Site icon הבלוג של יובל אראל

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים

ארבע אבות. צילום יאיר מיוחס

ארבע אבות. צילום יאיר מיוחס

במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס 2025 עלה אמש בבכורה המופע "ארבע אבות". מדובר ביצירה רב-תחומית בהובלת הכוריאוגרפית מיכל סממה ובתמיכת  מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

היצירה הוגשה בהפקת האנסמבל הרפרטוארי הכולל רקדנים\ות מעל גיל 40. אלו התבקשו להביא ליצירה את ארבעת האבות שלהם בתהליך של היזכרות, חיקוי והתחפשות. הם העלו באוב דמויות ממשיות, ייחודיות ופרטיות, שהן בו-זמנית מטאפוריות, מייצגות וציבוריות. העבודה כללה שירים וטקסטים מתוך יצירותיהם של יוצרים ישראליים בולטים. כגון – חיים נחמן ביאליק, יעקב אורלנד, מרדכי זעירא, לאה גולדברג, משה שלונסקי, נעמי שמר, חיים חפר, דוד זהבי, אפי נצר. ועוד.

על הבמה נצבו שלוש רקדניות – טליה פז, שרון צוקרמן ויזר, תמר שלף והרקדן משה שכטר אבשלום. אשר הציגו במשך שעה תמימה יצירה המשלבת תנועה, קול, טקסט וזיכרון, המבוססת על דמויות האבות הפרטיים שלהם.

ארבע אבות. צילום יאיר מיוחס

הערה לסדר – תחילת המופע והקהל

המופע תוכנן להתחיל בשעה 20:00, אך דלתות האולם נפתחו רק ב-20:05. עניין די תמוה כשלעצמו. בעת שנמשכה כניסת הקהל, ארבעת הפרפורמרים כבר היו על הבמה וביצעו מיצב תנועתי שלווה בהקלטות ציוצי ציפורים שונות.

זו בחירה אמנותית שיוצרה מתח בין בניית אווירה לכניסת הקהל, אך בפועל גרמה לחוסר ריכוז ולעיסוק במתרחש מחוץ למופע.

 

למה דווקא סוזן דלל?

המופע "ארבע אבות" איננו מופע מחול כהגדרתו של מופע שכזה. מראש הוא לא תוכנן להוות מופע מחול כזה או אחר. אלא פרויקט המשלב עולמות תוכן ואמנות שונים מתוך נקודת המוצא כי הרקדניות שנבחרו כבר עברו את רף גיל ה- 40 שלהן. נקודת משבר פיזיולוגית למי שהמחול הוא כל עולמו. לכאורה המוצר הסופי היה יכול להתכנס באופן מצויין בתחומי הפרינג' ותיאטרון הלא ממסדי כמרכז ענב לתרבות, צוותא לתרבות ישראלית או תיאטרון תמונע. אולם מכיוון שמדובר בקו-פרודוקציה של מרכז סוזן דלל, ברור  מדוע הוא נכלל במסגרת פסטיבל המחול המוביל בישראל.

הייתה זו הזדמנות להרחיב את גבולות המחול במסגרת הפסטיבל ולקדם יצירות היברידיות הנעות בין מחול, תיאטרון ופרפורמנס.

למה "ארבע אבות" ולא "ארבעה אבות"?

הכותרת "ארבע אבות" היא במכוון שגיאת תחביר ודקדוק. במקום לומר "ארבעה אבות", נבחר הצירוף הקליט והחזק "ארבע אבות". הבחירה היא רפרנס מודע לתנועת "ארבע אמהות" – מחאת שלום חברתית מ־1997 שהובילה ליציאת צה"ל מלבנון. היוצרת מיכל סממה מחברת בין תנועת האמהות שהובילה שינוי פוליטי לבין דמויות האבות הפרטיים במופע שלה. כך נוצר דו-שיח בין האישי לציבורי, בין הזיכרון הפרטי להיסטוריה הלאומית. פועל יוצא מכך בחרתי במשפט המצוטט מתוך סיפור האגדה של הסופר הלאומי חיים נחמן ביאליק "אגדת שלושה וארבעה" ככותרת אלגורית לכתבה – "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים." משפט זה משמש אלגוריה להבנת מורכבות האבות המוצגים במופע, כאשר שלוש דמויות מובנות וברורות, והרביעית מסתורית ובלתי ניתנת להבנה מלאה.

ארבע אבות. צילום יאיר מיוחס

טקסטים ושירים במופע – טיול בזמן עבר

המופע כולל שירה וטקסטים מתוך "ישראל – טבע ונוף" מאת עזריה אלון, מי שהיה בשנות השישים של המאה שעברה האורים והתומים של מסעות הטבע בארץ ישראל, אלון שאף הגיש תוכנית רדיו הוציא לאור סדרת ספרים במסגרתם הוא סיפור בשילוב תצלומים על הטבע ברחבי הארץ, החל מנופים ייחודיים דרך בעלי חיים ואף צמחיה. אלון היה בעצם המורה לטבע של המדינה המאוד צעירה.

גם יצירתו האלמותית של המשורר והסופר הלאומי חיים נחמן ביאליק – "שלום רב שובך ציפורי היקרה", הוקראה בקול בחלקה באופן רפטטיבי כדי הלדגישה. קריאת שיר זה במבטא מזרח אירופאי בהגיית מלעיל. כפי שכתבו ביאלי הצעיר כשיר געגוע לארץ ישראל בדמות הציפור החוזרת ממסע הנדודים החורפי אלרצות החמות. שיר שהפך במהלך השנים לפרק בפני עצמו בספרי הלימוד של שיעורי העברית, התחביר והדקדוק בבתי הספר היסודיים, שיר שהוא קול באוקינוס הזמן והעתים. אייטם נוסף שמונגש במהלך המופע הוא אקט של קריאת טקסטים מצוטטים מתוך הג'ינגלים של תחנת הרדיו הפיראטים מהמאה שעברה "קול השלום", שנאמרו בעוד הרקדניות שחקניות מתבוננות לעבר הקהל באולם מבעד למרפסת הגלרייה שממעל.

התנועה הפיזית

במופעי מחול אנחנו מורגלים לתהות על היכולות הגופניות של הרקדנים שעל הבמה המבצעים אקטים שבן תמותה היה מגיע לכדי שבירת ניפוץ עצמותיו לא היה מנסה לתפעל את גופו באותו אופן מבלי להתאמן מגיל רך בשיעורי מחול. הפעם המחול הפיזי היה רק במרומז, בקצות האצבעות, במחוות גפיים ובאקטים של השתבללות והתגוללות, נעדר מהמופע אותה תנופת גוף באוויר שכל כולה נעורים אתלטיים. הייתה יותר קרבה גופנית נינוחה שכאמרו היוותה אקט סמלי למחול מודרני.

במפגש כיתת-אמן עם הכוריאוגרפית והרקדניות והרקדן שהתקיים לאחר המופע עצמו הודו הרקדניות כי הפרויקט הוא בעצם התשובה להתנהלות לאחר השיא הגופני כאנשי ונשות מחול, הפיתרון להמשך הדרך.

לסיכום

"ארבע אבות" היא יצירה רב-שכבתית, אישית ופוליטית, שקוראת לצופה להרהר במשמעות האב, במשפחה ובזיכרון. יצירה שמאתגרת את הגבולות בין ז'אנרים, ושמזמינה שימת לב לפרטים הקטנים, גם כאלה כמו תחילת המופע.

בונוס

רגעים קודם לכניסת הקהל לאולם התקיים ברחבה הציבורית של סוזן דלל בין שני המבנים מופע מחול פתוח לקהל הרחב הלקוח מתוך המופע 1I2I3 MIX אשר יעלה ביום שני 11 באוגוסט בשני סשנים, בשעה 19:00 ובשעה 21:30 בסוזן דלל. שלפתי את הסמארטפון והנה טעימה עבורכם. למופע המלא הכרטיסים זמינים כאן

Exit mobile version