המופע של Dead Rabbits במועדון האוזן תל אביב

מכיוון שבשנה האחרונה ראיתי בעיקר הרכבים ישראלים ופשוט לא יצא לי, מכל מיני סיבות' לראות הרכב מחו"ל אז ההופעה המתקרבת של ה-Dead Rabbits הייתה הזדמנות שבאמת לא יכולתי להחמיץ, מה גם שזו להקה שמנגנת פסיכדלייה שמושפעת מסאונד ה-Shoegaze הבריטי אז בכלל היה ברור שזו הייתה הופעת חובה עבורי. גם הזדמנות ראשונה להיווכח בשינוי הדרסטי שעשו במבנה של מועדון ההופעות שנמצא מעל החנות של "האוזן השלישית". וואלה, שינו באמת לטובה את המקום כשהרכיבו את במת ההופעות לרוחב המבנה במקום הבמה הצרה והדחוקה משהו שהייתה שם מקודם וככה מאפשרים ללהקות לעמוד בנוחות על הבמה ומצד שני הקהל לא צריך להידחק למקום צר מול הבמה.

את החימום בן העשרים דקות נתנה Borito, רביעייה שהכניסה אותנו לאווירה של פופ אינדי דרימפופ מרחף כזה תוך שהם מציגים לנו שני שירים חדשים מהאלבום החדש שהם סיימו להקליט. הם פתחו את ההופעה בקטע אינסטרומנטלי מרשים כשהבסיסט, המתופף והסולנית הכיטריסטית נותנים מקצב רוקי כוחני כשהתוספת של הקלידים שעליהם ניגנה סיון דהן צוף (שהתארחה לאחרונה בהופעה של נגה שלו בפסטיבל אלטרנדיב) נתנה למוזיקה גוון של סינתפופ מעניין שחרג מהמבנה הרגיל של בס-גיטרה תופים. קיבלנו גם שני שירים מהאלבום הבא של בוריטו.אכן, חימום נאה לסופת השוגייז שמחכה לנו בהמשך הערב…

אחרי חילופים קצרים עולים הארנבים המתים לבמת האוזן, מולי בקדמת הבמה עומד הסולן תומאס הייז, הפרונטמן של הלהקה עם קול מלא, עמוק שעוטף וממגנט אליו את כל הקהל כשמאחוריו יושבת המתופפת סוזאן סימס לבושה בשמלת מיני כחולה שהלמה אותה ומרביצה תיפוף מונוטוני משלים, נראה כאילו היא לא מתאמצת בכלל למרות המעברים העדינים והמורכבים שיש בשירים, מימיני הקלידן פול סיימור ומשמאלי ניל אטקינסון ג'וניור על החשמלית וקולין פוקס הבאסיסט. הם נתנו הופעה מהפנטת ומעולה וניגנו לנו את כל האלבום האחרון שלהם A Different Place פלוס כמה שירים מאלבומים מוקדמים יותר מהקריירה בת ה-12 שנים שלהם.

יש להרכב הזה סאונד מלא, לא הייתי אומר שהם הולכים על הכיוון הסטונרי המכסח אלא זו פסיכדליה אווירתית עמוקה ומהדהדת ב-Drone ארוך כזה שנכנס לך מתחת לעור…זה שהם מתמקדים בסגנון מסויים לא אומר שאין להם מנעד מוסיקלי רחב לעבור משיר מלנכולי כמו Whenever ליצירה רועשת וכוחנית כמו It’s All In Her Head. בסופו של דבר הם הרכב שאולי לא ממציא את הגלגל ובוודאי מושפע מהרכבים שקדמו לו כמו  The Brian Jonestown Massacreאו The Jesus And Mary Chain אבל עושה את זה הכי טוב שיש. יחד עם תאורה צבעונית הולמת שהוקרנה מאחוריהם הם סיפקו לנו בערך שעה ורבע של הופעה מעולה כולל שני הדרנים בסוף. יותר מזה לא צריך בליל חורף קריר.

כן ירבו הופעות של הרכבי חוץ שהם מהאינדי הפחות ידוע ומוכר בארצנו ובעניין הזה בהחלט יש לציין לשבח את "המון ווליום" ויעל מרגלית שמביאים לארץ הופעות אינדי של להקות שוגייז, אמביינט, פוסט רוק, פסיכדליה וכו' שהן בד"כ "מתחת לרדאר", קטנות ופחות ידועות ומוכרות בארץ, ובכך לוקחים הימור כלכלי בהצלחת המופע. אבל אלה סוג הלהקות שבאמת מנגנות את המוזיקה המעניינת ומאתגרת את החושים. להקות שיודעות לקחת את התחושות והחוויות האישיות ולשקף אותן ליצירות מוסיקליות עם אמירה מוסיקלית משכנעת. והאמירה המוסיקלית של הארנבים המתים היא חזקה ונוכחת לחושים, תשאלו את מי שהיה בהופעה הזאת באוזן…

הנה כמה רגעים של נחת בהופעה