השיר החדש "מכתב מהעורף" של עברי לידר מגיע בלי רעש מיותר ובלי הצהרות גדולות. כבר בשם יש היפוך שמטעין את כל היצירה במשמעות נוספת. בדרך כלל המכתב יוצא מהחזית אל הבית. כאן הכיוון מתהפך. המכתב יוצא מהעורף, אבל העורף כבר לא מרגיש מוגן. הוא הופך לזירה נוספת של התמודדות ושל דריכות.
העורף שהפך לחזית
לידר מתאר שגרה לכאורה רגילה. נסיעה בשבת, מפגש עם חברים, כוס יין. אבל כל רגע כזה נטען במתח. האזעקות נוכחות ברקע והמחשבות נודדות לחזית. הפער בין כאן לשם לא נרגע. העורף כבר לא רק מקום שמחכה. הוא חלק מהסיפור והוא נושא את המלחמה ביום יום.
הטקסט בין שגרה לדאגה
לידר בונה רצף של תמונות קצרות שמתחברות למצב תודעתי אחד. המילה אהבה חוזרת לאורך השיר. לידר מחפש אותה ולא תמיד מוצא. הוא מתאמץ להיאחז בה והיא כמעט בורחת לו. הפזמון עם השאלה מה עם החיילים חוזר שוב ושוב. השאלה נשארת פתוחה ולא נותנת מנוחה. גם הרגעים האינטימיים לא מנתקים מהמציאות. הם מדגישים את תחושת ההחמצה ואת המרחק שנוצר.
רגעים קטנים של אמת
בתוך הרעש מופיע רגע עם הילד שמביא נשימה אחרת. שם אין ציניות ואין התחכמות. הילד הופך למורה והקשר ביניהם מחזיר פרופורציות. מיד אחר כך חוזר סיפור הגיוס. הפחד מתרגם את עצמו להחלטות. הניסיון לשלוט במציאות לא באמת מצליח.
מוזיקה שמשרתת את המילים
ההפקה נשארת קרובה ושקטה. לידר שומר על מינימליזם שמדגיש את הטקסט. הקלידים מחזיקים את המרכז והגיטרות של אריאל טוכמן מוסיפות שכבה עדינה. הבחירה הזו משאירה את הפוקוס על התחושה.
השיר נולד בזמן אמת
עם יציאת השיר לרשתות שיתף עברי לידר את הרקע לכתיבה. באחת השבתות האחרונות בעיצומה של המלחמה בין אזעקה לאזעקה הם נסעו עם הילדים לבקר חברים. הם ניסו לתרגל קצת שפיות של זמן שגרה. בדרך התחילו להתנגן לו בראש משפטים ובערב כבר נכנס לאולפן. לדבריו זו אולי הפעם הראשונה ששיר שלו נולד ויצא כל כך מהר. קצת כמו החיים עכשיו והוא מקווה שנאהב.
"מכתב מהעורף" לא מסכם תקופה. הוא חי בתוכה. הוא מראה איך נראית שגרה בזמן מלחמה ואיך הלב לא באמת נרגע.
