Site icon הבלוג של יובל אראל

מתי כספי, הפעמון והקאמרטה

מתי כספי בבית האופרה. צילום יובל אראל

מתי כספי בבית האופרה. צילום יובל אראל

איך אפשר לפתוח אייטם על הופעתו המרשימה והמדהימה של מתי כספי בלי כמה מילות הקדמה? אז הנה הן – המוזיקאי מתי כספי בן ה- 74, הוא מלחין, מעבד, מתזמר, מפיק ומנהל מוזיקלי, רב-נגן וזמר מבצע. זוכה פרס אקו"ם בתחום המוזיקה לשנת 2010.

כספי נחשב לאחד המוזיקאים החשובים בתולדות התרבות הישראלית. על פי רישומי אקו"ם, יצירתו מקיפה יותר מאלף שירים, מהם שנכתבו לאמנים אחרים ומהם שביצע בעצמו.

יצירתו המוזיקלית ידועה במורכבותה, במיוחד במהלכים ההרמוניים הייחודיים שבה. עם זאת, שיריו כתובים במתכונת הפופולרית של הזמר העברי, והיו בהם רבים שהפכו ללהיטים והותירו חותמם לאורך השנים. כספי מנגן במגוון רחב של כלי נגינה, ובהם פסנתר, גיטרה, כינור, דרבוקה, מפוחית ותופים.

האלבומים הראשונים

כשאנחנו מנתקים, וזה לא קל, תאמינו לי, את מתי כספי מהחיבור המיתולוגי והאלמותי עם שלמה גרוניך וחוויית "מאחורי הצלילים" אנחנו נוחתים היישר אל שני אלבומיו הראשונים של כספי כיוצר ומבצע סולו – הראשון העונה לטייטל המאוד מפתיע "מתי כספי" שיצא בשנת 1974 ועטיפתו מעוטרת בתמונתו של כספי הצעיר לבוש במכנסי סן טרופז וחולצה עם תפרי פנסים אופנתיות. האלבום כולל עשרה שירים שנכתבו בידי משוררים שונים, מהמשובחים שבארסנל הישראלי, כולם הולחנו ובוצעו בפי כספי. לפחות חמישה מהם הפכו ללהיטים שגורים בפי כל. במהלך הקלטות השירים עבור האלבום ליהטט מתי כספי בכל כלי הנגינה והיה בעצם מולטי אינסטרומנטליסט בהקלטות, הדבר נבע משיקולי תקציב, כשבאותה עת לא היה קיים…

האלבום השני, אף הוא עונה לשם המאוד לא שגרתי "מתי כספי" המובדל מהראשון בכינוי המשנה "הפעמון" על שום הצילום המעטר את עטיפתו של לחצן פעמון ישן עם שמו של מתי כספי רשום עליו בכתב יד. אלבום זה שונה במעט מהראשון בכך שהסגנונות המעטרים את עשרת השירים הכלולים בו נוטים יותר לעולמות הבוסה נובה המתערסלת לצד הסמבה, מעין מסע חוצה אוקינוס עד ברזיל. הפעם רובו של האלבום מוקדש לשירים שכתב חברו הטוב והמנוח אהוד מנור. גם באלבום זה הפכו לפחות ממחצית שיריו ללהיטים אלמותיים השגורים בפי כל.

כזה הוא מתי כספי, כבר בתחילת דרכו כאמן יוצר הציב תמרורי דרך מוזיקליים הנעוצים עמוק עמוק בהווייה שלנו.

ההופעות של מתי

זכיתי לחוות לא פעם הופעות של מתי כספי, הן כאמן הראשי ואפילו הבודד והן כאורח או שותף במופע, בכל מופע הוא הצדיק מצדי את התדמית שנדבקה אליו כבעל הומור מוזר ופני שחקן פוקר היורה בדיחות קרש בלי להניד עפעף בפניו ומצליח לגרום לקהל לצחוק הן מהבדיחה והן מהעובדה שהוא נותר ללא הבעה מלווה, הומור כספי שכזה. אולם כל המפגשים הללו נטעו בי את התחושה של חוויה מרגשת עם אגדה חיה ומהלכת. קוראים לזה מפגש עם גיבור תרבות, גיבור שגדלנו והתבגרנו עם יצירתו.

את המופע הנוכחי, המוקדש לשני אלבומיו הראשונים, אולם בגרסת להקה בלבד, חוויתי לפני שנים רבות, שנת 2015, מתי כספי מלווה בהרכב נגנים מגיע לבמה של מועדון זאפה התל אביבי במשכנו הישן, ביצע אז מבחר מהשירים היותר מוכרים מאותם אלבומים ולצידם שילב גם "להיטים מאוחרים" יותר, מכל מקום זו הייתה חוויה עשירה ששמחתי ליטול בה חלק כצופה.

ומה עכשיו?

הפעם, או יותר נכון, אמש, פעל מתי כספי לפי הספר, אם בפרסומי ההקדמה למופע צויין כי המופע יוקדש לשירי שני אלבומיו הראשונים הרי שמתי כספי הגדיל לעשות ופשוט הגיש את שירי שני האלבומים, סך הכל 20 במספר, ממש בסדר בו הם מופיעים על גביהם, כאילו והיינו בסשן האזנה לווינילים השחורים, או הדיסקים הכספים ואפילו סתם בסטרימינג העכשויים.

מתי כספי ותזמורת הקאמרטה בבית האופרה. צילום יובל אראל

אבל זה לא היה כך. המופע אותו יזם וניהל אמנותית מר שלומי שבן במסגרת סדרת "השתקפויות", שתיכף אעיר הערה בונה לגביו, היה הפקה אדירה באשר לצידו של מתי כספי אמנם הופיעו חברי להקתו שהם – יאיר מיכאל בגיטרה (שדפק לנו וואחד סולו מרשים), אילן אביב בגיטרת בס, עידו זלזניק בקלידים, גדי סרי בכלי הקשה, ויואב בונצל על התופים. אולם את ההרכב הזה עטפה תזמורת הקאמרטה הישראלית בניצוחו של אבנר בירון, תזמורת המונה כשלושים נגנים ונגניות בכלי מיתר וכלי נשיפה וכמובן כלי הקשה אשר נגנו את העיבודים המצויינים והתזמורתיים שיצרו וערכו אבנר קלמר וייבגני לויטס עבורם עם המנגינות של עשרים השירים הללו.

מתי כספי בבית האופרה. צילום יובל אראל
מתי כספי בבית האופרה. צילום יובל אראל

כשהוא נכנס אל בימת בית האופרה הישראלית\משכן לאמנויות הבמה בתל אביב לבוש בחליפה לבנה ובוהקת הרעיפו 1,600 הצופים שמלאו את כל האולם על יציעיו כאחת בנחשול אדיר של תשואות. מתי כספי ששיערו כבר הכסיף עד הלבין, רבאק הבנאדם בן 74 וכבר לא צעיר כבן 30 עם רעמת תלתלים פרועה, חייך את חיוכו המעודן והדי סמוי מהעין והתיישב על הסטולי במרכז הבמה כשהוא נוטל את הגיטרה האקוסטית החביבה שתלווה אותו כמעט לאורך רובו של המופע ואחר כמה חידודי לשון והלצות חסרות מימיקה אך טעונות הומור שהניע את הקהל להמשיך ולצחוק פתח במופע עם השיר הראשון מתוך אלבומו הראשון – " כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" שאת מילותיו כתב המשורר והסופר נתן זך שלקח את סיפור ספר בראשית להתפלספות למה ומדוע נברא העולם.

ומכאן זה פשוט זרם, שיר שיר, על פי סדר הטבעתם על גבי התקליט, מתי כספי שר ומלווה עצמו בגיטרה או בקלידי פסנתר הכנף הענקי, לפי הצורך, בעוד נגני התזמורת וחברי הלהקה מנגנים את הליווי המוזיקלי המעובד שמרים כל שיר ושיר לכדי יצירת ענק מתוזמרת ועשירה.

וכך זה פשוט המשיך לזרום במשך שעתיים של שיא אחר שיא. ואז חלפה במוחי המחשבה הזאת – למה מר שלומי שבן, שאחראי על הניהול האמנותי של סדרת המופעים במסגרתה מתקיים האירוע הנוכחי, לא מתארח ואפילו לשיר אחד, לארבע ידיים על קלידי הפסנתר ועוד כמה שניות של השתחווייה אל מול הקהל בלי הרבה מילים, וואו, זה היה יכול רק להעצים את החווייה, כבוד למתי ולשלומי במסגרת הסדרה. אבל עזבו, זה רק דמיוני הקודח שעובד שעות נוספות במהלך המופעים, כנראה ניזון מהמופע שבמהלכו התארח שבן במועדון בארבי עם חברי להקת הקולקטיב ואף מופע ההשקה של אחד מאלבומיו של שבן עם חברי הלהקה בהיכל התרבות, ואולי אילו זכרונות ילדותי על נגינה בפסנתר בארבע ידיים של אמי המנוחה ודודתי תיבדל"א. בקיצור – קצת יציאה מהמסגרת, שוברת אחידות שכזו, הייתה מוסיפה המון לחות ורוטב עסיסי למופע, לא שהיה חסר אבל כן, מותר לי להתפנק במחשבות שכאלו. אז לידיעתך מר שבן, תחשוב על זה..

טוב, אחזור למופע עצמו ולא ממש ארחיב תיאור של ביצוע של שיר ושיר שהרי זה מוגזם, היו שם עשרים כאלו שיצאו מתוך התקליטים וניעורו לחיים מעל הבמה ברוב הדר ופאר אם כי בצניעות האופיינית למר כספי. אגע רק בקו הסיום, כאשר מתי כספי יוצא וחוזר שוב לבמה ומגיש כהדרן מחווה לזכרו של אחד מחבריו לדרכים – יוסי בנאי המנוח, עם ביצוע מצויין לשיר "מרוב אהבה". וואו היה כיף אדיר.

המפגש החוזר יתקיים בתאריך 21 ביולי באותו מקום, כאן כרטיסים

כמה רגעים שלכדנו בפלאפון..

Exit mobile version