יש מפגשים מוזיקליים שנולדים בחדר ישיבות. אחרים מתחילים הרבה לפני שהצדדים יודעים שזה יקרה. במקרה של שמוליק נויפלד ושלמה גרוניך, הסיפור מתחיל עוד בימי הלימודים ברימון. גרוניך הגיע אז כאורח לפרויקט הגמר של נויפלד. שנים אחר כך מגיע הרגע שבו התלמיד לשעבר מלחין עבור אחד מגיבורי ילדותו.
"תני לי סימן" מגיע כעת במסגרת פרויקט "המשקפיים של נויפלד". הסינגל מסומן כחלק השלישי בפרויקט, "המשקפיים 3", ומופיע בגרסת Remastered. נויפלד ממשיך כאן את הרעיון שמלווה את הפרויקט. הוא מחבר את עולמו המוזיקלי עם זמרים ויוצרים ישראלים שונים. הפעם הוא מסמן וי על חלום אישי במיוחד.
בין סערה לשקט
רחלי שביט כתבה טקסט שמתחיל בעננים וממשיך הישר אל תוך מערכת יחסים. העיר מוכרת, גם הסרט מוכר, אבל המרחק בין קרבה לניכור נשאר פתוח. בתוך המרחב הזה מחפשת הדמות סימן. לא תשובה גדולה, ולא פתרון פילוסופי. רק אישור קטן שאפשר להמשיך יחד.
שמוליק נויפלד הלחין את המילים בלי להכביד עליהן. המלודיה מאפשרת לשלמה גרוניך להישמע קרוב, רך ומאופק. אין כאן ניסיון להפוך אותו לדמות אחרת. להפך. השיר משתמש בצבע הקולי המזוהה שלו, אבל מציב אותו בתוך מסגרת רגישה מאוד.
המשפט שמחזיק את השיר נמצא לקראת הפזמון. "בוא נאהב את הבינתיים". נויפלד עצמו סימן דווקא אותו כמרכז הרגשי של היצירה. לדבריו, זה משפט שאפשר לקחת אל החיים עצמם. כשהוא עובר דרך קולו של גרוניך, המשמעות מקבלת משקל נוסף.
חלום שהתחיל ברימון
מאחורי החיבור החדש מסתתר סיפור שנמשך כבר שנים. עבור שמוליק נויפלד, גרוניך אינו רק מוזיקאי מוערך שהוזמן להשתתף בפרויקט. הוא אחד האנשים שסימנו עבורו את האפשרויות הטמונות במוזיקה. המפגש ביניהם התחיל עוד בסיום לימודיו ברימון. עכשיו הוא חוזר אל אותה נקודה, הפעם ממקום אחר לגמרי.
כך מספר שמוליק נויפלד: "שלמה גרוניך. הענק. אחד מגיבורי ילדותי. אימפריה של מוזיקה. להלחין לו את השיר למילים המדהימות של רחלי שביט, היה מאתגר ומרגש. אני מכיר את שלמה מאז שסיימתי את בית הספר רימון, הוא היה אורח שלי בפרויקט הגמר כשסיימתי את לימודי. אז יכולתי רק לחלום שהוא יהיה אחד הזמרים שיתארחו אצלי בפרויקט 'המשקפיים'. בשבילי זו הגשמה. המשפט של רחלי שביט 'בוא עד שיכלו המים בוא נאהב את הבינתיים' הוא משפט שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ כדרך חיים וכששלמה שר אותו זה נכנס כחץ בלב."
והחץ הזה מסביר לא מעט מהאופן שבו נויפלד ניגש לשיר. אין כאן ניסיון לייצר מפגש נוצץ לשם הכותרת. הוא חוזר אל מוזיקאי שהיה חלק מעולמו כבר בתחילת הדרך. עכשיו הוא יכול להגיש לו לחן משלו ולהכניס אותו אל תוך "המשקפיים".
גם גרוניך רואה את המפגש החדש כחלק מסיפור ארוך יותר. כך מספר שלמה גרוניך: "הקשר שלי עם שמוליק הוא ארוך שנים. אני עוד זוכר את פרויקט הסיום שלו ברימון, ויש בינינו משהו מאוד מיוחד לאורך השנים. השיר הזה הוא עוד תחנה בדרך הזו ואני שמח ונרגש לשתף פעולה עם שמוליק בפרויקט האישי שלו. כשאני מאזין לו אני מרגיש כל פעם מחדש כמה יפה השיר הזה שאני שר."
נבחרת שמשרתת את השיר
נויפלד אחראי גם על העיבוד וההפקה המוזיקלית. הוא ורועי נויפלד מנגנים בפסנתר, קלידים ותכנותים. גלעד שמואלי יושב על התופים, ובנצי גפני אוחז בבס. יונתן פריג' מנגן בגיטרות וגם מוסיף קולות. מארק אליהו מביא אל ההקלטה סאז וקמנצ'ה. שמוליק נויפלד מצטרף גם הוא לקולות.
הרכב כזה יכול בקלות להפוך שיר קטן להפגנת יכולות. כאן קורה דווקא ההפך. הכלים עוטפים את המילים ולא דוחקים אותן הצידה. הסאז והקמנצ'ה מוסיפים צבע, הפסנתר מחזיק את המרכז, והקצב נשאר מדוד. כך נוצר מרחב שבו גרוניך יכול להוביל את השיר בלי מאבק.
"תני לי סימן" אינו מחפש דרמה גדולה. הוא מדבר על סערה, אבל נשאר רגוע. הוא עוסק בסימני שאלה, אבל אינו דורש פתרון. בעיקר הוא מציע אפשרות פשוטה יותר. לחיות את הזמן שבין הסערות, ולהמשיך לאהוב בתוכו.
לפעמים שיר הוא גם סגירת מעגל. במקרה הזה המעגל התחיל בבית הספר רימון. עכשיו הוא מגיע אל "המשקפיים של נויפלד". באמצע עומדים שמוליק נויפלד ושלמה גרוניך. אחד מגשים חלום ישן. השני נותן לו קול.
השיר מוקדש לזכרו של הגיטריסט המנוח יונתן פריג'.
קרדיטים
מילים: רחלי שביט. לחן, עיבוד והפקה מוזיקלית: שמוליק נויפלד. פסנתר, קלידים ותכנותים: שמוליק נויפלד ורועי נויפלד. תופים: גלעד שמואלי. בס: בנצי גפני. גיטרות וקולות: יונתן פריג'. סאז וקמנצ'ה: מארק אליהו. קולות נוספים: שמוליק נויפלד.