כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

מחזות זמר בתאטרוןסיקור הופעות
כולל וידאו

הנה הם באים ימי הקיץ

ערב מערכונים ושירים מאת חנוך לוין בהשתתפות בוגרי בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי

האמת שההזדמנות לטעום את דור השחקנים והשחקניות הבא, בטרם יתפזרו בין התיאטראות הרפרטוארים, תאטרוני הפרינג', עולם הקולנוע והטלוויזיה ובכלל טמונה תמיד בהפקות המקומיות של בתי הספר למשחק. ועל שכאלו אנחנו תמיד שמחים להגיע.

אמש חווינו הפקה שכזו, כאשר תלמידי השנה השלישית של בית צבי – בית הספר לאמנויות הבמה ברמת גן קיימו מופע בטייטל "הנה באים ימי הקיץ", ערב מערכונים ושירים שנכתבו בידי המחזאי, במאי תיאטרון, משורר, פזמונאי, סופר וסאטיריקן חנוך לוין אשר לצער כולם הלך לעולמו לפני למעלה מעשרים שנה בעקבות מחלת הסרטן, אך הותיר מאחוריו אוצרות מופלאים עם עשרות מחזות שהציגו נקודת מבט מיוחדת במינה על עולמנו ומערכות היחסים בין בני האדם, השלטון והנתינים, המלחמות, ובכלל, סאטירה במיטבה, עוקצנית, דוקרנית ולא מתפשרת.

החומרים של חנוך לוין ממשיכים לככב מעל בימות התיאטראות גם בימים אלו, רק לפני יום יומיים חווינו את הצגת הפרמיירה להפקה של התיאטרון הלאומי הבימה למחזה "הרטיטי את ליבי" שלוין כתב והיא עלתה בהפקה חדשה יותר מעשור מאז הופקה לראשונה בתיאטרון הקאמרי.

אז אכן זו הייתה הזדמנות להמשיך את החוויה הלוינית בערב ליל שישי באולם על שם גרי בילו בבית צבי בעיר רמת גן.

בכלל, הצגות או מופעים מוזיקליים כאלו ואחרים העולים בידי בוגרי בתי הספר למשחק נותנים לקהל הרחב ובוודאי גם לציידי הכשרונות של עולם התרבות לבחון את היכולות והנוכחות הבימתית של הצעירים בשלל תחומי אומנויות הבמה – משחק, ריקוד, שירה.

אז מה היה לנו אמש?

18 מבוגרי המחזור האחרון של בית צבי הגישו במשך 100 דקות מופע שהורכב מקטעי משחק שנדגמו מתוך שלל המחזות של חנוך לוין וכן שירים שנכתבו על ידו והולחנו בידי אחרים והפכו לנכסי צאן ברזל ואבני דרך בשדות הפזמונאות הישראלית.

הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר
הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר
הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר
הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר
הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר
הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר

מחזות סוריאליסטים הלקוחים מתוך מלכת האמבטיה, יעקבי ולידנטל, אורזי המזוודות, את ואני והמלחמה הבאה, הג'יגולו מקונגו ועוד מעשרות החומרים שלוין כתב, כשהם מבוימים בידי עידו רוזנברג ובליווי מוזיקלי על הפסנתר של מתן תלמי. הסצנות רצות בו אחר זו מבלי לתת לצופה רגע מנוחה אחד כדי לעכל ולהמשיך, הדמויות רקמו אט אט עור ופנים, המילים היכו חזק בתודעה. רוחו של לוין התעוררה לחיים.

הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר
הנה באים ימי הקיץ. צילום יוסי צבקר

כמה מהשחקנים הציגו כשרון רב בהבאת עולמן של הדמויות אל הבמה, בסך הכל הצליחו ח"י השחקנים והשחקניות להביא את הטעימות המשובחות מכתביו של לוין אל הקהל.

לכו לראות. נותרו עוד יומיים, הערב ומחר.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: