כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

שקט, שקט, שקט!

מופע השקת אלבום "לאחותי", רונן בן טל ו"אור כשדים", מועדון בארבי, 08.01.2014. אורחים – אורן ברזילי, ערן צור, אורנה כץ. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

רונן בן טל, לאחותי, בארבי. צילום: יובל אראל
רונן בן טל, לאחותי, בארבי. צילום: יובל אראל

יותר מעשרים שנה חלפו מאז כתב והלחין רונן בן טל, האמן מאחורי ההרכב המיתולוגי "אור כשדים" את אלבום הבכורה. לפני כשלוש שנים, האירוע הכי עצוב היווה קטארזיס לפרץ חדש של יצירה שאינה נופלת באיכותה מהמוזיקה והמילה הכתובה והנאמרת שההרכב הזה שחרר לעולם הרוק הישראלי אי פעם.

את להקת אור כשדים ראיתי לראשונה מעל במה לפני שלוש שנים בדיוק, זהו מפגש די מאוחר עם הרכב שאת שיריו הכרתי, רק בינואר 2011 הזדמן לי להיות נוכח במופע של אור כשדים, במועדון בארבי בתל אביב, במסגרת השקת אלבום האוסף האחרון "כדור ברזל", כצלם מטעם האתר העצמאי "מיוזיק ספוט" שפעל באותה עת. אז שוחרר השיר הראשון שנכלל באלבום החדש "לאחותי" – "כדור ברזל" בפרץ הופעות שאף תועדו במארז דיוידי.

זמן קצר לאחר אותה הופעה, היכה הגורל במשפחת בן טל, אחותו, אופירה, הגדולה ממנו בשלוש שנים, לקתה במחלת סרטן שגזלה את חייה, סערת הרגשות שליוותה את המסלול המייסר לסוף הנורא מכל הובילה את רונן בפרץ יצירה מוזיקלי בו הוא מתעד את תחושותיו ורגשותיו מכל ההוויה הזו.

שורות המילים בשיר "דורמיקום", המוכרת כ – midazolam, תרופת הרדמה לניתוחים הניתנת בווריד, שהשפעתה מטשטשת ומרדימה ואף גורמת לאיבוד זיכרון, הן השורות החזקות, הכואבות והחדות שמציגות את ניסיונו של רונן להציף את תחושותיו לצד המסלול הנוראי שעוברת אחותו. גם השירים האחרים באלבום, דוגמת "שקט שקט שקט", אותו הספקתי לשמוע בביצוע הפומבי הראשון בעת שרונן בן טל התארח במופע השקת אי.פי לאנטיביוטיקה,  הם מארג רב שכבתי של מילים, משפטים, רעיונות המשתלבים במרומז אלו באלו, צריך להאזין בכובד ראש לתמלילים כדי להבין את המשמעויות אליהן כיוון בן טל, משמעויות אותן עטף במקצבים והצליל האופייני ל"אור כשדים".

יחודו של רונן בן טל בסצנת הרוק המקומית, זו שצמחה בשנות השמונים, שהביאה את בשורת הגל החדש והרוק הקודר לתל אביב של אז, הוא השימוש בשפה, בתחביר, בדמיון המציאותי, בכאבים החדים, החודרים אל תת התודעה, בתחכום הפשוט והישיר של ההבנה המציאותית, המפשיטה מכל תחפושת ומציגה את הדברים כהווייתם מבלי ליפול לקלישאות.

מועדון פינגוין, קולנוע דן, קולנוע אלנבי, זמן אמיתי, ליקוויד, ורוקסן משחקים יחדיו כסצנה של אותם ימים, חוברים עשרים שנה אחרי למועדון בארבי, מקדש הרוק הנוכחי לכדי הופעה המאחדת את כל הקהל שרקד אז בחולצותיו השחורות למוזיקה שהובילה את תל אביב להיות עיר אינטלקטואלית ופועמת ככל בירה אירופית אחרת…

אמש, חזר מועדון בארבי במסע אל הזמן, או יותר נכון לקח את הזמן ההוא והציבו כאן, בזמן הנוכחי, מאות האנשים שהתייצבו אמש, כנזעקים ביום פקודה, ליטול חלק במופע החגיגי בדרכו, המסמן את השקת האלבום "לאחותי" של אור כשדים, ההרכב של רונן בן טל.

במופע שנמשך עד אחרי מחציתו של הלילה ביצעו רונן וההרכב, עובד אפרת בגיטרת בס, דודי לוי בגיטרה חשמלית, ניר מנצור על התופים, שי להב על הקלידים, אסופת בת 22 שירים, מהאלבום החדש, מסדרת אלבומי השקיות, ארחו את אורן ברזילי, סולנה של "מופע הארנבות של דר' קספר" ואת ערן צור, סוג של גיבור גיטרה, מילים ולחנים בפני עצמו ואף את השחקנית אורנה כ"ץ שהצטרפה לרונן בביצוע השיר "תקלה במנגנון ההדחקה".

אין ספק כי אמש חזרו שנות השמונים וימי הנעורים להתקיים מחדש בין כתלי מועדון בארבי, אם לא במציאות אז לפחות בתחושותיהם של המאמינים שמלאו את המקום ודאגו לשיר את הוותיקים והחדשים שבשירי "אור כשדים".

ליין אפ: פטיש אויר, מת הבית, הנשמות, בתוככי, עשב, שקט שקט שקט, המצפון, ג'ריקן, שם עצם, מטיל זהב, סאן שיין שלי (עם אורן ברזילי), ארמסטרונג (עם אורן ברזילי), תקלה במנגנון ההדחקה (עם אורנה כ"ץ), אזור הדמדומים, כדור ברזל, דורמיקום, הג'ינסים הנמוכים (עם ערן צור), כרמלה גרוס ווגנר (עם ערן צור), אחד מול אחד (עם ערן צור).

הדרן: בוקר אחרון, שכונה של איש אחד (דודי לוי), לך מכאן.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, צילום – יובל אראל

וידאו גולשים – צילום: ליאור גרונברג

וידאו גולשים – צילום: חן לב

לחצו לצפייה בפליי ליסט שלם מהמופע – צילום: חן לב

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא