כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

בין הסטלה לקב"ה

האחים גרוסברג מניחים אבני דרך בשדות הרוק המקומי, מי שגדלו בבית שיש בו יותר תקליטים מחדרים, התחנכו אצל טובי הדיסטורשנים של שנות השבעים, ממשיכים את המסלול הטבעי, האחד עם אלבום חדש והשני עם קליפ המתווסף לשורה שצועדת בדרך לאלבום אישי רועש, רוקנ'רול.

האחים גרוסברג, רוק כבד. צילום יובל אראל

האמת שאת האחים גרוסברג, ברק ויהונתן אני מכיר עוד מהימים שהם נחשבו ילדים, באו ועזרו כחלק מהמשפחה במסגרת מועדון הרוק הישראלי שאביהם, פעם האורים והתומים של הרוק המתקדם ברדיו הישראלי הממלכתי, ניהל בבית לסין של פעם ובמאה הנוכחית באוזן בר או בצוותא.

בינתיים הרבה מים זרמו לים והשניים שהרוק הקשה זורם בעורקיהם המשיכו באופן טבעי את היצירה שלהם באותה מסגרת, האחד, ברק, שאת שיעורי הגיטרה שלו למד אצל מי שכונה "ג'ימי הנדריקס הישראלי" שלמה מזרחי, הגיטריסט של להקת הבמה החשמלית, עבר בשנים האחרונות מסלול של שאלה ותהיה בחייו, החל תהליך של חזרה בתשובה במסגרת תנועת חב"ד וכיום הוא עבדקן בעל פאות הלובש חולצה לבנה וג'קט שחור כדוס אקא חסיד מהשורה. אחיו יהונתן, בעל רעמת שיער נוסח כוכבי הרוק של שנות השבעים מתנהל עם להקה שהקים העונה לשם "קדחת" שעושה את המחווה הכי נושקת לימי הזוהר של הרוק הכבד בדמות יצירה מקורית המושפעת ונשענת לחלוטין על הריפים והאקורדים שנולדו אי אז בשנות השבעים.

את אחד המפגשים היותר מושקעים שלהם ושלי הנצחתי בכתבה אודות ערב מחווה לזכרו של ג'ון לורד, קלידן והדמות היוצרת של להקת דיפ פרפל, אחת מהאורים והתומים ברוק הכבד הקלאסי של שנות השבעים במאה שעברה, האירוע התרחש במועדון שכבר חלף מהעולם ופינה את מקומו למרכול מרכזי בפלורנטין – הסאבליים.

כעת שני האחים, משחררים, כל אחד בתחומו ויצירתו, צלילים חדשים, יהונתן משחרר אלבום העונה לשם "על החיים ועל המוות" כשם שיר הנושא שלו במסגרת להקת קדחת, אלבום המלא דיכאון, אכזבה וזריקת ז__ על החיים בכלל, לעומתו ברק משחרר קליפ בו הוא מככב בכל כלי הנגינה ושירה המאדירה את המנטרה החב"דניקית אודות האדמו"ר שחי וקיים לעולם ועד כשהיא מלווה בשלל מחוות הנדריקסיות במהותן שתזהו בנקל.

מכל מקום שני האחים נותנים בראש כמו שצריך ויוצרים קטע שראוי לכל חובב ז'אנר הרוק והמטאל להאזין לו בקשב.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא