השירים שחיכו לרגע שלהם
יש שירים שנולדים ברגע מסוים, אך נדרשות שנים עד שהם מוצאים את דרכם לאוזני המאזינים. אסף אבידן מכיר היטב את התופעה הזאת. הבוקר הוא משחרר בהפצה עולמית את "Summer Rain", בלדה שנכתבה לפני כעשור. השיר פותח את פרויקט "Lost Ballads", שיאגד יצירות שנכתבו לאורך יותר מעשר שנים. אלה שירים שלא מצאו את מקומם באלבומיו הקודמים, וכעת זוכים להזדמנות נוספת.
המיני-אלבום הראשון יראה אור ב-13 בנובמבר. הפרויקט כולו יכלול שני מיני-אלבומים, ובהם ארבעה שירים בכל חלק. אבידן הקליט את השירים באולפני מיראבל, במשך כשלושה ימים, מיד לאחר השלמת הקלטות האלבום "Unfurl". הוא חוזר אל החומרים הישנים עם הניסיון שצבר מאז, ומעניק להם פרשנות חדשה.
כשהגשם הופך לזיכרון של כאב
"Summer Rain" עוסק באהבה שאינה מצליחה להתקיים. במרכזו ניצבים שני אנשים, שכל אחד מהם נושא עמו פצעים מן העבר. כבר בפתיחה מציג אבידן התחשבנות בין שניים. מי צדק ומי טעה? מי היה חלש ומי הפגין כוח? אלא שהשאלות הללו מאבדות מחשיבותן לנוכח הכאב שנותר.
הדובר מתבונן באישה המתפרקת מול עיניו. לפתע הוא מזהה בכאבה דבר מה מוכר, תחושה שכבר חווה בעבר בעצמו. כאן נכנס לתמונה הדימוי המרכזי של השיר, גשם הקיץ. לכאורה מדובר בתופעת טבע חולפת, כמעט מרעננת. אלא שאצל אבידן הגשם נושא משמעות אחרת לחלוטין.
הוא מסמל כאב שמגיע במפתיע, גם כאשר נדמה שהעבר כבר נותר הרחק מאחור. אותו כאב מופיע כעת אצל האישה שמולו. הדובר מזהה בה משהו מעצמו, אולי אפילו את הפצעים שהקשר ביניהם מעולם לא הצליח לרפא. בהמשך מופיע גם דימוי האוקיינוס שהתייבש מזמן והותיר אחריו צלקות. זוהי תמונה פיוטית של אהבה שאיבדה את כוחה, אך השאירה סימנים עמוקים.
דווקא דרך הדימויים הללו מצליח אבידן לגעת בפרדוקס אנושי מוכר. לעיתים אנחנו נמשכים לאנשים שמכירים את כאבנו. אותה היכרות יוצרת קרבה, אך אינה מבטיחה שנצליח לבנות ממנה אהבה יציבה. השבר המשותף מחבר בין השניים, ובה בעת מרחיק אותם זה מזה.
בחזרה אל הפולק והאינטימיות
מבחינה מוזיקלית, הפרויקט מבקש להשיב את אבידן אל שורשי הפולק של ראשית דרכו. את המעטפת הנוכחית הוא בונה סביב שירה אישית וכתיבה חשופה. אבידן כתב והלחין את "Summer Rain", ואף הפיק אותו מוזיקלית. על העיבוד חתומים אבידן והמאסטרו תום כהן, שגם עיבד את תפקידי רביעיית המיתרים.
השילוב בין שיר אינטימי למעטפת מיתרים מעניק מקום מרכזי לטקסט ולהגשה הרגשית. קולו הייחודי של אבידן, שהפך לאורך השנים לסימן ההיכר שלו, ניצב במרכז היצירה.
בלדות שלא באמת הלכו לאיבוד
יש משהו מסקרן בעצם הבחירה לחזור לשירים שנותרו במשך שנים מחוץ לאלבומים. הרי שירים כאלה משמרים גם את דמותו של האמן ברגע שבו נכתבו. עשר שנים הן פרק זמן משמעותי בחייו של כל יוצר. אבידן של היום אינו בהכרח אותו מוזיקאי שישב אז וכתב את המילים.
דווקא המרחק הזה מעניק ל-"Lost Ballads" משמעות נוספת. זהו מפגש בין שתי תקופות בחייו של אותו אמן. הכתיבה הישנה פוגשת את הניסיון, הבשלות והפרספקטיבה של ההווה. "Summer Rain" מציע נקודת פתיחה ראויה לפרויקט. הוא מזכיר לנו שאהבה יכולה להסתיים, אבל הזיכרון הרגשי שלה ממשיך להתקיים.
ולפעמים, גם אחרי שנים ארוכות של יובש, הגשם חוזר.
