברת הדסטארט מנהלי הפלטפורמה לגיוס הון מההמון במועדון האזור בתל אביב, קהל היעד – מוזיקאים. דיווח.

האמת שכאן בבלוג מכירים את הפלטפורמה הזו כבר זמן רב, אפשר אפילו לחשוף ולספר שאנחנו מושקעים באופן אישי די עמוק מתוך כיסנו הפרטיים בכמה פרויקטים מוצלחים שהתנהלו וחלק עדיין מתנהלים במסגרת הפלטפורמה האינטרנטית הזו. אבל לא בכך עסקינן..

כך הכריזו מנהלי הפלטפורמה על עצמם בקריאה למוזיקאים: "אנחנו הדסטארט, אתם אולי מכירים. אנחנו מאמינים בלתת למוזיקאים ויזמים את הפלטפורמה הטכנולוגית הטובה ביותר לגייס כסף ולעשות את זה DIY. כסף, אותו מושג חמקמק שמממן נגנים-מפיקים-יחצנים-אולפנים-משווקים-וגם את העוגיות עבאדי שבאולפן, שכל כך דרושים כדי לגרום לדבר הזה לקרות".

אז נעים מאוד, ובתכלס במה מדובר ומה היה?

אל מול קהל שמנה עשרות מוזיקאים צעירים, חלקם הגדול ממש בתחילת הדרך, כאלו שמבקשים פתרונות של ממש לתהליך יצירת אלבום בכורה, עניין הכרוך בתקציבים שלא תמיד מצויים בהישג יד, הגישו שלוש דמויות מתחום תעשיית המוזיקה את הדרך שלהם להצליח בגיוס הון מההמון כדי לסיים תהליכי הפקה מוזיקלית של אלבומים, כל אחד מהזווית שלו.

המוזיקאית, זמרת ויוצרת אפרת קולברג אשר השיקה אלבום אותו הפיקה באמצעות תקציב שגייסה דרך הפלטפורמה סיפרה על הדרך שלה ונתנה טיפים משמעותיים על התובנות שנלמדו תוך כדי בדרך ליעד.

יאיר יונה, מוזיקאי שהחל את דרכו בגראנג' של שנות התשעים וכיום הוא יותר באוונט גארד של המאה העשרים ואחת מבחינה מוזיקלית לצד עיסוקו כיועץ ומנטור חינוכי בתחום התעשייה והרשתות החברתיות כאמצעי להשגת מטרות שיווקיות (בתחום המוזיקה כמובן…) הביא את התורה שלו, השיטות והדרכים באמצעותן ניתן להשיג יעדים ומדדים כדי לנצל את הפלטפורמה, הרצאה חכמה אולם מאוד מקצועית ולא ממש מיועדת לקהל הרחב שמתמחה יותר באקורדים ומלודיות מאשר בטכנולוגיה מתקדמת, אין ספק כי כאן יצטרכו האמנים יד נוספת לסיוע בתיווך המקצועי.

הדמות השלישית שהגישה את חלקה בכנס הוא רועי ריק, אחד מחברי ההרכב "הקולקטיב" שלהערכתי הוא די מוכר ופופולארי בקרב קהיליית צרכני המוזיקה הצעירים המחפשים את החיבור בין תל אביב לעולם המערבי הרחב. רועי הגיש על דרך שמחה והומוריסטית תובנות ודרכי פעולה שהוא והקולקטיב נקטו בהם כדי לגייס הון מההמון תוך שימוש הרבה מניפולציות של רגש, בדרך טובה.

הערב היה סוג של חיבור בין קהל יעד המורכב מיוצרים ואמנים שזמנם צריך להיות מחולק בין יצירה לבין החיים עצמם בקטע העסקי, עניין שמוכר היטב לכל אמן עצמאי שאינו יושב תחת מעטפת של חברת ניהול או הפקה מהגדולות בשוק וצריך להתנהל לבד בכל המישורים, לבין אנשי התעשייה המאוד מפולחים בתחומם שבאים לתת פתרונות במיוחד לאנשים הללו הבוחרים לצעוד באופן עצמאי בדרך לשם…

הטו אוזן להרצאתו של רועי ריק, מסמך מרתק.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא