להקת הסיקסטיז מארחת את חיים רומנו
כשהגיטרה והבוזוקי של חיים רומנו עושות שמח במופע להקת הסיקסטיז של מוטי דיכנה. גילוי נאות – ניגנתי בעבר עם מוטי דיכנה וגם עם חיים רומנו עמו אני עדיין ממשיך לשתף פעולה.
להקת הסיקסטיז של מוטי דיכנה מיצבה את עצמה כלהקת הקאברים (גרסאות הכיסוי) הטובה בישראל כבר לפני זמן רב. הרפרטואר שלה עשיר, מגוון ובדרך כלל נאמן באופן מפתיע למקור.
לאחרונה יצא לי להיות נוכח במספר ערבים שבהם הושמעו גרסאות כיסוי ללהיטי עבר מהרפרטואר הלועזי וגם המקומי והמסקנה היא ברורה ומידית – הקהל צמא לנוסטלגיה – תן לו קצת ביטלס, קצת אריק איינשטיין, קצת "הנשמות הטהורות" או ה"מנקיז" והוא יהיה מרוצה עד השמיים – ולא משנה, למען האמת, מי המופיע ובאיזה איכות ההופעה.
חברי הסיקסטיז עושים את זה כבר שנים, (במיוחד הרשימה אותי הופעה שלמה עם המתופף ז'אן פול זימבריס שהוקדשה ל"אייבי רוד" של הביטלס) ותמיד מצליחים למלא אולמות בהופעות מושקעות ומתוכננות לפרטי פרטים (הפעם התווסף וידאו-ארט מהמם של גיל לווין – שיצר שעטנז ויזואלי מרשים של ויזואליה שהשתלבה באופן מופתי עם השירים. תצוגה שהעלתה את המופע בזאפה בעוד דרגה והפכה אותה למופע של להקת רוק יוקרתית.
אני חייב לציין למען ההגינות שאת מוטי דיכנה אני מכיר מאז תחילת שנות ה -80, ניגנו, הופענו, הקלטנו ביחד בהרכב שכלל גם את חיים רומנו, אני גם מודה שאלבום הסולו היחיד שמוטי הוציא, "עד ראיה" הוא אחד מהאלבומים המשובחים ביותר שיצאו בישראל מאז ומעולם. דיכנה הוא יוצר ופרפורמר ענק ואני מתפלל שיום אחד יחזור להקליט ולהופיע עם חומר מקורי משלו.
ולמרות, שאני די שבע ומסתייג מהופעות נוסטלגיה של גרסאות כיסוי זימן לי הערב הזה שתי הפתעות בלתי צפויות – המתופף אלי חדד ("בנזין") אשר התגלה כזמר ורסטילי ומדהים שמפליא בשירה בצרפתית (כריסטוף, פרר) ואפילו בערבית (אום כולת'ום).
וההפתעה השנייה – שהותירה אותי פעור פה היא הופעתו של מלך הגיטרה, חיים רומנו, עם חברי ההרכב. רומנו, בחר לבצע מספר שירים, בניהם LIVING DOLL של קליף ריצ'ארד, הבלדה על ג'ון ויוקו עם בוזוקי. השילוב הזה בין הגרסה המקורית ה"מערבית" לבין הסולואים היווניים והפריטה של רומנו הייתה מושלמת וטבעית והותירה טעם של עוד.
רומנו גם ניגן גיטרה באותו הערב, בין השאר להיטים של ה"צלליות" ו"בחזרה לבריה"מ" של החיפושיות, להיטים שרומנו יודע ללהטט בהם גם מתוך שינה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, וזה לא מפתיע, אם כי תמיד הוא יעניק את הסאונד והגישה הייחודיים רק לו. אבל לשמוע את הביטלס עם נגיעות יווניות בבוזוקי הייתה חוויה כמעט חוץ גופית שאינה נחלתה של מופע גרסאות כיסוי וטוב יעשו חברי הסיקסטיז אם ייצרו מופע המבוסס על השילוב המופתי והמנצח הזה.
כך זה נראה ונשמע
