אבישי כהן, דמות אייקונית בזירת הג'אז הבינלאומית, נחשב לאחד מנגני הבאס המובילים בעולם. הקריירה שלו, שהחלה בצלילי הג'אז המסורתיים והתפתחה לכדי שילוב סגנונות ייחודי המשלב ג'אז, מוזיקה אתנית ואלמנטים קלאסיים, היא סיפור של כישרון, חדשנות ודבקות במוזיקה. כהן, שנולד בישראל והתחנך בארצות הברית, שיתף פעולה עם אמנים כמו צ'יק קוריאה והקים טריו משלו, שהפך לאחד מהמובילים בז'אנר.
אתמול, בהיכל התרבות בתל אביב, התקיימה הופעה מיוחדת של כהן בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מדובר באירוע שהבטיח רבות — שילוב של כישרון יחיד במינו עם התזמורת המובילה בישראל, במרכזו יצירות מקוריות, עיבודים חדשניים, ונגיעות של ג'אז חופשי.
על הבמה אמש, כהן הפגין שוב את הווירטואוזיות המדהימה שלו. מנגינותיו מלאות הרגש זרמו בחלל האולם, וקולו — שמזמן הפך לסימן היכר לא פחות מנגינתו — השלים את חוויית ההאזנה. עיבודיו עם התזמורת הפילהרמונית הציבו את הבאס בלב התזמורת, יצירה דינמית שחצתה גבולות בין סגנונות מוזיקליים.
עם זאת, לא כל החלקים בהופעה השתלבו בצורה חלקה. בעוד שהתזמורת ניגנה בדיוק אופייני ובאיכות בלתי מתפשרת, נגני הטריו של כהן — הפסנתרן והמתופף — הותירו רושם מעורב. הפסנתרן, גיא מוסקוביץ', על אף שליטתו הטכנית המרשימה, נראה לעיתים כמי שנאבק להשתלב בעיבודים הרחבים, כאשר נגינתו איבדה לעיתים את המגע האישי המוכר כל כך בטריו של כהן. עם זאת, היו רגעים שבהם מוסקוביץ' הצליח להביא את הרגישות ואת האינטימיות שמאפיינות אותו כל כך, בעיקר בסולואים שקטים יותר. אולי זה בגלל גילו הצעיר – אך הטכניקה, במקרה שלו, באה לא אחת על חשבון הלב והרגש. אם כי אין ספק שהנגינה והפלו שלו במחרוזת "הערבית " ובסטנדרט Seven Seas מציבה אותו בצמרת נגני הג'אז.
המתופפת, רוני כספי, היא בהחלט תופעת טבע בנוף הג'אז המקומי, התיפוף שלה מאד ייחודי ונשען בעיקר על עבודה וירטואוזית עם מברשות. הסולו שלה היה מרשים ולא הזכיר בכלום סולואים של עמיתים בתחום הזה. כספי בהחלט הוסיפה אנרגיה חיה ובלתי מתפשרת, וניכר שהיא מביאה עמה תשוקה עזה למקצב ולדינמיקה. עם זאת, היו רגעים בהם האנרגטיות הזו הפכה לדומיננטית מדי, על חשבון העדינות הנדרשת בעבודה עם תזמורת כה מורכבת. כספי, עם סגנונה המתפרץ, הצליחה להעניק לשירים מימד קצבי מרתק, אך לעיתים נראה שהיא והפילהרמונית אינם מדברים באותה שפה מוזיקלית.
ואם מדברים על הפילהרמונית, אכן אין ספק כי מדובר באחת התזמורות הטובות בעולם, הבעיה שלי הייתה במינון הגבוה מדי שניתן לחלקים "הסימפוניים" שבאו לא אחת על חשבון ה"ג'אז". במיוחד כשמדובר בקטע פתיחה של התזמורת בלבד Overture ‘Noam’, Op. 1 ו – "היה הייתה" שנוגנו ביחד והשתרעו על למעלה מ 17 דקות…. קטעים יפהפיים באם מקשיבים להם בבית, לפני השינה, אך כשהם מהווים פתיח מוסיקלי לערב שלם, היה בהחלט ניתן להסתפק בביצוע הקטע הראשון מבלי להיכנס למעגל של טרחנות ושעמום.
מפאת המעמד כהן בחר להציג את הקונצרט כ"מסע בזמן שלו", ובמיוחד לאחר שהצהיר שזו הפעם הראשונה שהוא מופיע ב"היכל התרבות". הוא בחר להקדיש חלק ניכר מההופעה למוסיקת הלדינו ששמע בבית הוריו ושירים של מלחינים ישראלים, כ"קומי נצא אל השדה", של אפרים שמיר. באופן אישי, אני תמיד העדפתי את אבישי כהן כנגן באס וקונטרבס ופחות כזמר. כהן אמנם שר מדויק אך הוא רחוק מלהיות זמר גדול, לבטח כשבפונקציה האמיתית שלו כנגן באס, הוא משתווה לענקים כסטנלי קלארק, ג'ף ברלין ורון קארטר. כיום, אבישי כהן נחשב לאחד מהמוזיקאים הישראלים המוערכים ביותר בעולם. הוא ממשיך להופיע על במות מרכזיות, לשתף פעולה עם תזמורות מובילות וליצור מוזיקה שמאתגרת את גבולות הז'אנר ומעוררת השראה לדורות הבאים של מוזיקאים.
צריך לזכור שפריצת הדרך המשמעותית של כהן הגיעה כאשר הצטרף ל"Chick Corea New Trio", ההרכב של צ'יק קוריאה, אחד מגדולי המוזיקאים בז'אנר. העבודה עם קוריאה פתחה בפניו דלתות רבות, והקנתה לו מעמד של כוכב עולה בזירת הג'אז העולמית. השילוב בין טכניקת הנגינה המרשימה שלו לבין יכולתו להביא אלמנטים ישראליים ומזרח תיכוניים לתוך מוזיקת הג'אז המסורתית הפכו אותו לאמן ייחודי וחדשני.
לאורך הקריירה שלו, כהן הוציא עשרות אלבומים בהם ניתן לשמוע את השפעותיו המגוונות, החל מג'אז ועד למוזיקה קלאסית, פולקלור ישראלי ומוזיקה לטינית. אלבומים כמו "Adama" ו-"Gently Disturbed" נחשבים לנקודות שיא ביצירתו וזכו לשבחים ברחבי העולם.
בנוסף ליכולותיו כנגן, כהן גם התגלה כמלחין ומעבד מוכשר. יצירותיו משלבות בין מורשתו הישראלית לבין סגנונות מוזיקליים גלובליים, והן זוכות להערכה בזכות הרגש העמוק והאותנטיות שהן משדרות. הקמת הטריו שלו, בו הוא משתף פעולה עם פסנתרן ומתופף צעירים, אפשרה לו להביא את חזונו המוזיקלי בצורה אינטימית וחופשית יותר.
ההיסטוריה המוזיקלית של כהן נתנה את אותותיה בהופעה. אפשר היה לזהות השפעות ממוריו הרבים, במיוחד מצ'יק קוריאה, כמו גם מחוות למקורותיו הישראליים דרך מנגינות מזרח תיכוניות שנשזרו ביצירות. אך יותר מכל, היה ניכר שהוא במיטבו כאשר הוא משתחרר מהתווים ומהמסגרת הקלאסית ומאפשר לבאס שלו לספר סיפור במלוא הכנות.
בשנת 2021 יצא אלבומו של אבישי כהן "Two Roses'" המפגיש בין טריו הג'אז שלו לתזמורת הסימפונית של גטבורג, שוודיה, אלבום שתיעד את סיבוב ההופעות במשך מספר שנים. המופע "שני שושנים" הוא השיא של המסע המוזיקלי הזה.
הקהל, שכבר התרגל לאיכויות של התזמורת הפילהרמונית, זכה לחוויה יוצאת דופן. השילוב בין כהן לתזמורת יצר רגעים קסומים של הרמוניה, אך גם רגעים בהם הורגש חוסר איזון. האם זו אשמת החזרות, או שמא מדובר באתגר אינהרנטי בשילוב בין סולן בסגנון ג'אז חופשי לבין מסגרת קלאסית הדוקה?
ההיסטוריה של המוסיקה ידעה שילובים מדהימים בין מוסיקאי ג'אז לתזמורות סימפוניות – מישל קולומביר עם WINGS , צ'אק מאנג'יוני עם תזמורת רוצ'סטר, צ'יק קוריאה, דייב ברובק ועוד רבים וטובים.
ויחד עם זאת, בסופו של ערב, ההופעה הצליחה להוכיח שאבישי כהן הוא לא רק נגן באס וירטואוזי, אלא גם אמן שממשיך לאתגר את עצמו ואת הקהל שלו. למרות החולשות שנראו, לא ניתן להתכחש לחשיבותו כפורץ דרך בזירת המוזיקה הישראלית והבינלאומית. אם זה היה צעד ראשון בשיתוף פעולה מהסוג הזה, הרי שיש כאן פוטנציאל עצום לפתח וללטש אותו.
אבישי כהן והתזמורת הפילהרמונית — חיבור שאולי עוד נשמע עליו רבות בעתיד, וייתכן שדווקא דרך עידון ודיוק נוסף הוא יהפוך לאבן דרך אמיתית במוזיקה הישראלית.
נגני הטריו: אבישי כהן – קונטרבס, שירה I גיא מוסקוביץ' – פסנתר I רוני כספי – תופים.