Site icon הבלוג של יובל אראל

ליר – מנגינה

ליר. צילום יצחק הרץ

ליר. צילום יצחק הרץ

ליר – "מנגינה": געגוע, נחמה ועוגן של יצירה

ליר, מוזיקאית יוצרת מאשקלון, משחררת את "מנגינה" – שיר אישי ונוגע שמחבר בין געגוע לתקווה. בתחילת המערכה הצבאית האחרונה נאלצה ליר לעזוב את ביתה בעוטף ולעבור למרכז הארץ, אך היצירה נשארה עוגן בחייה. השיר החדש הוא מהסנוניות לקראת אלבום שירים שני שלה בהפקתו המוזיקלית של אריאל טוכמן המלווה אותה מזה זמן.

פגישה ראשונה ב"עוטף עזה" בתל אביב

את ליר פגשתי לראשונה במסגרת פרויקט "עוטף עזה", שהתקיים אחת למספר שבועות בתחילת המערכה הצבאית בסטודיו סומה, סמוך לאצטדיון בלומפילד. בערבים מיוחדים אלו, שאצרה השדרנית פאני עיייני, הופיעו אמנים מיישובי העוטף והביאו לבמה את קולם האישי.

געגוע שנשאר במנגינה

השיר נוגע ברגעים ואנשים שנעלמו, בזיכרונות שנשטפו ובתחושת החמצה שקטה. המילים, שכתבה ליר חוטובולי (המעדיפה להיקרא רק ליר), מציעות מבט כן על הפחד לאבד, אך גם על היופי שבשחרור. המנגינה היא מה שנשאר, כמו שמש גדולה – מקור אור פנימי שאינו דועך.

עוגן של יצירה

"מנגינה" הוא שיר נחמה שמציב את המוזיקה כבית וכמרחב פנימי בטוח. עבור ליר, המוזיקה אינה רק מקצוע – היא דרך להתייצב מול העולם, גם כשהכול משתנה סביבה.

כך מספרת ליר על השיר החדש – "לרוב בחיי התקשיתי לשחרר. ניסיתי להיאחז ברגע. עם הזמן למדתי שהחיים זזים, ואני איתם. כל דבר טוב שנעלם, מפנה מקום לטוב אחר."

Exit mobile version