מעטים היוצרים שהצליחו לעצב את הצליל הישראלי כמו יוני רכטר. במשך יותר מחמישה עשורים הוא מחבר בין ג'אז, רוק, מוזיקה קלאסית ושירה עברית, והכול נשמע אצלו טבעי לגמרי. רכטר מעולם לא רדף אחרי רעש או דרמה. דווקא העדינות, התחכום והרגש הפכו אותו לאחד המוזיקאים החשובים בארץ. החל מימי כוורת, דרך "הכבש השישה עשר", ועד שיתופי הפעולה עם אריק איינשטיין, יהודית רביץ וגידי גוב, הוא בנה שפה מוזיקלית שלמה שממשיכה להישמע רלוונטית גם היום.
הפסנתר תמיד במרכז
רכטר גם מעולם לא היה פרפורמר רוק מוחצן. הוא לא מהאמנים שטורפים את הבמה או מחפשים מופע ראווה נוצץ. הכוח שלו נמצא במקום אחר לגמרי. במנגינות, בהרמוניות, ברגש וביכולת לגעת דרך צליל קטן אחד מדויק. כמעט תמיד תמצאו אותו צמוד לפסנתר, ורצוי פסנתר כנף גדול ככל האפשר. אל תחפשו אצלו שואו מטורף או דרמות מיותרות. כדאי פשוט להתקרב, להקשיב ולהיכנס פנימה אל תוך המוזיקה. זאת בדיוק גם רוחו של "סגור פתוח סגור".
טריו שמבין את השפה
כעת הוא שב לפורמט האינסטרומנטלי המלא עם "סגור פתוח סגור". זהו אלבום ראשון מסוגו מאז "ממש עכשיו" משנת 1991. רכטר מספר כי החזרה לעולם הזה נולדה מתוך העבודה המשותפת עם הטריו שהקים בשנים האחרונות יחד עם ברק מורי ורוני כספי. "לא הקלטתי אלבום אינסטרומנטלי מאז האלבום 'ממש עכשיו – מנגנים יוני רכטר'. ההזדמנות להקליט אחד כזה פעם נוספת התאפשרה בעקבות הטריו שהקמתי לפני מספר שנים", הוא אומר. לדבריו, האלבום מכיל בעיקר קטעים כליים לצד שני שירים מרכזיים. "זו אותה האהבה" בביצוע חדש יחד עם אלי דג'יברי ו"שרשרת בלוזית", אותה הוא מתאר כמחרוזת של כמה שירי בלוז שהלחין לאורך השנים.
גם שם האלבום איננו מקרי. רכטר קושר אותו לשירו של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח" ומתאר דרכו מבט מעט פסימי על המציאות שסביבנו. "זה נכון גם לגבי הקטע 'על הקצה' שנוצר בזמן מלחמת חרבות ברזל", הוא מוסיף. בנוסף ליצירות החדשות חוזרים כאן גם "בתנועה מתמדת" ו"קטע נושן". שני קטעים ישנים יותר שרכטר מביט עליהם היום "במבט אחר מפעם".
לצד רכטר פועל כאן צוות נגנים שמבין בדיוק את השפה שלו. ברק מורי מעניק לקונטרבס עומק חם ומלודי שכמעט מחליף קול אנושי. רוני כספי, אחת המתופפות הצעירות הבולטות בג'אז הישראלי, מכניסה תנועה, דופק וקשב פנימי בלי להשתלט על המוזיקה. אלי דג'יברי פותח את הסאונד עם סקסופון עמוק וחם, בעוד ניצן בר ועידו זלזניק מוסיפים שכבות עדינות של גיטרות וקלידים. כולם עובדים כאן בשביל השירים ולא בשביל להפגין כוח.
מבט מפוכח על העולם
גם שם האלבום איננו מקרי. רכטר קושר אותו לשירו של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח" ומתאר מבט מעט פסימי על העולם שסביבנו. התחושה הזאת נכנסת עמוק אל תוך המוזיקה. "על הקצה", שנכתב בתקופת מלחמת חרבות ברזל, לא מחפש דרמה גדולה. הפסנתר לוחש את החרדה והשקט שבין הצלילים מחזיק את המתח באוויר.
רכטר חוזר כאן גם אל "בתנועה מתמדת" ו"קטע נושן", שני קטעים שהקליט בעבר וכעת מקבלים פרשנות בשלה יותר. הוא לא מנסה לשחזר עבר מפואר. להפך. הוא מתבונן בחומרים הישנים ממקום רגוע, מפוכח וחופשי יותר.
בלוז ישראלי קטן ועצוב
אחד הרגעים היפים באלבום מגיע עם "שרשרת בלוזית". רכטר מחבר כאן בין כמה שירים שכתב לאורך השנים ויוצר רצף רגשי אחד. הטקסטים נוגעים באהבה אובססיבית, בבדידות ובנדודים פנימיים. "לא יכול להוציאך מראשי" כבר לא נשמע כמו דרמה רומנטית של פעם. השנים הפכו את השיר לעייף יותר, אנושי יותר ושקט יותר.
ואז מגיע "בלוז שקט מהדרך". כאן כבר נכנסת תחושת מסע אמיתית. זה בלוז של רחובות ריקים בלילה. של בתי קפה אחרי הסגירה. של אנשים שממשיכים ללכת גם כשהלב כבר עייף. הזמן חולף, המקומות מתחלפים, אבל הגעגוע נשאר.
אהבה שנשארה אחרי השנים
הרגע החשוף ביותר באלבום מגיע עם "זו אותה האהבה". השיר הוותיק למילותיו של אריק איינשטיין חוזר כאן בביצוע חדש של רכטר יחד עם אלי דג'יברי. פעם זאת הייתה אהבה צעירה ורומנטית. היום זאת אהבה שכבר עברה חיים שלמים. דווקא הפשטות של המילים מעניקה לשיר כוח חדש. אין כאן מחוות גדולות. יש אינטימיות של זוג שמכיר כבר הכול ועדיין בוחר להישאר יחד.
הסקסופון של דג'יברי נושם עמוק בתוך השיר. ניצן בר מוסיף גיטרות רכות. עידו זלזניק פותח עוד שכבות קטנות של צבע וצליל. אף צליל כאן לא נדחף בכוח. הכול זורם בטבעיות ומחזיק את האווירה העדינה של האלבום.
מוזיקה שלא מחפשת להרשים
ההקלטות נערכו באולפני פלוטו ובצוללת הצהובה בירושלים. ירון מוהר חתום על ההקלטה והמיקס. יוסי צבקר צילם את עטיפת האלבום ואורי מלין עיצב אותה ברוח המוזיקה עצמה. נקייה, שקטה ומהורהרת.
"סגור פתוח סגור" איננו רק אלבום ג'אז חדש. זאת יצירה של אמן שמביט על החיים ממקום שלם יותר. יוני רכטר כבר לא צריך להוכיח דבר. הוא פשוט ממשיך לכתוב, לנגן ולהקשיב. והכי חשוב, המוזיקה עדיין עובדת. היא עדיין מצליחה לעצור הכול לרגע ולגרום להקשיב באמת.