יש מוזיקאים שמוצאים את מקומם בתוך ז'אנר שכבר קיים. יש אחרים שמגיעים מוקדם מספיק כדי לשנות את חוקי המשחק. קונרד "קרונוס" לאנט השתייך ללא ספק לקבוצה השנייה. הוא לא רק עמד בחזית Venom הבריטית. הוא סייע לעצב שפה חדשה עבור המטאל הקיצוני. אמש הגיעה הבשורה על מותו. הלהקה הודיעה כי קרונוס הלך לעולמו בגיל 63. סיבת המוות לא פורסמה. בנו נתן הודה למעריצים שליוו את אביו במשך עשרות שנים.
עבור דור שלם של חובבי מטאל, קרונוס היה הרבה יותר מסולן. הוא צרח, ניגן בבס והוביל את Venom קדימה בלי להתנצל. הקול המחוספס שלו והבס המלוכלך הגדירו מיד את הצליל. קרונוס דחף את המטאל להיות מהיר יותר, קיצוני יותר ופחות מנומס. כבר מהתו הראשון הוא ביקש שהמוזיקה תישמע מסוכנת.
כשהרעש של ניוקאסל התחיל להתפשט
קרונוס נולד בלונדון בשנת 1963 וגדל בהמשך בניוקאסל. שם התחברה החבורה שתהפוך את Venom לשם היסטורי. לצדו פעלו הגיטריסט ג'ף "Mantas" דאן והמתופף טוני "Abaddon" בריי. שלושתם לא חיפשו צליל נקי או נגינה אלגנטית. הם ביקשו ליצור מוזיקה פראית, חשוכה ובלתי מתנצלת. הפאנק סיפק להם מהירות וחוצפה. Motörhead העניקה השראה לרעש חסר מעצורים. Black Sabbath תרמה את האפלה ואת האווירה המאיימת.
קרונוס הוסיף לכל זה תיאטרליות ברורה. הקול שלו נשמע כאילו בקע מתוך מרתף אפל. הבס לא הסתתר מאחורי הגיטרה. הוא דחף קדימה, רעם ולכלך את כל התמונה. יחד נוצר צליל שלא ביקש להתחבב על אף אחד. דווקא בגלל זה הוא הפך משמעותי כל כך.
ברוכים הבאים לגיהינום
בשנת 1981 פתחה Venom את הדלת לגיהינום עם אלבום הבכורה Welcome To Hell. כבר בשם הזה היא סימנה את הכיוון. השלישייה דחפה קדימה צליל גולמי, פראי וכמעט חסר שליטה. דווקא החספוס העניק למוזיקה את הכוח שלה. Venom לא ביקשה להידמות ללהקות המטאל הגדולות. היא רצתה להישמע מלוכלכת יותר, מהירה יותר ומסוכנת יותר.
שנה לאחר מכן הגיע הרגע ששינה את ההיסטוריה. הלהקה הוציאה את Black Metal. שתי המילים האלה הפכו בהמשך לשמו של ז'אנר שלם. Venom עצמה לא נשמעה בדיוק כמו הבלאק מטאל שהתפתח אחר כך. היא בכל זאת פתחה את הדלת לרווחה. מאחוריה הגיעו להקות שהקצינו את הרעיונות עוד יותר.
קשה למצוא הרבה אלבומים ששמם הפך להגדרה מוזיקלית שלמה. Black Metal עשה בדיוק את זה. הוא חיבר מהירות, לכלוך, אימה ופרובוקציה מודעת. בתחילת האייטיז הצליל הזה נשמע כמעט בלתי אפשרי. כיום אפשר לזהות בו את הזרעים של המטאל הקיצוני כולו.
להקות ת'ראש אימצו את המהירות והאגרסיביות. יוצרי דת' מטאל לקחו את הקיצוניות עוד צעד. סצנת הבלאק מטאל אימצה אפילו את השם עצמו. Metallica, Slayer, Celtic Frost ו-Mayhem הכירו בהשפעה הזאת. גם דורות צעירים יותר המשיכו לשאוב ממנה השראה.
כאן נמצאת אולי גדולתה האמיתית של Venom. היא לא נזקקה למכירות ענק כדי לשנות היסטוריה. הספיק שהמוזיקאים הנכונים הקשיבו לה.
ארבעה אלבומים שהפכו לבסיס של ז'אנר
אחרי Welcome To Hell ו-Black Metal, המשיכה Venom להקצין את הקו שלה. בשנת 1984 היא הוציאה את At War With Satan, ובהמשך את Possessed. ארבעת האלבומים הראשונים בנו את הבסיס הקלאסי של הלהקה. במקביל, קרונוס ביסס את מקומו בחזית והפך לפנים המזוהות ביותר שלה.
