כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

ניר גבע פוסע בין הים לאש

"בין הים לאש", זהו סינגל ראשון בעברית שניר גבע משיק להאזנה ברדיו, לאחר שנים של עשייה מוזיקלית באנגלית והפקה מוזיקלית.

ניר גבע. צילום: יובל אראל
ניר גבע. צילום: יובל אראל

בשנת 2008 יצא האלבום הראשון והיחידי של להקת סקוויד-Squid  בה שימש גבע כסולן וכמו כן, כתב והלחין את השירים באלבום. הלהקה מנתה את בועז וולף (אלקטרה), טל לוי (טלוי) ויונתן פריג'.  מס' שירים מתוך האלבום זכו להכרה והוקרה בינלאומית בינהם,junky שזכה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית 'OUR STAGE' מתוך 30,000 שירים.

לצד היצירה האישית,  בשנים האחרונות עסק גבע בעיקר בהפקה מוזיקלית של יוצרים צעירים וכמו כן הפיק בשיתוף עם גיל לואיס את האלבום המוערך של הזמרת יוצרת, מיקה בן ימי, שמעורר בימים אלה עניין רב בארה"ב.  כיום מפיק ניר את אלבומה השני של הזמרת יוצרת מיכל גבע (אחותו).

השיר "בין הים לאש" נולד בימי המחאה בקיץ 2011 ומסמן דרך חדשה של קריירת סולו עבור גבע, באופן אישי הזדמן לי להאזין לשיר כאשר רק היה בהתהוותו, כעת עם סיום העיבוד ועריכה אני שמח להציגו.

בין הים לאש

מילים: ניר גבע, ליאור דבורקיס, מיכל גבע וצוק. לחן: ניר גבע. הפקה מוסיקלית: גיל לואיס.

אומרים שבסוף יהיה לנו טוב

אומרים שהסוף קרוב 

מקדשים, אוכלים הרבה חול

עשה לך רב או תקנה לך רוב

והרבה צהוב

 

אם כולם רודפים נרדוף אותו חלום

כולם חולמים את השלום

לעשן לשתות לישון

עין תחת עין ותהום עד תום

עבר עוד יום

 

בין הים לאש אני מבקש מקום

הלב שלי גועש הראש מתכחש לחום

אתה ממשיך לנשום בשאיפה אחת את כל היום  

 

ניצחנו בקטן הפסדנו את הכל

זיכרון קצר תיאבון גדול

לדבר לצעוק לשתוק

אני מרגיש שייך רק שאני רחוק

ניו יורק ניו יורק

בין הים לאש אני מבקש מקום

הלב שלי גועש הראש מתכחש לחום

אתה ממשיך לנשום בשאיפה אחת את כל היום 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא