בלונדי חוזרת בצהרי היום: דבי הארי עדיין יודעת איך עושים את זה

יש להקות שגם אחרי חמישים שנה מספיקות כמה שניות כדי לזהות אותן. בלונדי היא אחת מהן. כבר בצלילים הראשונים של "Spectral Eyes", הסינגל החדש ששחררה אמש, חזרתי לרגע אל ימי הניו וייב העליזים. הגיטרות המצלצלות, המקצב הדוהר והקול המוכר של דבי הארי נשמעים כאילו הזמן החליט לעצור מלכת. וזה בהחלט לא דבר רע.

הארי, שכבר חגגה 81, ממשיכה להוביל את אחת הלהקות החשובות שצמחו מסצנת המוזיקה הניו יורקית. לצדה ניצב כריס סטיין, שותפה הוותיק לדרך. השניים הכריזו אמש, 15 באוקטובר, על האלבום החדש "High Noon". האלבום יגיע ב-26 בפברואר 2027, תשע שנים אחרי "Pollinator", ויהיה אלבום האולפן ה-12 של בלונדי.

כשמאזינים לסינגל החדש, מזהים מיד את קווי המתאר המוזיקליים שאפיינו את להיטיה הגדולים של בלונדי. אפשר למצוא כאן משהו מהאנרגיה של "Dreaming", מצליל הגיטרות של "One Way or Another" ומהגישה המלודית שאפיינה את האלבום "Parallel Lines". אין כאן ניסיון להמציא מחדש את הגלגל, אלא להחזיר אותו לתנועה בקצב הנכון.

מי שאחראי במידה רבה לצליל הזה הוא ג'וני מאר, הגיטריסט המיתולוגי של הסמית'ס. מאר כתב את השיר, מנגן בגיטרה ותורם גם קולות רקע. לצדו מנגן בבס גלן מטלוק, האיש שנמנה עם מייסדי הסקס פיסטולס. על התופים אנחנו שומעים את קלם ברק המנוח, שהספיק להשתתף בהקלטות לפני מותו.

וכך, בלי יותר מדי מאמץ, נוצר כאן מפגש של שלושה מוזיקאים שהיו שותפים למהפכות מוזיקליות משלהם. הפאנק הבריטי, הניו וייב האמריקאי והצליל המלודי של מנצ'סטר מתחברים לשיר פופ סוחף בן זמננו.

דווקא כאן, מתחת למעטפת המוזיקלית העליזה, מסתתר עולם אחר לחלוטין. שם השיר, "Spectral Eyes", מתייחס לעיניים רפאיות, מעין מבט חמקמק ובלתי מושג.

בקריאה פרשנית של התמליל, אפשר למצוא כאן אדם הנמשך אל דמות מסתורית שמתקשה להישאר נוכחת. הדימויים הסוריאליסטיים מעוררים תחושות של ריחוק, סערת חושים ואובדן שליטה. העיניים הופכות לחלון אל עולם פנימי שלא באמת ניתן לחדור אליו.

אפשר גם לקרוא את הטקסט כסיפור על מרדף אחר ריגושים, המסתיים בתחושת ריקנות. ואולי מדובר דווקא בכמיהה אל אדם שהשתנה, ומישהו עדיין מבקש למצוא בו את הניצוץ הישן.

מאר לא סיפק, ככל שמצאתי, הסבר חד-משמעי למשמעות המילים. לכן כל אחת מהאפשרויות הללו נותרת בגדר פרשנות. אבל בעיניי זה בדיוק היופי שבשיר. ככל שהמוזיקה נעשית סוחפת ועליזה יותר, כך הולך ומתחדד הניגוד בינה לבין העולם הרגשי המעורפל שבתמליל.

בלונדי תמיד ידעה לעשות את זה היטב. היא לקחה תכנים מורכבים, לעיתים אפלוליים, והלבישה אותם במנגינות שאי אפשר היה להישאר אדישים אליהן.

השיר שג'וני מאר שמר לדבי הארי

אלא שכאן מסתתר פרט מעניין במיוחד. "Spectral Eyes" אינו שיר חדש לחלוטין. מאר כתב אותו במקור עבור בלונדי, בעקבות שיתוף הפעולה המוצלח ביניהם באלבום "Pollinator" משנת 2017, שבו תרם את השיר "My Monster".

כשהלהקה התעכבה עם הקלטתו, מאר החליט להוציא גרסה משלו. השיר הופיע בשנת 2018 בצדו השני של הסינגל "Spiral Cities". למרות זאת, הוא נמנע מלכלול אותו באלבום אולפן, והשאיר את האפשרות שבלונדי תקליט אותו בהמשך.

בריאיון משנת 2022 סיפר מאר כמה ריגשה אותו עצם האפשרות שדבי הארי תשיר מילים שהוא כתב. כעת נסגר המעגל. השיר שכתב במיוחד עבורה זוכה לביצוע של הלהקה שאליה ייעד אותו מלכתחילה.

את העבודה על "High Noon" החלו חברי בלונדי כבר בשנת 2022 בניו יורק. הם חזרו לעבוד עם המפיק ג'ון קונגלטון, שהפיק גם את "Pollinator". בהמשך הצטרף דיוויד רנץ' להפקה נוספת ולמיקסים.

13 שירים נכללים באלבום החדש. לצד מאר ומטלוק משתתפים גם זאק קונדון מלהקת Beirut, וכן ג'ס וולף והולי לסיג מצמד Lucius. השירים צפויים לנוע בין רוק ופאנק למוזיקת ריקודים ומקצבים לטיניים, כפי שעשתה בלונדי לאורך שנות פעילותה.

אחד השירים, "Little Metal Drummer", מחזיר לתמונה גם את ג'ימי דסטרי, הקלידן המקורי של ההרכב. מדובר ביצירה שהקליט בעבר לאלבום הסולו שלו.

עם ההכרזה על האלבום הסבירה הארי כי מדובר בבלונדי הקלאסית, אך לא במובן הנוסטלגי בלבד. לדבריה, האלבום אוסף את שלל ההשפעות והתקופות של הלהקה ויוצר מהן משהו חדש. היא מדגישה שהמוזיקה נטועה בהווה ומשקפת את חייהם של חברי ההרכב כיום.

אני חושב שהסינגל הראשון ממחיש היטב את הגישה הזאת. הארי אינה מנסה להישמע כמו צעירה בת עשרים, וגם אינה מסתתרת מאחורי הזיכרונות. היא פשוט ממשיכה לשיר, כשהמוזיקה שסביבה מזכירה לנו מדוע התאהבנו בבלונדי מלכתחילה.

לפעמים די בגיטרה הנכונה, במקצב מוכר ובקול אחד כדי להחזיר אותנו חמישים שנה לאחור. אבל במקרה הזה, לשמחתי, מדובר במוזיקה חדשה לגמרי בביצועה של להקה שעדיין יש לה מה לומר.

ואני בהחלט סקרן לשמוע מה מחכה לנו בשנים-עשר השירים הנוספים.