הקול שלו הפך לחתימה ברורה. גם הופעתו החיצונית הפכה לחלק מהחוויה. Venom טיפחה עולם של עור, ניטים, אש וסמלים אפלים. הכול נראה מוגזם בכוונה. דווקא ההגזמה הזאת הפכה עם השנים לשפה מוכרת בעולם המטאל.
Venom הבינה מוקדם מאוד שמוזיקה כבדה זקוקה גם לדימוי. היא לא מכרה רק שירים. היא מכרה עולם שלם. קרונוס עמד במרכזו עם כריזמה מחוספסת וסאונד שאי אפשר להתבלבל בו.
גם כשההרכב התפרק, קרונוס נשאר
לאורך השנים Venom ידעה לא מעט משברים. חברי ההרכב נפרדו, חזרו, הסתכסכו ושבו לעבוד יחד. קרונוס עזב בסוף שנות השמונים ופנה לפרויקט עצמאי. באמצע שנות התשעים הוא שב אל חבריו הוותיקים. האיחוד הוליד בין היתר את Cast In Stone בשנת 1997.
בהמשך נפרדו שוב הדרכים. קרונוס נשאר האיש המזוהה ביותר עם Venom. סביבו התחלפו נגנים, אבל הקול והבס נשארו במרכז. הוא גם שמר על הזהות הישנה של הלהקה. למרות השנים שחלפו, Venom לא ניסתה להפוך למשהו אחר.
הסכסוכים הפנימיים לא פגעו במיתולוגיה. להפך. הם רק חיזקו את התחושה שמדובר בלהקה שחיה על הקצה. מאחורי כל ריב נשאר אותו בסיס מוזיקלי. Venom שינתה את הדרך שבה מטאל יכול להישמע.
האלבום האחרון הגיע השנה
הסיפור מקבל כעת משמעות אחרת לגמרי. בחודש מאי האחרון יצא Into Oblivion. זהו אלבום האולפן ה-16 של Venom. הוא גם הראשון מאז Storm The Gates משנת 2018.
קרונוס שר וניגן בו בבס. איש עדיין לא ידע שזה יהיה האלבום האחרון שלו. דווקא משום כך, ההאזנה בו כעת מקבלת משקל נוסף. הלהקה לא נשמעה שם כמו מי שמסכמת קריירה. היא המשיכה קדימה עם אותו רעש מוכר.
החוצפה הישנה נשארה. הבס עדיין רעם. הקול של קרונוס עדיין נשא את אותו חיספוס. גם אחרי יותר מארבעה עשורים, הוא לא ביקש להתרחק מהשורשים.
כשהחבר הוותיק נפרד
מותו של קרונוס החזיר גם את Mantas אל ההתחלה. ג'ף דאן פרסם דברי פרידה מחברו לשעבר. מערכת היחסים ביניהם ידעה שנים סוערות. היו ריבים, פרידות ומאבקים סביב השם והמורשת. מול המוות נשאר בסופו של דבר הזיכרון הראשוני. שלושה צעירים החליטו ליצור משהו שאיש עדיין לא שמע. Mantas הזכיר את החברות של ימי ההתחלה. הוא גם הדגיש את השינוי שחוללו יחד במטאל.
קשה להתווכח עם החלק הזה. Venom אכן שינתה את הדרך שבה מוזיקה כבדה נשמעה. השפעתה חרגה בהרבה מהיקף המכירות שלה. זאת אולי אחת הדוגמאות הטובות ביותר להשפעה מוזיקלית אמיתית.
קרונוס נשאר בתוך הרעש
בהודעת המשפחה נכללו גם דבריו של נתן, בנו. הוא פנה ישירות לקהל הנאמן של Venom. אותם מעריצים מכנים את עצמם כבר שנים The Legions. נתן הודה להם על התמיכה באביו לאורך כל הדרך.
במקרה הזה, האמירה שהמוזיקה שלו תמשיך לחיות איננה רק קלישאה. ההשפעה של קרונוס כבר נמצאת בתוך אינספור תקליטים אחרים. כל גיטרה שמאיצה מעבר לגבול המוכר נושאת משהו מהמורשת הזאת, כל בס מלוכלך מזכיר לפעמים את הרעש של ניוקאסל. כל להקה שמבקשת להקצין חייבת להתמודד עם ההיסטוריה ש-Venom השאירה אחריה.
קרונוס לא המציא לבדו את המטאל הקיצוני. הוא כן עזר להעניק לו צורה, קול ושם. שתי המילים Black Metal עדיין רשומות על עטיפת האלבום ההוא. מאחוריהן עומד עולם מוזיקלי שלם שנולד בעקבותיו.
קונרד לאנט הלך לעולמו בגיל 63. קרונוס, לעומת זאת, כבר הפך מזמן לחלק מההיסטוריה.
וההיסטוריה הזאת ממשיכה להרעיש.
