כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מרס כפול למארס וולטה

מופע הרכב הפרוגרסיב מארס וולטה – Mars Volta בהאנגר 11 נמל ת"א, 11.06.2012, מהשעה 21:00 והלאה, הרכבי חימום – טייני פינגרז המקומיים – Tiny Fingers, הקצביות ממקסיקו – Le Butcherettes שגנבו את ההצגה מהמופע המרכזי. נכח, צילם יובל אראל ל"חדשות המוסיקה", דיווח אישי.

טרי גנדר בנדר – המנצחת של הערב. צילום: יובל אראל
טרי גנדר בנדר – המנצחת של הערב. צילום: יובל אראל

 נתחיל בכך שמראש הוגדרו גבולות, שבע דקות לצילום המופע המרכזי, לא וידיאו, אני ממושמע, ממלא אחר ההוראות. כמה דקות לפני התחלת סדרת המופעים תפסתי את שירן מוסטובוי מקולה קמפוס בעיצומו של ראיון עם צמד האורחים עומר רודריגז-לופז וסדריק ביקסלר-זאבלה באולפן הנייד של תחנת הרדיו ממש מאחורי ההאנגר.

שירן, עומר וסדריק באולפן הנייד, קולה קמפוס. צילום: יובל אראל
שירן, עומר וסדריק באולפן הנייד, קולה קמפוס. צילום: יובל אראל

כמה מילים על The Mars Volta – דה מארס וולטה הם להקת רוק מתקדם אמריקאית מאל פאסו, טקסס, שנוצרה ב-2001. הלהקה כוללת את עומר רודריגז-לופז, סדריק ביקסלר-זוולה, חואן אלדרטה, מרסל רודריגז-לופז ודיאנתוני פארקס. הלהקה נוצרה עקב פירוק להקתם הקודמת של עומר רודריגז-לופז וסדריק ביקסלר-זוולה, At The Drive-In. דה מארס וולטה משלבים השפעות רבות כולל רוק מתקדם, אקספרימנטל רוק, פיוז'ן, ומוסיקה לטינית.

אחזור להתחלה, אמש הגעתי על מנת לצלם בלבד, לא ככתב, דהיינו לא הייתי מחויב לשים לב לכל פיפס ואינטראקציה על הבמה, אבל מסתבר שתחושותיי בין צילום לצילום, אוזני (למרות צמד אטמי הספוג התחובות בתוכן) קלטו איזשהו פספוס, הצלילים…לא ישבו כמו שצריך, ככל הנראה בעיית סאונד, עניין שצופים אחרים, מוסיקאים וותיקים ציינו בפני.

טייני פינגרז בהאנגר. צילום: יובל אראל
טייני פינגרז בהאנגר. צילום: יובל אראל

הפתיח לערב היה מופע חשוך כחול לבן, טייני פינגרז שלנו (בגאווה, לא) פתחו במופע חזק ומלא בצלילים, את הפינגרז ראיתי בבארבי לפני מספר חודשים, אין ספק שזו חוויה אחרת, המוזיקה שלהם בנוייה על מקצב גרובי, אלקטרוניקה וריפים של גיטרה, בשילוב זרימה של סינתיסייזר וזמרת שיוצקת אווירה מסתורית – בועז בנטור בגיטרת בס, טל כהן על התופים, אורן בן דוד בגיטרה חשמלית, דניאלה 'ססיליה' תורג'מן  בשירה ונמרוד בר על האווירה – סינתיסייזר. הוסיפו את התאורה החשוכה ומשחקי הפרוז'קטורים שהגיחו מאחור לעבר התקרה ותקבלו מופע גותי למהדרין, אפל, אפל.

הנה האלבום האחרון להאזנה ורכישה מקוונת

טרי גנדר בנדר, הקצביות. האנגר. צילום: יובל אראל
טרי גנדר בנדר, הקצביות. האנגר. צילום: יובל אראל

הבא בתור היה פרחחי – Le Butcherettes, זהו מעין הרכב צד של חבר מארס וולטה עומר רודריגז לופז שאוחז בבס ואחראי גם על ההפקה המוסיקלית, לצידו מתופפת אחוזת תזזית נורמנדי האוקסדפלו ובראש המשולש הזה ניצבת טרי גנדר בנדר מעין שילוב של רונה ורד מ- ICU, מיכל קאהן נערת ההפקר ואורית שחף מהיהודים, הנערה הזו הלבושה בשמלת בתולות מעוטרת בצווארון מהמאה התשע עשרה לא נחה לרגע, מתפתלת, מקפצת, רצה על הבמה, מזנקת, רגע אחד היא כבר יורדת אל הרחבה מתחת לבמה, מנשקת את ידי המעריצות, מטפסת על גדר הבטיחות ודופקת קפיצה לזרועות הקהל, היא שולטת בקלידים, בגיטרה ובשירה, מסיימת את הגיג שלה בשפגאט בפרונט של הבמה. המוסיקה עצמה נעה בין אלטרנטיבי, גראג', פאנק, גותיקה ורוק'נרול נוסח החוף המערבי, לדידי היא הייתה הכוכבת הראשית הערב..

הנה האלבום שלהם להאזנה ורכישה מקוונת

מארס וולטה בישראל. צילום: יובל אראל
מארס וולטה בישראל. צילום: יובל אראל

אחרי המהומות שעשו שני ההרכבים המחממים הגיעה תורה של מארס וולטה, המופע נפתח במעין מחווה לסרטי מערבוני הספגטי, תזכורת לדם המעורב של המוסיקאים הנעים על גבול דרום ארצות הברית ואדמות החוור המקסיקניות. זה נשמע קצת מגמלוני…

בדקות הראשונות שהוקצו כאמור לקאדר הצלמים שהגיעו להנציח את המופע לא ממש יכולתי להתענג על צלילי הפרוגרסיב של ההרכב, התעסקתי בצילום חמוש באטמי אוזניים, כאשר התבקשנו לצאת לרחבה הכללית ופתחתי את אוזני לשמיעה משהו לא נראה לי בצליל, הספק שלי התגבש לאחר שמספר מוסיקאים שנכחו בקהל ופתחו עימי בשיחה אמרו לי במפורש שהסאונד גרוע, הוסיפו לכך את שיגעון החשיפה העצמית של הזמר וקיבלתם חפירה, אי אפשר לאמר שלא אכלתי פרוגרסיב בימי חיי, החל משנות השבעים ועד היום, ואני יודע להאזין לחפירה ואף ליהנות ממנה, אבל החפירה של מארס וולטה הייתה באמת מוגזמת, נראה כי הם הלכו לאיבוד בתוך עצמם, התוהו ובוהו של המוסיקה ברח לכיוון לא טוב, לא שאינם טובים, מקוריים, כישרוניים, פורצי דרך וכדומה, אבל אמש זה לא היה זה, פרשתי בשיא המופע, נשברתי.

האזינו למארס וולטה בענן הצלילים

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150945280664654.438296.721654653&type=1&l=7712494586

וידיאו – מכיוון שלא התאפשר לי לצלם וידיאו אני מסתמך על אחרים, זה מה שנמצא כעת ברשת..

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

4 תגובות

  1. היי יובל, פגעת בול. ביקורת מצוינת. תודה רבה על הפוסט ! מסכים עם כל מילה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא