יש משהו מדויק בסדרה הזו בבית המכולות. בלי רעש מיותר, בלי פוזה. מוזיקה קאמרית בגובה העיניים, מרחק נגיעה מהנגנים, והים של יפו ממש מעבר לקיר. הפעם על הבמה חמישיית כלי נשיפה מנגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, למסע שנע בין אירופה לאמריקה, מבאך ועד ברנשטיין.
השילוב בין החליל, האבוב, הקלרינט, הבסון וקרן היער יוצר צבע עשיר אבל גם אינטימי. זו לא תזמורת במלוא הדרה, אלא שיחה חכמה בין חמישה קולות. כל כלי נכנס, מגיב, מתערבב. שעה מרוכזת, מהודקת, נקייה מרעש רקע.
ההדרן שלא הגיע
רגע לפני פתיחת הדלתות, בזמן באלאנס קצר על הבמה, הנגנים ניגנו עיבוד לכלי נשיפה לשיר "נח" של מתי כספי. זה היה קסום בפשטות שלו. קריצה מקומית בתוך מסגרת קלאסית, רגע קליל ומדויק. נאמר שזה אמור היה להיות ההדרן.
אלא שבסיום המופע, אחרי מחיאות הכפיים, ההרכב לא חזר לבמה. אין הדרן. לא ברור למה. אולי שיקול זמן, אולי החלטה של רגע. ועדיין, התחושה היא של פספוס קטן. מי ששמע את הקטע בבאלאנס יודע מה הקהל החמיץ.
קהל, יין ומוזיקה טובה
כרגיל ובנוהל, בית המכולות היה מלא מפה לפה בקהל שוחר מוזיקה איכותית, שבא להתענג במשך שעה על צלילי קווינטט כלי הנשיפה במחיר סמלי. מסביב פועלים דוכני יין, אלכוהול נוסף ומיני מזון אקזוטי, שמעניקים לאירוע תחושה של שובר שוויון בין היכל התרבות למועדון שוליים בפאתי העיר.
השילוב הצבעוני הזה, קלאסיקה מדויקת עם כוס יין ביד ואווירה משוחררת, הוא זה שהופך את הערב למיוחד באמת. לא רק קונצרט, אלא חוויה שלמה שמצליחה לחבר בין עולמות.
חמישה נגנים, צליל אחד
גי אשד – חליל, דודו כרמל – אבוב, יבגני יהודין – קלרינט, דניאל מזעקי – בסון, חזי ניר – קרן יער. חמישה נגנים, נשימה אחת משותפת, ובית אחד בנמל יפו שממשיך להוכיח שמוזיקה קלאסית יכולה להרגיש קרובה, נגישה ובעיקר חיה.
ומה בהמשך?
ב 17 במרץ 2026 בשעה 20:00 יעלה בבית המכולות בנמל יפו קונצרט נוסף בסדרת החורף, והפעם עם טריו תומבויז במפגש מסקרן בין זמרת, קלרינט ואקורדיון. יונתן הדס בקלרינט, תום כהן בשירה ואיליה מגלניק באקורדיון נעים בחופשיות בין סווינג, שנסון צרפתי, ג׳אז ושירים ישראליים, ומעניקים לכל סגנון פרשנות רעננה ואישית.