כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

שלומי שבן ורע מוכיח – מנטרה

שיר ראשון מתוך פרויקט משותף של המוזיקאים שלומי שבן ורע מוכיח - מנטרה

השיר "מנטרה" הנו שיתוף פעולה של שלומי שבן ורע מוכיח במסגרת פרויקט מוזיקלי חדש שנולד בעקבות השתתפותם בפסטיבל הג'אז בים האדום.

כך שלומי שבן על השיר והפרויקט

"לפני ארבע שנים הוזמנתי ע"י אלי דג'יברי, המנהל האמנותי של "פסטיבל הג'אז בים האדום", להעלות הפקת מקור בבמה המרכזית. לאחר שלל התלבטויות כמיטב המסורת חברתי לרע והתחלנו לעבוד בשלט רחוק (מדובר בתקופת הפרה זום, למי שזוכר/ת), הוא בניו יורק, אני בתל אביב.

רע היה שולח לופים שיצר, רבים מהם נשענו על סימפולים של ג'אז משנות ה50 וה60, ואני התחלתי לג'מג'ם עליהם ולכתוב שירים חדשים. מאוחר יותר רע ואני נפגשנו בארץ והתחלנו בסשנים של כתיבה משותפת- עולם שהיה מוכר לרע מעבודות קודמות, וחדש לי לחלוטין. אף פעם לא כתבתי ביחד עם מישהו. כעבור חודשיים היתה לנו שעה ורבע של מוזיקה חדשה.

בשלב הבא חברו לרע ואלי קבוצת נגנים שהמילה "חלומית" קטנה עליהם. אוסף של כישרונות קיצוניים, הטובים בתחומם, לטעמי. שימו לב- יונתן אלבלק בגיטרות, ברק מורי על הבס, אסף אמדורסקי במקלדות, ואבישי כהן על החצוצרה. מההההה? כן.

ההופעה עלתה פעם אחת וכללה חומר חדש בלבד. החלטנו לקחת את להקת החלומות לאולפן ולתעד את החומר. "מנטרה" הוא אחד השירים הראשונים שהקלטנו, והראשון לצאת מתוך הפרויקט הזה."

כך נכתב כאן על אותו מופע בים האדום

 "זהו קונצרט מוקפד שנכתב במיוחד לפסטיבל שנקרא love looping קטעים המבוססים על סימפולים וביטים מתקליטי ג'אז ישנים. שלומי שבן ורע מוכיח יצרו יחד ערב בלתי נשכח של מוזיקה משובחת ביותר. לצידם מנגנים יונתן אלבלק בגיטרה, אבישי כהן בחצוצרה, ברק מורי בבס, אסף אמדורסקי בקלידים ורע מוכיח עצמו שגם הפיק מוזיקאלית על התופים, ממש סופר גרופ מקומי. אליהם מצטרפים במהלך המופע האורחים מרינה מקסימיליאן והראפר טונה וגם גלעד כהנא.

אבישי כהן מפליא לנגן בחצוצרה. הוא מזכיר לי את מיילס דויס, הוא מנגן לצידה של מרינה מקסימיליאן קטע סולו מדהים!!! בכלל מרינה לבושה בוורוד ונראית כמו סינדרלה מהאגדות וכך גם שרה. קולה צלול כל כך!! הייתה זו הפקה מדהימה!!! כל המופע נשמע כמו אופרת רוק, ממש מוזיקת פיוג'ן משובחת. הרגשתי שהמוזיקה ממלאת אותי כל כך. כשהסתיימה ההופעה הרגשתי שאני לא מסוגלת לשמוע שוב הופעה אחריה…"

ומה אני חושב על השיר?

השיר היוצר אסקפיזם מונוטוני עד כדי איבוד חלקי של שיווי המשקל הפיזי והרוחני גם יחד, קראו לזה מנטרה, קראו לזה סטלה, העיקר שתאזינו לזה, לפחות לחלקו המצליח ליצור אווירת שנות השבעים מול חופי הים האדום אי שם בדרום סיני. אישית התאהבתי בריפים שאבישי משחרר לחלל האולפן הלוקחים את היצירה למקומות שציינתי בתחילת המשפט, פחות לנרטיב הטקסט.

את השיר מלווה קליפ בבימויו של חן מחלוף, בהשתתפותם של ליאור אשכנזי ונעמי לבוב.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא