המופע הספקטקל של נביא המוסיקה האלקטרונית ז'אן מישל ז'אר לרגלי המצדה, חמישי, 6.04.2017. כפיר ריפשטוס נסע עד ים המלח כדי להביא את המראות והקולות ואף לדווח. הקדמה – יובל אראל.
לפני כשנה התארחה בביתי הזמרת והיוצרת קמילה, תוך כדי שיחה היא סיפרה כי נוצר קשר בינה לבין היוצר האלקטרוני ז'אן מישל ז'אר המתכנן להגיע לישראל ולקיים מופע גדול מעל חומות העיר העתיקה בירושלים, סיפרתי לה כי אני מכיר את החומרים של מישל ז'אר עוד מימי כנער החל מאלבומו הראשון Oxygene, השני – Equinox והלאה לאלבום Zoolook שאותם אני מחזיק באוסף שלי לצד אלבום מופע חי מיפן, וכי מבחינתי מישל ז'אר הוא אכן החלוץ בתחום המוסיקה האלקטרונית
עוד כשהייתה חלק מהעולם הפרוגרסיבי ולפני הגלישה המסיבית לתחום הדאנס והביטים. עם הזמן התברר כי המופע המתוכנן יערך לרגלי המצדה כחלק ממסע מודעות והצלה לים המלח כאחד מפלאי עולם הנמצא בסכנת הכחדה והרס מוחלט. לכשנודע לי כי ידידי כפיר ריפשטוס מתעתד להגיע למופע דאגתי לתאם קיצורי דרך לענייני התיעוד, כעת רשות הדיבור כל כולה לכפיר, וידאו, תמונות ומילים.
ז'אן מישל ז'אר במצדה – נוסע מן העתיד ש-"נחת" במצדה
40 שנה בערך מאז שהוא הוציא את 2 האלבומים האלמותיים Oxygene ו-Equinox שהקנו לו תהילה בינלאומית בשלהי שנות השבעים, וחודשיים אחרי שהוא הוציא את החלק השלישי בטרילוגיית Oxygene, ואחרי טור אירופאי "Electronica Tour" שעמד לרגל הוצאת האלבום הכפול Electronica Vols 1 & 2, ועוד אחרי הרבה עשייה מוסיקלית עניפה באולפן ובדרכים, הגיע אלינו ז'אן מישל ז'אר לתת קונצרט (מיצג של ליזרים, תאורת לדים ענקית שנותנת אשליה תלת מימדית שאתה נמצא בכלל במקום אחר, תהיה הגדרה טובה יותר) שנועד לעורר את המודעות הבינלאומית למצב המידרדר של ים המלח. האיש, שבצדק נחשב לאבי הסאונד המודרני של המוזיקה האלקטרונית מתקרב לגיל 70 והוא לא נח לרגע אחד. את שני האלבומים המוכרים שלו שהזכרתי בפתיח, כמו גם חלק מהרפרטואר המאוחר שלו, אני מחזיק מזה שנים רבות, עקבתי ברשת אחרי הטור האחרון שהוא נתן באירופה בתחילת השנה ומרגע שהתפרסם שהוא הולך להופיע כאן, היה ברור לי כשמש שאת ההופעה הזו אני לא הולך לפספס. חבל שלהרבה ישראלים אחרים, שלא הצליחו להבין את הגדולה של הרגע הזה שאמן כזה חשוב בא לכאן, זה לא היה כ"כ ברור. צריך כבר על ההתחלה לסלק קלישאה מטופשת על האיש שסתם עושה לו עוול: ז'אן מישל ז'אר הוא ממש לא "מוזיקה של מעליות" (למרות שבעברו הוא הוציא בתור גימיק פרסומי עותק אחד של "מוזיקה לסופרמרקט" שאותו הוא מכר במכירה פומבית אחרי שהוא השמיד את כל שאר העותקים), מבחינת הסגנון, כששומעים את האלבומים האחרונים שהוא הוציא כמו Aero או Electronica על שני חלקיו, מבינים שהוא די התרחק מהסאונד של האלבומים המקוריים שלו משנות השבעים או השמונים (הוא הוציא כבר 19 אלבומים). הוא מציג כיום סאונד "מעודכן" שקרוב במידה מסויימת לסאונד של האמביינט והטכנו שדיג'איים משמיעים במועדונים, הוא משפיע אבל גם מושפע בעצמו מהסצנה האלקטרונית ומשתף פעולה עם אמני אלקטרוניקה עכשוויים (פט שופ בויס). וזה עוד בלי לדבר על המומחיות, שאותה הוא פיתח לכדי אמנות, להציג את המוזיקה שלו בשילוב של מיצגי לייזר ואנימציה מהרמה הכי גבוהה שיש, מה שנותן את הערך המוסף של להגיע לקונצרטים שלו מאשר להסתפק ברק לשמוע בבית את אלבומי הסטודיו שלו – לא שהם רעים, כן, פשוט ההופעה שלו נותנת למוזיקה מימד אחר. ובתור צלם, שכבר צילם לא מעט הופעות חיות, אני מודה שבמקרה של ז'אן מישל ז'אר שום צילום וידאו לא יכול להחליף את החוויה של לעמוד מול האיש והמיצג האורקולי המרשים שהוא מרעיף על הקהל. האיש גם לא קופא על השמרים ברמת החשיבה והמסרים שהוא מנסה להעביר, למשל פרי שיתוף הפעולה שלו עם אדוארד סנודן, איש המודיעין האמריקאי לשעבר שהדליף לכל העולם ואחותו על תוכניות הריגול של הNSA-, שהתוצאה שלו היא Exit, קליפ שבמסגרתו מועבר המסר על המשמעות של הפגיעה בפרטיות שלנו האזרחים. ולחשוב שאת הקליפ הזה הוא הולך עכשיו, אחרי ההופעה במצדה, להציג בקרוב בטור אמריקאי בארה"ב של מימשל טראמפ, בהנחה הסבירה שהוא יקרין בארה"ב את אותם החומרים פחות או יותר, צריך הרבה "ביצים" למהלך שכזה.
מבחינת המיקום של ההופעה, למרגלות המצדה סמוך לים המלח, צריך להודות שלא היה מדובר במיקום אידיאלי להגעה או למשיכה של הרבה קהל, אבל כנראה שזה חלק מהעניין לעשות את ההופעה הזאת מיוחדת ומיקום אקזוטי. אחר הצהריים של יום ההופעה לא בישר טוב, הגעתי יחסית מוקדם, והתחילו לנשב רוחות חזקות שבהמשך התחזקו עד כדי כך שהמשטרה נאלצה לסגור באופן זמני את האתר מחשש לנזק שעלול להיגרם לקהל, אבל למזלם של כל המעורבים, הרוח שככה ונחלשה ובערך שעתיים לפני ההופעה המתוכננת האתר נפתח לכניסת הקהל. להערכתי הגיעו כ-5,000 איש לאתר. הרבה חבר'ה מבוגרים, אבל גם צעירים. הבמה חולקה ל-Gravity Zone, שהיה המשטח הכי קרוב לבמה ולאזורי Dance Zone ו-Premium Zone שהיו ביציעים מאחורה. לדעתי מי שקנה כרטיס ב-Gravity Zone (שהיה גם במחיר הכי זול) הרוויח, למרות שהמולטימדיה והמסכים שהקרינו את כל האנימציה של ההופעה היו רחבים מאוד, עדיין היה שווה לעמוד מקדימה (לא הכי מקדימה) ולראות את זיאר בגודל טבעי ולקבל מקרוב את האפקטים של המולטימדיה והלייזרים.
אחרי ציפייה בת לא מעט שעות שכללה תקלוטים של כל מיני DJs שלדעתי היו די מיותרים, החלה סוף כל סוף קצת אחרי השעה 23:00 על המסך המרכזי הספירה לאחור לקראת ההופעה בצורה של ספרות שלא ממש נראו כמו מספרים, אלא יותר כמו שפה של חייזרים, וההופעה התחילה. ז'אר בחר לפתוח את הופעת הבכורה שלו בישראל ביצירה Ethnicolor (מהאלבום Zoolook) שמסמפלת דיבור בשפות שונות, והמסכים נצבעים בשלל סימנים וצורות שנראו גם הם כמו שפה זרה של חייזרים. תוך כדי היצירה ז'אר משלב גרפים ועובדות על ים המלח ועל כך שהמפלס שלו הולך ויורד מדי שנה. התצוגה על המסך הרחב מרשימה, אבל מכיוון שאני מכיר טוב את היצירה הזו מהאלבום החי של ז'אר Houston – Lyon האודיו נשמע לי כמו Playback שקצת חסר את המגע האישי של ז'אר. המסך נצבע בצבע כחול ואני מבחין בז'אר עומד על הבמה כשהוא חצי מוסתר מאחורי המסך. אחת השאלות המעניינות שההופעה מהסוג הזה מעלה, היא עד כמה יכול ז'אר באמת להשפיע, לאלתר ולגוון את הסאונד של הופעה שכזו, כאשר ברור שלפחות לגבי חלק מהאודיו שהוא משמיע, הוא לא יכול ליצור על הבמה יש מאין כמו שהוא רגיל לעשות באולפן. התשובה, כך נראה לי, שז'אר משתמש ביצירות שהוא משמיע Live באופן חלקי בטראקים שחלקם הם ערוצים שהוקלטו כחלק מאלבומי האולפן שלו (וזה בלט מאוד ביצירה הפותחת), אבל כדי לתת תחושה של הופעת Live ולא של הופעת Playback הוא כן משלב לתוך החומר המוקלט את האפקטים של המקלדות והציוד שהוא כן מעלה על הבמה ובנוסף קלידן נוסף נותן לו חיזוק בצד אחד של הבמה ובצד השני נמצא המתופף, אם כי התופים שהוא השתמש בהם לא נראו לי תופים מהסוג הרגיל שמשתמשים בהופעות רוק, יכול להיות שמדובר במכשיר דמוי תופים שמשחזר איכשהו בצורה מתוחכמת את הקול של התוף כשהמתופף מכה בו. מכל מקום, ברור שכל הציוד שז'אר העלה לבמה היה ציוד שייחודי רק לו, הרי יש לו "דוקטורט" בהתעסקות רבת שנים החל מסוף שנות השישים, עוד הרבה לפני שיצא אלבום הבכורה שלו ב-1976 בגאדג'טים מהסוג הזה. בסוף של היצירה המתופף נכנס לפעולה ונראה לי שז'אר גם העביר הילוך על המקלדת שלו. אורות לבנים סגלגלים שהופכים לקוביה ענקית שמסתובבת על צירה מאירים את הקהל, היצירה The Heart of Noise שנותנת מצד אחד תחושה של ריחוף ומצד שני בה איזה יסוד קודר, מתנגנת והופה, הקיר נפתח וז'אר, כמו גם המתופף והקלידן הנוסף, מתגלים לקהל, כשז'אר מניף את היד השמאלית ומסמן "V" לקהל. ז'אר נראה כמסובב חוגה מעגלית שיש לו על הבמה ויוצר אפקט דרמטי של "באז" באוויר. ז'אר ממשיך עם החלק השני של היצירה הזו, באוויר יש סאונד תלת מימדי נקי מרשים שעם התצוגה של הכוכבים נותן תחושה שאנחנו על חללית, ומייד הוא עובר ל-Automatic Part 2 הקצבי, שלמרות שיצא לאור ב-2015, נשמע כלקוח ממסיבת 80's. ז'אר עושה אתנחתא ,מודה לקהל ומעביר את המסר של מטרת הקונצרט: "We need to create massive awareness of the pending ecological disaster that the dead sea is deteriorating rapidly. Only awareness can lead to action"". אכן מטרה נעלה, אבל אפשר לשאול איזה המשכיות או הד יהיה לנושא הזה מעבר לעובדה שנערך קונצרט, זו כמובן שאלה שצריכה להיות מופנית לא לז'אר עצמו, שאני אישית בספק אם כלכלית הוא הרוויח או בכלל ביקש כסף עבור עריכת הקונצרט, אלא לגורמים הממשלתיים והסביבתיים שאמונים על ההתמודדות עם בעיית ירידת המפלס. ז'אר מציג לקהל את "איגור" הרחפן שילווה אותו (והוא אכן ליווה אותו, חבל שלא נתנו לא לטוס מעל הקהל אלא רק בסביבת הבמה) וממשיך לאחת היצירות הכי מפורסמות שלו Oxygene 2, כשמעליו מרחף כמו עב"מ הרחפן והרקע אדמדם. חלק מהחומרים של ז'אר, כמו Circus נשמעים לי קצת קרובים מדי למה שדיג'יי עושה או לטכנו של המועדונים ולדעתי ז'אר נשמע פחות "משכנע" כשהוא מבצע חומרים מהסוג הזה. דווקא היצירות האלקטרוניות המרחפות, הספייסיות שהוא מבצע כמו Equinox 4 האלמותי (שגלי צה"ל נהגו להשתמש בו לאחת התוכניות שלהם) או אפילו Oxygene 17 מהחלק השלישי של טרילוגיית החמצן שיצא לאור לא מזמן, הן היצירות שבהן ז'אר הוא במיטבו, כי בהן הוא נשמע כמו…ז'אר ולא כמו איזה דיג'י גנרי. בשביל זה לא צריך בהכרח ללכת אחורה ולשמוע רק את האלבומים הקלאסיים שלו, גם באלבומים האחרונים שלו יש לא מעט פנינים. ציינתי כבר שהטראק Exit שמהווה שיתוף פעולה שלו עם אדוארד סנודן מעיד על כך שלז'אר אין שום בעיה לצאת מול ממשלות וארגונים שלדעתו פוגעים בערכים שיקרים לו כמו הזכות לפרטיות והזכות לדעת, והוא אומר בהערכה רבה על סנודן "We need courageous people like him because we need to know the truth …The world needs whistle blowers". שווה להתמקד ביצירה הספציפית הזאת ולשמוע את מה שיש לבנאדם שהמודיעין האמריקאי היה שמח להכניס לכלא להרבה שנים להגיד על זכויות הפרט, וכנראה שגם גופים ענקיים כמו גוגל או פייסבוק היו שמחים מאוד לסתום לאיש הזה את הפה אם היו יכולים. בהמשך, עבור הביצוע של Oxygene 8 ז'אר מרכיב מיקרו מצלמה על גבי משקפי השמש שלו, ומה שרואים מהמצלמה, כלומר מה שז'אר רואה מול הפנים, את המקלדות שלו והאופן שהידיים שלו עובדות בצורה מהירה אך עדינה על המקלדות ויוצרות את הסאונד שלעיתים הוא ספייסי עדין ולעיתים חזק וקצבי, כל זה מוקרן בגדול על המסכים הרחבים. בהמשך, עבור היצירה האיטית Souvenir of China מוקרנים לייזרים אדומים שיוצרים אפקאט של קרני אש על המסכים.
לקראת אמצע המופע ג'אר מעלה זמרת מקומית בשם קמילה לביצוע קולי חזק ומהדהד (תרתי משמע) של היצירה Miss Moon, אין ספק שקמילה נתנה להופעה של ז'אר טאץ' ישראלי מזרחי מקומי שהיה חיוני להופעה במקום כזה. ראוי לציון במיוחד הביצוע הדרמטי והלא פחות מדהים של ז'אר של היצירה Time Machine כאשר האיש משתמש בכפפות שיוצרות סאונד וזוהר ירוק כשהן נוגעות במתקן מיוחד שיורה תשע קרני לייזר ירוקות לחלל האוויר, לדעתי ז'אר מציג פה יכולת טכנולוגית שקרובה מאוד לניגון על כלי נגינה שייוצגו בעתיד בצורה של הולוגרמות תלת מימדיות כשימצאו את הדרך לבצע כזה דבר.
מעבר למיצג המאוד מרשים של סאונד, לייזרים ואנימציה ברמה הגבוהה ביותר שנראתה בארץ, ז'אר הגיע להופעה במצב רוח מרומם ותקשורתי מאוד, הוא דיבר לקהל בין השירים, התאמץ הרבה להעלות את המורל, נופף בידיים שלו (ובעיקר באמצע כלפי מעלה כמו מצביא אמיתי) ועשה רושם שחוץ מהקהל, האיש שהכי נהנה להיות בהופעה הוא..ז'אר עצמו ! מדהים לחשוב שהאדם הנמרץ הזה שיוצר מופע אורקולי בהיקף ובאיכות נדירה שכזו, עוד שנה וקצת יחגוג יום הולדת 70 שנה. יש לקוות שזו לא תהיה ההופעה האחרונה של ז'אר בארץ.
כמה מילים קטנות של ביקורת לבסוף: קוני הכרטיסים שילמו לא מעט כסף כדי לשבת במתחמי ה-Dance וה-Premium שהיו ביציעים מאחורה, אבל כשההפקה הכינה את השרטוט של מתחם המופע, אף אחד לא סיפר לקוני הכרטיסים ש-20 מטר לפני ה-Dance Zone תהיה מוצבת במת מדיה, שהייתה כמעט באותו גובה כמו מתחם ה-Dance ואני מאמין שהסתירה את הבמה לפחות באופן חלקי למי ישב מאחוריה. ההפקה גם חיברה בלוני גז לאותה במת מדיה ולא נראה היה שהאנשים שישבו או עמדו בקהל ממש "נהנו" לקבל לתוך הפנים מטחים חזקים של גז מעשן, גם אם לא מדובר בגז רעיל. אבל באמת , אלה הם יחסית "כסף קטן" יחסית למופע המושקע והמרשים הזה שהביא לנו הנוסע מהעתיד ז'אן מישל ז'אר.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות שצילם יוסי בהר (גוגלפלוס)
לחצו לצפייה בגלריית תמונות שצילם אלכס ברנר
וידאו, צילום כפיר ריפשטוס
תודה יובל על הכתבה. מופע של פעם בחיים, היה שווה את ההשקעה להגיע ולהיות נוכח באירוע. קמה קמילה בהחלט יצרה את הקשר בין המוזיקה העוטפת את המרחב לבין חול המדבר מסביב. היא היתה מוארת באדום וז'אר בכחול בזמן הקטע המשותף. האמנית היחידה בהופעה משותפת עם JMJ בכל המופע במצדה. שאפו.