כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

פסטיבל אפטאון מיוזיק בת-ים Up Town Music

פסטיבל מוסיקה מוטרף בבת ים שהתקיים באזור העסקים של בת-ים ביום שלישי 18.10.2011. – עשרות אמנים,מגוון במות וכניסה חופשית ! היה, צעד מבמה לבמה, לחץ ידיים ואף התחבק עם כמה מוסיקאים, צילם והסריט – יובל אראל עבור "חדשות המוסיקה" ו"הבלוג של יובל אראל"

גרוב רדמפשן, במת הגרוב. צילום: יובל אראל
גרוב רדמפשן, במת הגרוב. צילום: יובל אראל

ראשית יש להסיר את הכובע בפני שניים – ראש עיריית בת ים שלמה לחיאני, המוביל את העיר על מפת התרבות בארץ החל מאירועי פסטיבל תיאטרון רחוב בינלאומי, אירועי ביאנלה אורבאנית ועתה פסטיבל המוסיקה שהביא לעיר אמנים המזוהים יותר עם הסצנה של העיר הגדולה – תל אביב.

והשני – ליאור מילר, כן זה הזכור מהפרסומת החושפנית של קסטרו, הרים את ההפקה המוסיקלית הזו, צחוק הגורל, ממש אל מול סניף קסטרו באזור התעשייה של בת ים, הפסטיבל התקיים לאורך רחוב הסוללים וברחוב גנרל פייר קניג, פינת אורט ישראל. וכמובן לא נשכח  שורה נוספת של משרדי הפקה ויח"צ דוגמת אורנה צרפתי ו שהיו שותפים להרמת האירוע.

וכעת קצת חפירות: בקיץ האחרון התכוננתי נפשית לאירוע "לילה לבן" בתל אביב, לסצנה המוסיקלית, כבר עשיתי תוכניות איך אני מתנייע בין האירועים השונים ולא מפספס דבר, אינדי סיטי ברחבת המוזיאון, ילדי מונוקרייב בשדרות רוטשילד, חגיגת ריקודים בתיאטרון תמונע ומחווה לזוהר ארגוב באוזן השלישית, לצערי הדבר לא התממש בעקבות תאונה שריסקה אותי, נותר לי רק לקבל ביקורי חברים כמה שעות לפני שעלו לבימות להופיע…

הפסטיבל שנערך בבת ים, במסגרתו קובצו ממיטב המוסיקאים העכשוויים, לגבי חלק נכבד מהם כבר הייתה לי ההזדמנות ואפילו יותר מפעם להאזין ולצפות, היווה לדידי מעין פיצוי על הפספוס ההוא, בבחינת "אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד…"

שלום חנוך ודנה ברגר, מוש בן ארי, מטבוחה פרוג'קט, מאור כהן, רוקפור, נינט, מרסדס בנד, תמר אייזנמן, נתן גושן, אטליז, אתי אנקרי, לוס כפרוס, שילה פרבר ומאיה בלזיצמן, פספורט – אנחל בונני, יונתן רוזן ורגאייסטן – הם רק חלק מ"השמות"\ האמנים שהופיעו בפסטיבל אפטאון מיוזיק.

אני, על פי טעמי האישי, סיקרתי את רוב המופעים, למעט כמה שממש לא מדברים אלי, מה לעשות, שאלה של טעם, התמקדתי בבימות האינדי, הגרוב, מופע אחד בבמה המרכזית ושני מפגשי אמן.

המוסיקאים שצולמו על ידי (חלקם הנכבד כבר סוקר בבלוג, חלקם מתועד בגלריות או בוידיאו קליפים בערוץ  היוטיוב שלי):

נגה שלו, גרוב רדמפשן, נועם נבו, רגאייסטן, מרסדס בנד, רומן אמפייר, התבלינים, אנחל בונני, לוס כפרוס, מאור כהן, יהוא ירון, המרפסות, אטליז, אומללה, מאיה בלזיצמן ושילה פרבר, רוקפור ונינט, תמר אייזנמן.

לי טריפון, אטליז. צילום: יובל אראל
לי טריפון, אטליז. צילום: יובל אראל

אוסיף רק הערה – חלק נכבד מהצעירים שהגיעו לפסטיבל היו אנשי תל אביב, חולון והסביבה, קצת היה חסר ציבור נרחב של תושבי העיר בת ים, לא רק צעירים, גם משפחות, יתכן והיו עסוקים בהיצמדות למסך הטלוויזיה ששידר הלוך ושב ובאופן מטמטם את שחרורו של גלעד שליט.

אז פחות דיבורים, יותר רשמים, ואין יותר טוב ממראה עין וממשמע אוזן.

לחצו לצפייה בגלריה 1 מהפסטיבל

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150353511679654.366765.721654653&type=1&l=f6538fc6e4

לחצו לצפייה בגלריה 2 מהפסטיבל

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150353551369654.366769.721654653&type=1&l=954e85d15e

לחצו לצפייה בגלרית תמונות רוקפור ונינט, צילמה עדי אמון

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150875854420363.754569.531255362&type=1

צפו במבחר שירים שבצעו המוסיקאים בפסטיבל

רוקפור ונינט, צילום באדיבות עדי אמון

http://www.youtube.com/playlist?list=PLA3ED659EDC08C999&feature=edit_ok

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

5 תגובות

  1. היי יובל, תודה רבה על התמונות והסיקור !

    מסכים איתך לגבי שארית הציבור שהחליטו לפסוח על האירוע הנהדר הזה.
    העניין לא ברור לי גם איך יכול להיות שבזמן שכל ישראל מחפשים רק מה לעשות עם עצמם (ועם המשפחה), הם לא באו.

  2. יש לי תשובה לעדו וליובל. אני חושב שארוע קטן ופצפון שכלל חייל שחזר מהשבי לאחר חמש וחצי שנים, השאיר כמה אנשים בבית מול מקלטי הטלוויזיה. לפחות את אלה שהיו בעבודה בבוקר ולא יכלו לצפות בשידורים החיים.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא