ראשית אפתח ואומר כי יפה ירקוני, הזמרת המוכתרת בטייטל "זמרת המלחמות" והאוחזת בתואר כלת פרס ישראל, היא חלק מפס קול ילדותי ונעורי. כמי שגדל בשנות השישים בתל אביב, האזין לתחנות הרדיו הישראלי המאוד בודדות (פחות מאצבעות כף יד אחת מספרן דאז..). שיריה הפכו לקאנונים עממיים ואבני דרך בשדות הפזמונאות הישראלית, לפני קום המדינה ובתחילת צמיחתה….
אוסיף ואומר כי סגירת מעגל סמלית ביני לבין יפה ירקוני כאשר בשנת 2019 החליטה עיריית גבעתיים לקרוא לכיכר המרכזית בשכונת רמב"ם, זו הניצבת ברחוב רמב"ם העובר בשכונה, בה ביליתי את חופשותיי הרבות בבית סבי וסבתי והיא היוותה חלק מנוף ילדותי, על שמה של יפה ירקוני, יפה שבשנות השלושים של המאה שעברה (כמעט מאה שנים..) עברה כילדה צעירה להתגורר בה כאשר אמה פתחה במקום בית קפה שענה לשם "צליל".
סיפור חייה על הבמה
וכעת אל בימת התיאטרון הלאומי הבימה המעלה בימים אלו את המחזה המוזיקלי "האמיני יום יבוא" שנכתב על ידי גיא מרוז, איש תקשורת, תסריטאי, מחזאי, זמר, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי, בהשראת סיפור חייה של יפה ירקוני.
מרוז עצמו מספר כי את הרעיון למחזה הגתה ויזמה עינת שרוף שפנתה אליו והציעה לו לכתוב זאת, גיא מגדיר ומעטיר אותה כ"מדהימה מהחיים עצמם, מלכת שירי הארץ שלנו".
הפרמיירה
בשעות הצהריים המוקדמות בפואיה של מרכז דוהל בליבה של שכונת התקווה התקבץ קהל רב, מוזמנים, מפורסמים, אנשי תקשורת, עולם התיאטרון הגיע כדי לחוות את הצגת הפרמיירה של המחזה. מדובר במחזה שאורכו כשעתיים תמימות כולל הפסקה של כרבע שעה אחרי אמצעיתו.
משחק, שירה
את המחזה, אותו כאמור כתב גיא מרוז, ביים אלדר גוהר גרויסמן כאשר על הניהול המוסיקלי והעיבודים לשירים אחראי ליאור רונן. על הבמה משחקות ומשחקים גילה אלמגור (אף היא כלת פרס ישראל..) בדמותה של יפה ירקוני בגיל 70, גלית גיאת בדמותה בגיל 40 עד 50 ,לפרקים עינת שרוף מגלמת את התפקיד, הפעם חווינו את גלית גיאת שכבר ראינו אותה מגלמת את דמותה של הזמרת אום כולת'ום בתיאטרון יפו. את דמותה של ירקוני כנערה צעירה מגלמת השחקנית אילי עלמני המצויינת ובעלת הקול הנעים והנוכחות הבימתית המרשימה. לצד שלושת "היפות ירקוניות" הללו מגולמות שאר הדמויות – דמות ביתה של יפה לה היו שלוש בנות אורית, תמר ורות מקבלת במחזה טוויסט שונה, השם של הבת המשחקת שונה לרינה, היא מגולמת בידי השחקנית ליליאן ברטו. קובי, בעלה של הבת מגולם בידי פיני קדרון. את דמותו של עציוני מנהל המחלקה בבית החולים בו מאושפזת יפה בדמדומי ימיה מגלם השחקן טל מוסרי (גם כאן יש טוויסט באשר עציוני הצעיר הוא בנו של עציוני המבוגר שנכח באחת מהופעותיה של יפה באחד המוצבים במהלך מלחמת יום הכיפורים). את אורי אהובה הראשון של יפה מגלם השחקן גל גולדשטיין, ואילו את דמות בעלה שגם כאן השם מקבל טוויסט ושינוי משייקה למוטק'ה מגלם השחקן עודד לאופולד. דמות חשובה נוספת שראוי לציינה היא דמותו של המשורר חיים חפר (מי שכתב את "באב אל וואד" והפך את יפה לקאנון הלאומי) המגולמת בידי טל קלאי. ישנן דמויות נוספות במחזה כמו גם בעלי תפקידים מאחורי הקלעים, נזכיר אותם בסוף במטותא…
תמציתו של המחזה הנה סיפור חייה יוצא הדופן של מי שכונתה "זמרת המלחמות" בזכות הופעותיה הרבות מול חיילי הצבא האהוב עליה כל כך בימי קרב ושלום. מימיה הראשונים על הבמה כרקדנית, אהבתה הראשונה, הפרידה מאימה, נישואיה השניים, העזיבה בעקבות בעלה לניו יורק והגעגוע העמוק לארץ ישראל.
הוא נפתח בסצנה בחדר בית החולים, שנת 2007, יפה ירקוני כבר בדמדומי החיים, לוקה באלצהיימר וזו נקודת הפתיחה ממנה הכל זורם אחורה וקדימה בפלאש בקים מרתקים החוצים נקודות ותחנות במסלול חייה והקריירה המוזיקלית שלה. חמש שנים קדימה היא הולכת כידוע לעולמה.
הפלאש בק הראשון בעלילה לוקח את יפה ירקוני הזקנה לראיון ההיסטורי והרדיופוני בתוכנית "מה בוער" גלי צה"ל במסגרתו אנחנו נוסעים בזמן 22 שנה אחורה לשנת 2002 בזמן הפעילות הצבאית במבצע "חומת מגן", יפה ירקוני מגיבה לכך שחיילי צה"ל סימנו מספרים על ידי המחבלים העצורים – "אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלו?". דבריה קיבלו הד עצום בתקשורת וצוטטו בהרחבה כאשר פורשו כהשוואה בין צה"ל לנאצים. גיא מרוז מיטיב להמחיז את המערכה שקמה כנגדה בארץ, האיומים, הביטולים.
העלילה ממשיכה למסע עמוק יותר בזמן ממש לימי נערותה כזמרת ורקדנית, ממשיכה עם האסון הראון שפוקד אותה כאשר אהובה אורי נהג במהלך המלחמה באירופה, הקריירה שלה במועדונים בתל אביב, הנישואין לירקוני והמסע לניו יורק, חיי הנישואין העולים על שרטון כשהיא מגלה שהוא בוגד בה לצד היותה זמרת המלחמות המגיעה לכל חור נידח בו מצויים לוחמי צה"ל המקבלים אותה בשמחה רבה ואהבה.
אין מדובר במחזמר כמשמעותו, ריקודים העמדות והצבות. מדובר במחזה הפורש את סיפור חייה של יפה ירקוני, מציג את השיאים וההישגים האמנותיים, את חיי המשפחה כמות שהם, את המאבק הציבורי והמחלה שלקה אותה במסלול הסופי.
הקהל זוכה לחוות את משחקן המצויין של גילה אלמגור, גלית גיאת ואילי עלמני המגלמות את דמותה כל אחת בתקופת חיים אחרת, להנות מביצועי השירים דוגמת “באב אל וואד”, “הן אפשר”, “הפינג’אן” ו”האמיני יום יבוא” זאת לצד הזדהות עם סיפורה.
מדובר במלודרמה שלא מתביישת לגעת גם ברגעים הלא מוצלחים בחיים לצד רגעי הזוהר, יפה ירקוני נחשפת כאדם מהיישוב עם כל הרצונות התשוקות והאהבות.
וכן, יש במחזה הרבה פוליטיקה ואמירות שניתן לפרשן בימים אלו כביקורות גלויה או סמויה על המצב החרבנה שאנחנו מצויים בו, מה שקרוי "הכל בעיני המתבונן".
אם אתם מוכנים לקבל את סיפורה של יפה ירקוני כמות שהוא, לחמם את הכסע במשך שעתיים ולזכות גם ברגעים יפים מאוד של שירה (עם פליי בק אינסטרומנטלי המלווה את השירה) הרי שאתם.ן יותר ממוזמנים להגיע לאחת מהצגות. כאן כרטיסים ופרטים נוספים.
וכעת, אחרי רגעי ההשתחוויה המכובדת והמרגשת עם שלושת היפות עוטות שמלת רקמה זהה בהשראת הבגד של ירקוני. זה המקום לקרדיטציה שלא סיימתי.
שחקנים נוספים – בונדק: שחר רז. נתן פלג: מתן שביט/ ניר זליחובסקי, שרה: מאיה מדג'ר, מיכאלה רובין: רונית אפל, להקה: עודד סנדטש, אלינור פלקסמן, אביתר בר-דוד.
עיצוב תפאורה: אדם קלר עיצוב תאורה: נדב ברנע עיצוב תלבושות: אביעד אריק הרמן כוריאוגרפיה: תות מולאור עיצוב סאונד: אלעד דדון קורפטיציה, פסנתר וסמפלר: ליאת פרלוב / גיורא ליננברג עוזרת במאי: דנה פלסר מנהלת הפקה: יעלי פורת צילום: חנן אסור
וכעת לפינה מוזיקלית לקינוח, שני אוספי שירים בביצועה של יפה ירקוני כפי שעלו לבנדקמפ
