קול שמיימי…שילוב קוסמי בין מזרח ומערב…כריזמה חייתית…והחיבוק החזק עם הקהל…הפכו את ריטה לא רק לדיווה הלאומית של ישראל, אלא למותג של ממש…משהו לא מהעולם הזה.
וכשאני כותב ״לא מהעולם הזה״, מילא זה השירה האדירה שלה, אבל זה גם בגלל הפרפורמנס שלה, שבכל פעם היא מצליחה להפתיע מחדש עם הפקה ראויה למעמד וצוות נגנים פנומנלי שמרים את הקהל לשמיים. ואם כבר…אז כבר היישר מתחת כיפת השמיים של קיסריה.
אני אתחיל מהסוף…המופע של ריטה אתמול בקיסריה היה אחד הטובים ביותר שלה, כשכל הלהיטים הגדולים שנכנסו ללב הישראלי, קיבלו חיים חדשים בזכות עיבודים ייחודיים ועל כל ההפקה המלכותית הזו, עמד לא אחר מאשר הפרטנר המוזיקלי שהלך איתה דרך ארוכה, הלא הוא רמי קליינשטיין, שכמו מנצח בתזמורת, וידא שהכל יצא מתוקתק, היישר מעמדת הסאונד של האמפי.
כבר מרגע הכניסה לאמפי, זה הרגיש שהפעם מדובר במשהו אחר…משהו שמיימי… כאילו זה בא מן החלל החיצון, כשסט התאורה היה מעוצב כחללית אורות, לתת את הוייב כאילו משהו עומד לנחות מן השמיים כמו במעמד הר סיני.
וכך זה היה, כשכבר בשלב הפתיח, היה סאונד אמביינטי ומהרגע שהיכו בתופים, הלהקה של ריטה נתנה טעימה אינסטרומנטלית עם קטעים קצרים מכל להיט, לקראת השעתיים שהולכים להעיף למעלה את הקהל היושב בקיסריה. ואז…בזמן שכולנו מהופנטים מההפקה והסאונד, ריטה באמת באה ״מהשמיים״, והפתיעה את כולנו מאחור. השיר ״באה אליך״ קיבל את מלוא המשמעות כשהיא באה אלינו מלמעלה, עוברת בין האנשים ומאפשרת להם את הרגע להגשים חלום קטן בין אם זה בסלפיסון רגעי, להחליף איתה מבט של עיניים טובות או בלשיר איתה ברגעים ספורים. הדרך לבמה זה היה כמו בהילוך של מטריקס, כי למרות ההמולה והרצון להתקרב אליה, היא לקחה כל רגע ורגע להרגיש את הקהל שהולך איתה כברת דרך כבר 4 עשורים.
כיאה לאירוע מלכותי, ריטה מוסיפה לנשף גם ״מחול מטורף״. העוצמה של השיר הזה, הגיע דווקא מכיוון אחר. במקור, השיר עוצמתי מבחינה ווקלית, מוזיקלית וכוריאוגרפית אך הפעם דווקא העוצמה הגיע מהכיוון של הרכות והרגש המלטפים, שנותנים נחמה בתקופה המטורפת הזו, מאז אותה מתקפה ארורה של ה-7 באוקטובר.
אחרי ברכת ״ערב טוב קיסריה״ המסורתית, מגיע עוד שיר אלמותי שהולך איתה גם באופן מסורתי מתחילת הקריירה, ״עבד של הזמן״. ובהתאם לכך, ריטה הפיחה בשיר רוח חדשה כשהביאה את המסורת מבית עם המוזיקה הפרסית וכשזו מתנגנת, היא לוקחת כל שניה מזה כשהיא רוקדת לצלילים כי ״זה השעון שמדכא את העיקר״. כמו שציינתי קודם, המופע מלא בעיבודים מפתיעים
וכשמגיעים לפזמון, מצד אחד של המוזיקה הפרסית הופכים תקליט לצד השני בסגנון בלדה קצת אקוסטית וזה רק טיפה ממה שהיה בהמשך.
ריטה, שידועה מאוד בחיבור לקהל שלה, עצרה מדי פעם את רצף הלהיטים, לומר כמה דברים אישיים במקום מכיל ומחבק, במיוחד על מה שכולנו עוברים בתקופה הזו – ״מה אני אגיד לכם, בתקופה כ״כ מורכבת, אנחנו באמת צריכים את הביחד הזה, את המקום הזה שאנחנו יכולים לתת ללב הכואב הדואב המבוהל, קצת מרפא לדבר הזה כשנחזיק יד ביד אחד את השני וניתן למוזיקה לרפא לנו את המקומות האלו. אני יודעת שבשביל הרבה אנשים זו תהיה הפעם הראשונה שהם רואים הופעה מאז כל מה שקרה מה-7 באוקטובר. אז, זה הכרחי זה חשוב, אני רוצה שתשירו, אני רוצה שתרקדו, אני רוצה שתבכו, אני רוצה שתצחקו, שתעשו כל מה שבנשמה שלכם ואנחנו כאן כדי לנשק לכם את הנשמה ואת הלב שלכם תודה רבה רבה רבה שאתם כאן״.
כשהיא מתרגשת וכל מי שמסביבי גם, היא מבצעת בהמון לב ונשמה את ״שרה ברחובות״, כשהיא התאימה את השיר העוצמתי מהעיבוד המקורי למשהו מלטף, מחבק שמחמם את הלב. כך זה היה גם כשביצעה את ״עד שתעזוב״, אחד השירים המרגשים ביותר שלה, שכל מילה שריטה כתבה בו, מדגיש עד כמה היא לא רק זמרת שמיימית מבחינה ווקלית אלא גם משוררת שחיה כל מילה בשפה העברית.
בעוד רגע של אתנחתא, ריטה שיתפה אותנו בעוד כמה דברים מחבקים – ״למוזיקה יש תפקיד כ״כ חשוב בחיים שלנו, בטח שבתקופה הכ״כ מתאגרת הזו. היא מרפאה, היא עוטפת את הפחדים, את המקומות הכואבים״
רצה הגורל…ומעריצה שישבה בשורות הראשונות, הראתה שלט מקורי משלה, שהצחיק את ריטה והציגה לקהל בכיתוב ״ריטה – הציפרלקס הלאומי״.
באותו מעמד, היא ציינה לשבח את גדוד 7007 של אוגדת עזה, כשבבוקר ה-7/10, הלוחמים הוקפצו להגן על יישובי העוטף ומשם נכנסו לעזה. הגדוד משלב אנשים מכל האוכלוסיות, מחילונים לבחורי ישיבות ואלו שהיו בזמן טיול או חופשה, הגיעו מרחוק בדרך לא דרך, רק כדי להילחם ולהגן על העם שלנו. הם אפילו פספסו את הלידות של הילדים שלהם כדי להמשיך להילחם. זה כ״כ ריגש את ריטה שהיא החליטה לעשות מצווה ע נ ק י ת, והזמינה את הלוחמים עם בנות הזוג שלהם להופעה וזכו לתשואות גדולות (ובצדק!) כשברקע מתנגן הפתיח של אחד הבלדות הגדולות שלה ״ימי התום״.
הפתעה נוספת היה כשביצעה את ״לבכות״ מאלבום הבכורה, שיר שלא ביצעה הרבה זמן בהופעות, כשהפעם זה קיבל חיים חדשים בעיבוד של R&B מודרני ורק מראה עד כמה ריטה לא נשארת במקום ולוקחת את המוזיקה שלה עד לקצה לכיוונים חדשניים.
בשירים שהיא כותבת, היא מראה הרבה אומץ בזה שהיא משקפת דברים אישיים ביותר שלה, דבר שהוא לא מובן מאליו ולאו דווקא שאחרים היו נוהגים לעשות זאת, כמו ב״קחי לך״. השיר הזה נולד בעצם כמכתב לבתה משי קלינשטיין, כשזו החליטה לעשות טיול אחרי הצבא. את המכתב הזה שלחה ריטה להלחנה בזמן שעבדה על האלבום ״ניסים שקופים״, וכשהיא שלחה את השיר למשי, זו החזירה לה במילים שהיא כתבה וכך ״קחי לך״, שנועד לצידה לדרך בשביל הנשמה, הפך לשיר ואף לדואט משותף ברגע של אם ובתה – ״קחי לך את השיר ששרתי לך, שהיית בתוכי, קחי לך…״.
הרגש המחבק קיבל הרבה מקום באותו ערב, כשריטה שוב הפתיעה עם ״אני גרה מול המים״ שכתב יוסי בנאי, שאף ציינה כמה המילים של השיר הזה, נכונות גם להיום, וזה המשיך במחרוזת עוטפת של ״נוצה ברוח״, ״אהבה גדולה״, ״חברה״, ״תחנה של זמן״ כשאת כל זה היא מסיימת בשורה האחרונה של ״ואני רק רציתי לשיר״.
לצד הלהיטים הגדולים, כמו ״אני חיה לי מיום ליום״, ריטה הפתיעה שוב ושוב בסט-ליסט של הערב, כשהפעם החליטה לבצע את ״מה חשוב היום״ של אבי טולדנו (אותו כתב יחד עם עוזי חיטמן ז״ל ואריה גור) והיה לזה גם סיפור מעניין. ריטה שיתפה אותנו שהמשפחה שלה היו רגעים לא פשוטים כשעלו לארץ והיא סיפרה שבגיל 12, היא הייתה תופסת פינה שקטה, מחבקת את עצמה ושרה את ״מה חשוב היום…מה חשוב אתמול…מה חשוב הכל….אם נמשיך לרצות…יסתדר הכל״ שיצא באותו הזמן לתחנות הרדיו וזה היה לוקח אותה למקומות שבהם יכלה לחלום ולקוות. בהתרגשות רבה, היא החליטה לבצע את אותו השיר שעטף אותה בזמנים הקשים. בביצוע שלה, ריטה רצתה להעביר את אותו רגש עוטף ומלטף אלינו חזרה כדי לתת לנו נחמה ותקווה.
החיבוק הענקי שלה ממשיך עם ״מחכה (כמו שהטבע רגיל)״, אותו להיט אלמותי שכתבה ריטה עם עידן רייכל האגדי והזניק אותה לראש המצעדים בסוף העשור הראשון של המילניום ועד היום, השיר הזה הפך להמנון שמחמם את הלב ולהפוך לאחד השירים הישראלים המושמעים ביותר.
ובחזרה ללהיטים של פעם, היא ביצעה אחד שהוא אמנם משנת תרפפ״ו, אבל כשמדובר בדואט שהיה בזמנו עם אתניקס, זה חייב להיות להיט ענק וזה ״אגדת השמש והירח״, אותו הם ביצעו בזמנו בפסטיגל 1990 ואם כבר חוזרים אחורה, אז ל-ל ה י ט, שפירסם את ריטה מקדם אירוויזיון 1986 הבלתי נשכח וזה כמובן ״שביל הבריחה״.
עם האנרגיות הללו, ריטה ישר הקפיצה את הקהל עם ״שאנה״ מהאלבום ״השמחות שלי״ בו הביאה את המוזיקה הפרסית עליה גדלה מהבית אל המיינסטרים הישראלי. ברגעים הללו ראו את הניצוצות בעיניים ואיך היא קרנה מאושר כשהיא שרה את ״שאנה״ ורקדה כאילו הלילה עוד צעיר. במוזיקה שלה, היא משלבת בין מזרח ומערב ומשכיחה לגמרי את כל מה שאנחנו רגילים לשנוא באיראן בגלל אותה מהפיכה רדיקלית מלפני 45 שנים ולהראות לקהל הישראלי את הצד היפה באמת בזכות המוזיקה הפרסית.
הוייב היה בשיאו ובפיק הזה, ריטה העיפה את הקהל לשמיים עם להיטי הענק שהעלו אותה לגדולות אחד אחרי השני עם ״בגידה״, ״עטוף ברחמים״ ו-״בוא״.
לגרנד פינאלה, ריטה הודתה בהתרגשות לקהל המדהים שליווה אותה ושיתפה אותנו בסיפור אישי שהוא מהווה סגירת מעגל עבורה לחיים בישראל. היא ומשפחתה עלו מאיראן לישראל, כשהיא הייתה בת 8. לפני זה, היא לא רצתה לעלות כי היא לא רצתה לעזוב את החברות, אבל ההורים שלה באמת היו חמודים וסיפרו לה שבישראל ליד כל בית יש שתיל בננות שאפשר לקטוף ולאכול כמה שרוצים (פרי שהיה יקר באיראן) וגם בארץ ישראל כולם משפחה אחת גדולה, כשאנשים אומרים אחד לשני ״שלום״ גם אם הם לא מכירים. זה הקסים אותה, במיוחד שנאסר עליה להגיד שהיא יהודיה בשכונה שהיא גרה.
ואז היא הוסיפה במילים שנגעו ישר בלב – "מאז ה-7 לאוקטובר, אני חייבת לומר שאני רואה את המשפחה הזאת בבהירות ובצלילות גדולה מאוד. אני רואה את הלב הענק שהם לוקחים וזורקים קדימה כדי לתמוך ולהציל מישהו אחר, את הידיים שמחזיקות אחד את השני. אני הולכת ממקום למקום, רואה ומבקרת, ושרה להם ורואה, ואני אומרת… אם כבר להיות שייכת לאיזשהו עם, אז אני גאה בעם הזה שלנו״.
ואז כשכולם בערך עם דמעות בעיניים, היא מבצעת את הבלדה הבלתי נשכחת שלה ״רגע פרטי (ואני רק רציתי לשיר)״ שסיים את המופע של מלכת ישראל בצורה הכי קוסמית ומרגשת שאפשר, במיוחד בימים אלו.
האירוע המלכותי והמרגש הזה תחת כיפת השמיים של קיסריה, שוב נתן את שיתוף הפעולה הייחודי והבלתי נפרד של ריטה ורמי (שניצח על כל העיבודים וההפקה), אך העיבודים הייחודיים היו גם בזכות חבורת וירטואוזים שהביאו לריטה את אחד המופעים הטובים ביותר שהיו לה ואני מדבר על חברי הלהקה: איתמר מאירי (גיטרה), יוסי מור (קלידים), גליה חי (כינור), מיכאל פרוסט (בס), אביתר לוי (חליל וכלי נשיפה), זוהר ברזילי (תופים), ליעד גרושקה (קלידים).
ריטה היא פשוט תופעה כמו שהטבע רגיל. היא מרגשת, מנחמת, מחבקת, מקפיצה ונותנת לכל אחד ואחת את התחושה שמוזיקה, מכל סוג, בין אם זה פופ-רוק או פרסית מהבית, פשוט מחברת בין אנשים ודווקא בגלל מהמקום שהיא באה, היא ידעה לאן היא הולכת ועשתה את הסינרגיה בין מזרח למערב בצורה הרמונית מושלמת, במופע שמיימי לא מהעולם הזה.