פארק הירקון שוב על קו העימות
פארק הירקון שוב במוקד. לא רק כאתר הופעות אלא כזירת מאבק על עתיד מופעי הענק בישראל. בשבועות האחרונים מתחדד העימות בין עיריית תל אביב יפו, עיריית רמת גן והמשרד להגנת הסביבה. הדיון עוסק ברעש ובשעות סיום. בפועל הוא עוסק בשאלה רחבה הרבה יותר. האם ישראל תמשיך לארח מופעי ענק בפורמט המוכר, או שתיאלץ לצמצם ציפיות.
כפי שציינתי כאן בעבר, מדובר בנקודת מבחן אמיתית. השימוע שנערך לחברת גני יהושע ולעיריית תל אביב הציף מחדש את סוגיית חריגות הרעש. המשרד להגנת הסביבה מציב רף חדש לרעש ומחייב את ההפקות לסיים מוקדם יותר. מבחינתו מדובר בהגנה בסיסית על איכות החיים בסביבה. בשטח המשמעות דרמטית.
פארק הירקון הוא מתחם פתוח עצום. כשהפקה בוחרת בפורמט המלא של פארק הירקון היא מציבה את הבמה עם הגב לים ומשחררת לשיווק שטח עצום. עשרות אלפים זורמים פנימה עד שהמדשאה כולה הופכת לים אנושי. שישים אלף כרטיסים אינם חריגים במבנה הזה. אין בישראל אתר אחר שמסוגל לבלוע קהל בהיקף דומה. גם בפורמט המכונה "הפארק הקטן", שבו הבמה פונה לכיוון נחל הירקון, ניתן להגיע לכשלושים אלף איש.
משולש הכוחות – תל אביב, רמת גן והמדינה
עיריית תל אביב טוענת כי מגבלות חדשות יקשו מאוד על קיום מופעים בהיקפים הללו. שינוי בתקרת הדציבלים משנה את תכנון ההגברה כולו. הקדמת שעת הסיום משנה את מבנה הערב ואת חוויית הקהל. מבחינתה מדובר לא רק בתקנה אלא בפגיעה במעמדו של הפארק כבמת הדגל של ישראל.
מן העבר השני ניצבת רמת גן. שכונות צפון העיר גובלות בפארק. עבור התושבים מדובר בלילות רועשים ובעומסי תנועה כבדים. רמת גן אינה נהנית מהמיתוג ומההכנסות של האירועים. היא כן מתמודדת עם התלונות. הלחץ הציבורי משם הוא חלק מהמציאות שהמשרד להגנת הסביבה אינו יכול להתעלם ממנה.
כך נוצר משולש מתוח. תל אביב מבקשת לשמר את הבמה הגדולה במדינה. רמת גן דורשת הגנה על איכות החיים. המדינה מנסה לאכוף תקנות ארציות. כל צד מציג טיעון לגיטימי. אך כאשר שלושת הקודקודים ננעלים, תעשיית המוזיקה כולה נכנסת לאי ודאות.
האיום שמרחף – העברת מופעי ענק לקפריסין
ובתוך אי הוודאות הזו עלתה גם אפשרות נוספת. גורמים בתעשייה החלו לבחון ברצינות העברת מופעי ענק עם צפי לקהל של רבבות לקפריסין. טיסה קצרה, תשתיות מוכנות ורגולציה ברורה יותר הופכות את האופציה לריאלית. בשלב זה מדובר בכלי לחץ ובבדיקת היתכנות. אך עצם העלאת הרעיון מעידה עד כמה השוק המקומי רגיש.
ומה עם האלטרנטיבה במערב ראשון?
ומה לגבי אלטרנטיבה בישראל. כאן נכנס לתמונה המתחם הגדול במערב ראשון לציון. מה שהיה ממותג בעבר כלייב פארק פועל כיום תחת השם אמפי מקס, בהתאם לנותני החסות העכשוויים. המתחם ייפתח מחדש באביב הקרוב לאחר עבודות תשתית נרחבות באזור רובע האלף. הוכשרו מגרשי חניה רבים, הורחבו דרכי הגישה ונוספו נתיבי יציאה. נעשה שם מאמץ אמיתי לייצר פתרון מודרני.
אלא שהבעיה איננה רק תשתית. היא קיבולת. במופעים הגדולים ביותר שנערכו במתחם במערב ראשון התפוסה הגיעה כמעט לחמישה עשר אלף איש. זהו מספר מכובד מאוד לאמפי פתוח בישראל. ועדיין מדובר במחצית מהפורמט של הפארק הקטן בפארק הירקון, ורחוק מאוד ממופעי השישים אלף ומעלה.
לכן גם לאחר השדרוגים, אמפי מקס אינו תחליף אמיתי למופעי הענק בהיקף המלא. הוא יכול לארח אמנים מקומיים מובילים וסבבים בינלאומיים בינוניים. הוא עשוי להפוך לשחקן מרכזי בקיץ הישראלי. אך הוא איננו מענה למופעים שמכוונים לשלוש רבבות וצפונה.
קיץ 2026 – שנת מבחן למופעי הענק
קיץ 2026 כבר על הכוונת. נשף רוק של אביב גפן אמור לשוב לפארק בסוף מאי. גם נועה קירל מכוונת למופע רחב היקף, השבוע היא תפגוש בתקשורת ותחשוף את התכנית למופע הצפוי. ההפקות הללו נשענות על פורמט פתוח, עוצמתי ומאוחר יחסית. כל שינוי רגולטורי מחייב חישוב מסלול מחדש. ואם אין חלופה מקומית אמיתית בהיקף דומה, מרחב האפשרויות מצטמצם.
פארק הירקון הוא יותר ממדשאה. הוא זיכרון קולקטיבי של עשרות אלפים שרים יחד תחת שמים פתוחים. מנגד, עיר חיה זקוקה גם לשקט. האתגר איננו לבחור בין תרבות לאיכות חיים. האתגר הוא לייצר איזון חכם.
האם אנו מתקרבים לסוף עידן מופעי הענק בפארק הירקון. ייתכן שלא. ייתכן שמדובר רק בהידוק רגולטורי זמני. אך אם לא יימצא פתרון מוסכם בין תל אביב, רמת גן והמשרד להגנת הסביבה, ייתכן שהקיץ הבא יסמן שינוי אמיתי במפת ההופעות בישראל.
הפעם, זו כבר איננה שאלה תאורטית.