הזמרת והיוצרת זוהר בנאי נולדה לתוך אחת המשפחות המזוהות ביותר עם המוזיקה הישראלית – היא בתו של אהוד בנאי, אחייניתו של יוסי בנאי ז"ל ובת למשפחה שבה המוזיקה, המשחק והתרבות הם דרך חיים. למרות זאת, היא לא מיהרה לצעוד מיד אל קדמת הבמה, אלא עברה דרך ארוכה של חיפוש אישי, כתיבה והתבשלות אמנותית, לפני שהציגה את עצמה באופן רשמי כיוצרת.
בימים אלו היא השיקה את הסנונית הראשונה שלה לעולם המוזיקה – את השיר "ישר אל השדה" שמילותיו נכתבו על ידה ואילו הלחן על ידי תומר עפרון, גם הוא נצר למשפחה מוזיקלית חשובה, הבן של זמרת הרוק סי הימן והמוזיקאי רן עפרון, סבו הוא נחום "נחצ'ה" היימן המנוח, הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, וחתן פרס ישראל.
השיר החדש נע בין תחושת מחנק יומיומית לבין שחרור רגעי בטבע. הבית הפותח מצייר עצבות שקטה אך מצטברת, עטופה בקירות בטון ובשגרה של תארים, עציצים מוזנחים וכוסות קפה באוטו – סמלים קטנים לשחיקה מתמשכת. הדוברת מתארת תחושה של ניכור פנימי, חוסר שייכות, ואף חוסר ביטחון שמצטרף לשקט ומכביד עליו.
אל מול המחנק הזה מגיעה הבריחה: יציאה מהבית "ישר אל השדה", הורדת הנעליים, ריצה אל הקצה. המפגש עם הטבע והמים הופך לרגע של התחדשות, של חזרה לעצמי, עד כדי חוויה כמעט מיסטית – היכולת לפתוח עיניים מחדש ולחזור אחרת אל הבית. זהו שיר על חיפוש אחר חמצן נפשי, על פער בין מה שנראה מבחוץ לבין מה שמתרחש בפנים, ועל הפוגה קצרה שמאפשרת לגעת באמת הפשוטה והחיה.
כך זוהר על השיר – "מתרגשת לשתף שהסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה בחוץ ❤ אפשר לשמוע אותו בכל הפלטפורמות בלינק שבתגובות ולראות ביוטיוב את הקליפ שאחותי המוכשרת מרים חוה יצרה מרים חוה בנאי
כתבתי את מילות השיר אחרי שהקשבתי לראיון עם מוזיקאית בגילי והרגשתי שהפער בינינו עצום- בידע, בניסיון, בבגרות. זה העלה לי הרגשה כואבת שאני ״לא תואמת״ ואולי אין לי מקום. שלחתי לתומר עפרון והוא החזיר כעבור דקות בלחן יפהפה. את השיר הזה כמו רוב שאר האלבום הפיק בכישרון ולב עצומים דוד בית הלחמי (שהיה אבא לפרויקט הזה מעבר למפיק), הוא גם ניגן בו גיטרות יחד עם אבא שלי, נאור בן מאיר מיקסס ורונן הלל מיסטר. תמר הוניגמן עיצבה את העטיפה"
