Site icon הבלוג של יובל אראל

החדר של ענבל פינטו – כשמחול, פנטזיה ואפלה נפגשים

החדר – Living Room. צילום אדואר סרה

החדר – Living Room. צילום אדואר סרה

ביום שישי בצהריים התקיים המופע החותם של יצירת המחול "החדר – Living Room" מאת הכוריאוגרפית והיוצרת הבינלאומית ענבל פינטו. זה קרה באולם המרכזי של מרכז סוזן דלל בנווה צדק, המקום שבו נרקמות כבר עשרות שנים יצירות המחול הבולטות בישראל.

החדר – Living Room. צילום אדואר סרה

בין הקירות נולדה יצירה

"החדר" נולד מתוך תקופה שבה העולם עצר מלכת, ימי מגפת הקורונה. פינטו ביקשה לבחון את המרחב הביתי שהפך לזירת החיים החדשה. הכל קרה בין ארבעה קירות, בין מציאות לדמיון. מתוך השקט, הבידוד והשגרה הסגורה, נולדה יצירה על בדידות, אינטימיות, געגוע ופליאה.

איתמר סרוסי. צילום יוסי צבקר
מורן מילר צילום יוסי צבקר

פינטו, בלזיצמן והרקדנים

במופע השתתפו הרקדנים מורן מילר ואיתמר סרוסי, שהעניקו לדמויותיהם נפח רגשי ודרמטי מרתק. לצדם פועלת ברקע המוזיקאית והיוצרת מאיה בלזיצמן, שאחראית לפסקול החי והמכשף. הצלילים של בלזיצמן נעים בין רוך לצרימה, בין מיתרי הצ’לו ללופר, ויוצרים עולם פנימי תיאטרלי ומכושף.

ענבל פינטו ומאיה בזליצמן – מפגש חד-פעמי מאחורי הפסקול של "החדר". צילום יובל אראל
ענבל פינטו ומאיה בזליצמן – מפגש חד-פעמי מאחורי הפסקול של "החדר". צילום יובל אראל
ענבל פינטו ומאיה בזליצמן – מפגש חד-פעמי מאחורי הפסקול של "החדר". צילום יובל אראל

אחרי המופע – כיתת אמן פתוחה

לאחר המופע התקיים מפגש ייחודי, מעין כיתת אמן בהובלת ענבל פינטו ובהשתתפות מאיה בלזיצמן והרקדנית מורן מילר. פינטו חשפה כי לצד עבודת הכוריאוגרפיה היא גם עצבה את התלבושות, התפאורה וציורי הקיר. בלזיצמן סיפרה כיצד יצרה את המוזיקה המלווה את העלילה, הדגימה קטעים חיים עם הצ’לו והלופר, ושיתפה בקשר ההדוק בין סאונד לתנועה. הקהל שנותר באולם, עשרות סקרנים אמיתיים, זכה להצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של תהליך היצירה.

המוזיקאית מאיה בלזיצמן, אף חשפה את מקורות ההשראה לפסקול: לצד המוזיקה המקורית, היא שילבה יצירות נוספות, ביניהן Umitaro Abe – Havanera De La Montagne (Piano Solo), Franz Schubert – Trio op. 100, Andante con moto , Mister Bean – The Really Useful Guide to Alcohol (Rowan Atkinson), Bistro Fada – בהלחנה של Stephane Wrembel, בעיבודה של Maya Belsitzman

ההשראות הללו אפשרו למוזיקה לנדוד בין אסתטיקה קלאסית, רגעי הומור בלתי צפויים ועד אווירה חמה, פרועה ומסקרנת.

פנטזיה אפלה, ויזואל עוצר נשימה

העולם שענבל פינטו בנתה על הבמה מתפרש כמו חלום או סיוט פיוטי. כשהרקדן נכנס לבמה דרך ארון, וכף ידו מבצבצת ראשונה, עולה מיד אסוציאציה אל עולמותיהם של טים ברטון ומשפחת אדאמס. הצבעים מתחלפים, הצללים משחקים, האור והחושך מתמזגים. זו מלאכת מחשבת של תנועה, תאורה ותפאורה – ויזואל עשיר שמספר סיפור בלי מילים. בכלל, האסוציאציות שליוו אותי במהלך הצפייה במופע הביאו אלי את אדגר אלן פו פוגש את טים ברטון, זרות ומוזרות…

המפגש הראשון שלי עם עולמה של ענבל פינטו היה בשנת 2016, במסגרת הפרויקט Stato Nova di Utopia שהופק על ידי התדר בבית רומנו, בחללי מוזיאון תל אביב לאמנות. כבר אז ניכר כי פינטו בוראת עולמות שבהם הפנטסטי והאנושי מתמזגים לכדי שפה תיאטרלית מובהקת.

"החדר". מודעת חוצות בכניסה למתחם סוזן דלל. צילום יובל אראל

בין חלום למציאות

"החדר" של ענבל פינטו הוא לא רק מופע מחול. זו חוויה טוטאלית, פיוטית ומאתגרת. פינטו מזמינה את הצופים לבחון את עצמם בתוך החדר שלהם, את השקט, את הפחד, את התקווה. אולי אין כאן תשובות מוחלטות, אבל יש שאלה אחת גדולה: מה מתרחש בתוכנו כשאנחנו לבד, בין הקירות?

 

Exit mobile version