המוזיקאי והיוצר דניאל וייס, שנולד וגדל בקיבוץ בארי, איבד את שני הוריו במתקפת הטרור בשבת השחורה. אביו, שמוליק, נרצח בביתו בבארי ואמו ,יהודית, נחטפה וגופתה הוחזרה ע"י צה"ל. השיר "שמוליק" (אבא), נכתב מתוך הכאב והמצוקה שדניאל חווה ברגעים הסמוכים לידיעה שאביו נרצח. השיר החדש מעביר בצורה מצמררת את התחושות שחווה כלפי אביו באותם רגעים של ידיעה ברורה שלא יראה אותו שוב בזמן שאימו בשבי.
דניאל על השיר
כך דניאל עם שחרור השיר לרשתות ותחנות הרדיו – "מהשעה 10 בבוקר של ה 7.10 איבדנו קשר עם ההורים. ב 8.10 התעוררתי בתחושה שעולמי התערער בצורה שלא יכולתי להאמין או להכיל. שבוע שלא ידענו שום דבר ואז הגיע הידיעה שאבא נרצח. באותו ערב אני וסבתא היינו בבתים שונים. ביקשתי לדבר איתה. בסוף השיחה היא אמרה שאני אכתוב עליו ״שיר גדול גדול״. בבוקר קמתי וזה הדבר הראשון שישבתי לעשות."
דניאל ממשיך קדימה
מגיל קטן דניאל ניגן על שלל כלי נגינה ובגיל 16 התחיל להופיע עם חברים בקיבוצים באזור ובכלל. לאחר שירותו הצבאי למד שלוש שנים ברימון. אלבומו הראשון ראה אור בספטמבר האחרון. את שניאל פגשתי לראשונה במסגרת ליין המופעים "ערב עוטף". אותם אצרה שדרנית רדיו קול רמת השרון פאני עייני בסטודיו סומה ביפו. עם מוזיקאים מיישובי העוטף שנאלצו לנדוד מביתם. דניאל שסיפר לנוכחים את סיפורו הטרגי בעקבות המתקפה, ביצע מספר שירים. במיוחד נגע בלב המאזינים בביצועו לשיר "אני גיטרה" שאת מילותיו כתבה והלחינה המשוררת נעמי שמר, דניאל סיפר כי השיר היה חיבור עם זכר הוריו שאהבו אותו מאוד. לדבריו אביו נהג ללוותו בנגינת המנגינה בעוד דניאל שר. בהמשך חבר דניאל למוזיקאי והמתופף דורון רפאלי ואף חזר יחד עמו להריסות בית המשפחה בקיבוץ שם בצעו את השיר לצד שירים נוספים אליהם מצטרפת הזמרת מירי אלוני. מאז הספיק דניאל להופיע מעל במות רבות, לספר את סיפורו ולבצע מהשירים שאהב לצד חומרים שכתב בעצמו.
כעת כאמור הוא סוגר מעגל עם שיר שלו המוקדש לזכרו של אביו המנוח שמוליק.
