Site icon הבלוג של יובל אראל

עילי אשדות משיק את שושנה בהמרץ 2

עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין

עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין

בעשור האחרון צמח עיליי אשדות מאזורי הצל של ההפקה המוזיקלית אל קדמת הבמה, מבלי לוותר על המורכבות שממנה הגיע. אי אפשר לנתק את דרכו מהעובדה שגדל לצידו של יזהר אשדות, אביו, מהחלוצים הבולטים של ההפקה הישראלית, מי שלקח את הרוק המקומי למחוזות משוכללים ודיגיטליים עוד בשלב שבו המושגים הללו היו בחיתוליהם. ובכל זאת, עיליי בחר לאורך השנים לא להישען על המטען המשפחתי אלא לפלס לעצמו נתיב עצמאי, כזה שנע בחופשיות בין פופ מיינסטרים להיפ-הופ אלטרנטיבי, בין עבודה עם נונו, אנה זק ורן דנקר לבין שיתופי פעולה עמוקים עם יוצרים כמו יהודית רביץ, שלה הפיק אלבום שלם. מתוך המקום הזה התגבשה גם זהותו כיוצר וכפרפורמר, שמעדיף מורכבות על פני פתרונות קלים.

עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין
עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין
עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין

אלבום, מציאות, אדם צעיר

שנה וחצי מאז שחגג את יציאת אלבום הבכורה שלו, מגיע אלבומו החדש, ״שושנה״, אלבומו השני של אשדות, ומהווה המשך טבעי אך בוגר ומדויק יותר לקו שהתווה עד כה. האלבום נכתב לאורך השנתיים האחרונות, על רקע מציאות ישראלית טעונה ומתפוררת, ומבקש ללכוד את התחושה של צעיר באמצע שנות העשרים החי בתוך חוסר יציבות מתמשך. השירים נעים בין היומיומי לטראגי, בין חילוניות לאמונה, בין דחף למרד לבין צורך עיקש בקרבה ובאהבה. שיתופי הפעולה עם יוצרים כמו שי בן צור, סלומה ודניאל יצחקי אינם תוספת חיצונית אלא חלק בלתי נפרד מהמרקם, אורחים נוספים שנטלו חלק באלבום הם זיו שחר, סלומה, אולי דנון ודניאלה ספקטור. בסופו של דבר האלבום "שושנה״ מבקש להיות גם אישי וגם קשוב לרחשי הזמן.

עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין
עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין
עילי אשדות, שושנה, המרץ 2. צילום טוני פיין

מילה של עילי

כשהאלבום יצא לאור בחודש שעבר סיפר עילי – "לפני כמעט ארבע שנים עברתי פרידה גדולה כשיום אחד אמיתי כתב לי בניחומים ש״האהבה תנצח אבל בדרך היא תפסיד״. המילים האלה לא שחררו ממני ונראה לי שבסוף זה הסיפור. שכל הכשלון והסבל הזה הם רק בדרך לאיזה נצחון גדול שחייב לבוא. היו כל כך הרבה רגעים בשנתיים האחרונות שלא ידעתי אם בכלל אצליח להגיע לכאן. הרבה מזה בזכות כל האנשים העצומים שעזרו לי לעשות את הדבר הזה. כל כך הרבה קולות וואו. פעם הייתי עושה הכל לבד. לא מפתיע שהייתי כל כך לבד. אני אוהב את הארץ הזו ומאמין בה. השירים האלה הם שירי אהבה אליה. לא למדינה חס וחלילה. למקום הזה ולפלא הכואב מאוד שנקרא בית. זה אשכרה בדם יזע ודמעות. אין נוזל שלא הופרש ביצירה של העניין הזה. אלה גם שירי אהבה למשפחה שלי ולחברים שלי, שתודה לאל ההבדל ביניהם הולך ומיטשטש. ואלה גם שירי אהבה לאהבה שלי מיה מה הייתי עושה בלעדייך. תני ללחוש לך באוזן כל החיים. עכשיו נראה לי מתחילה לנו עבודה רצינית מאוד. כל העולם כולו גשר צר מאוד. אבל נראה לי מותר לפחד פשוט לעשות את זה בסטייל. להיות הוט על זה. ולזכור להתפלל. האהבה תנצח אבל בדרך היא תפסיד.."

אמש עלה אשדות לבמת מועדון המרץ 2 בתל אביב למופע השקה של ״שושנה״, מופע במהלכו הוא הצליח לתרגם את החומרים החדשים לשפה בימתית חיה ומחוברת. כשהוא מלווה בלהקה מלאה, הוא נע בין רגעים אינטימיים להתפרצויות אנרגטיות, כשהשירים מקבלים נפח נוסף דרך הביצוע והדינמיקה על הבמה. האורחים זיו שחר, דניאל יצחקי, סלומה ואולי דנון השתלבו בטבעיות במהלך הערב, שלא ניסה להדהים אלא לייצר תחושת קרבה ושותפות. זה היה מופע שלא ביקש לברוח מהמציאות שממנה נכתב האלבום, אלא להישיר אליה מבט – דרך מוזיקה חיה, מדויקת, ונוכחת. לצידו של עילי נגנו חברי ההרכב – אלון בן יהודה – גיטרה וקולות, נעמה גור – בס וקולות, יובל מנשה – קלידים וקולות, איתמר קציר – תופים ומחשב.

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה Photony

כמה רגעים של צלילים מתוך המופע

Exit mobile version