כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות בינלאומיותחדשות הסצנהראיונות עם מוזיקאים

האם נעה קירל תביא לנו את הזכייה באירוויזיון?

בעקבות בחירתה של נעה קירל לאירוויזיון, ראיון עם חוקר המוזיקה דודי פטימר המנסה להסביר את התופעה והסיכויים

דודי פטימר, כתב תרבות בעיתון היומי מעריב וחוקר מוזיקה, היום התבשרנו כי הוועדה של תאגיד השידור כאן בחרה בזמרת נעה קירל כנציגת ישראל לתחרות האירוויזיון שתתקיים במאי 2023, טרם ידוע היכן לאור המלחמה באוקראינה. רציתי לשאול אותך כמה שאלות על כך.

בשמחה רבה.

נעה קירל כמופע פותח ללאלי אספוסיטו 2017 צילום יובל אראל
נעה קירל כמופע פותח ללאלי אספוסיטו 2017 צילום יובל אראל

נעה קירל החלה את הקריירה המוזיקלית שלה בגיל מאוד צעיר, ממש ילדונת, מה דעתך על נערות מאוד צעירות שיוצאות לדרך שכזו?

ובכן, יובל, אני מניח שעניין הגיל הוא פקטור של תקופה ונורמות תרבותיות וחברתיות, כלומר, בעידן של 2022, עידן הטיקטוק, האינסטגרם ושאר הנלווים לכך, הילדים כבר מגיל מאד צעיר (בית ספר) מעורים מאד בכל הפלטפורמות הללו ושולטים בהן ביד רמה (מה שאנחנו, ה'טיפה' יותר מבוגרים, מתקשים בכזו קלות), כך שבאופן טבעי הם מודעים לכוח של הרשתות ויודעים כיצד לנצל זאת לטובתם, הן מבחינת התכנים שהם מעלים לפלטפורמות הללו, הן מבחינת הדרכים להפוך לוויראליים והן מבחינת המודעות העצמית.

אם נחזור לרגע להיסטוריה, אז בשנות ה-50 הייתה אולי ילדת פלא אחת בישראל, נאווה בושמי, בתה של שושנה דמארי ששירה "במדינת הגמדים" הפך את המדינה. אבל אז, כיוון שלא יכלה להתמודד עם התהילה הזו, בחרה לנטוש את הקריירה המוזיקלית הזו. בסיקסטיז היו אלה שמות כמו כליפה גרשון בן ה-13 שבגיל 14 כבר פרש כי לא היו ברשותו האמצעים הכלכליים למנף את הקריירה וכן גילה אדרי, שבגיל 15 כבשה את המדינה עם 'הנשיקה הראשונה', להיט פופ נשי ענק. אבל בהיבט של גילה, שבשנת 1968 כבר פרשה והפכה לעקרת בית, היה לה מנהל והייתה חברת תקליטים שתמכה בה, ועם זאת, זה נתפס כמשהו חריג ויוצא דופן עד כי היא פרשה.

לעומת הזמרות שמותגו כמוצר, ואני כולל כאן את שרה בדני וגראציה שאמנם שרו שירים מסולסלים בסבנטיז, היה ברור שקריירות כאלו קצרות טווח, כי בגיל צעיר בשנים ההן לא היו הכלים להתמודד עם כך. קרא לכך נאיביות או שמרנות אך זו עובדה. לעומת מקרים בודדים כמו אילנית או עפרה חזה, שהחלו את הדרך בגיל 14 כערך ולאט לאט פיתחו קריירות מצליחות, ועם זאת הן היו מיעוט.

אתה יכול למנות על כף יד אחת את כמות ילדי הפלא של שנות ה-80 וה-90 (דוגמת רון שובל, דודו טסה, שריף ומוג'דה) שאכלו סיבוכים משל עצמם בקריירה, אך משהו השתנה ברגע שקירל התפרסמה, בגיל 14: באה נערה מודעת לעצמה מאד, ידעה איך היא רוצה להישמע, כיצד ליצור פרובוקציה כדי שיקשיבו לה, עבדה קשה על כל פרט וכל ניואנס ויצרה, אמנם בעזרת רוברטו בן שושן ואביה, שאני מניח שהשקיעו לא מעט כספים בקידומה, את המותג שלה בעצמה (בניגוד לזמרות שציינתי לעיל שהמותג נוצר בידי גוף חיצוני). קירל הייתה הנציגה הראשונה של דור ה-Z (אם נקרא לזה כך) ואשת עסקים בגיל מאד צעיר וההוכחה לכך שהדור הנוכחי מאד מודע לעניינים, חוקר כל פרמטר ומתכנן את הקריירה בצורה מושקעת ובראייה עכשווית. בעקבותיה, אגב, באו שאר הזמרות שהלכו במסלול די דומה (ולא משנה מי מהן הצליחה יותר או פחות) דוגמת עדי ביטי, אגם בוחבוט, אנה זק, טיילור מלכוב ועוד. חושב שהיום כשהנערות הללו יוצאות לדרך כזו הן יודעות יותר טוב ממה שההורים או המבוגרים יודעים, ומשתמשות במבוגרים האחראיים כעזר וליווי לדרך, דרך שהן טוות מ-א' עד ת'. גאה בנוער הנוכחי.

נעה קירל במצעד הגאווה 2018 צילום יובל אראל
נעה קירל במצעד הגאווה 2018 צילום יובל אראל

בהמשך דרכה ולאחר שהספיקה לצבור קהל מעריצים \ מעריצות רב בני הדורות המאוד צעירים, הצליחה קירל להוציא שורה לא מבוטלת של להיטים שקיבלו תהודה רבה ברשתות החברתיות ומצעדי ההשמעות בתחנות הרדיו. מהן התובנות שלך לגבי הדרך, ההצלחה?

תראה, באופן אישי אני חושב שנועה והצוות שלה יודע כיצד לקרוא את המפה המוזיקלית וכיצד ליצור פופ חדשני, מרענן וכיפי שמצד אחד לא נופל מההפקות הבינלאומית ומצד שני שומר על האותנטיות הישראלית. חושב שהיא עשתה ועושה דרך מעולה.

אשקר אם אגיד שאני אוהב את כל השירים שהיא מקליטה, לא, יש דברים שאוהב יותר ויש דברים שפחות, וזה בסדר ולגיטימי, אך באופן כללי אני חושב שהיא יודעת להיות מובילה ופחות מובלת, להוליך ולא להיות מולכת, וזו גדולה של אמן.

באופן אישי צפיתי בעשרות הופעותיה, צפיתי בכל סדרותיה (דהיינו עונות "כפולה") וראיתי את ההתפתחות וההשתפשפות שלה ממרחק של זמן, וזה מבורך.

את שיריה הראשונים התקשיתי לעכל כי לא הכרתי פופ בצורה בועטת כזו בארץ, אבל מהר מאד נשביתי בקסם ונסחפתי עם הזרם, ואני לא מצר על כך ולו לרגע קט. כאן המקום לציין, שוב, כי קירל בעצמה לא הייתה מצליחה להגיע לכוכבות כזו אלמלא האנשים שלצדה, המנהל רוברטו בן שושן, היחצ"ן שיר פינטו, משפחתה והצוות המקיף אותה, כי זו עבודה של משפחה ולא של אדם בודד.

נעה קירל במחווה לאמיר פיי גוטמן צילום שילי אראל
נעה קירל במחווה לאמיר פיי גוטמן צילום שילי אראל

בשנה האחרונה אנחנו עדים לחיבור שיוצר משרד הניהול של נעה קירל לזירת הפופ הבינלאומית, האם אתה רואה כאן מתכון להצלחה?

שאלה קשה ומאתגרת, כי הרבה זמרים מקומיים מנסים את מזלם בסצנת הפופ הבינלאומית. ראינו את סטטיק ובן אל תבורי שמופיעים ומקליטים עם מיטב האמנים אבל עדיין לא באמת פרצו ברמה המיוחלת (לדעתי לפחות). נגה ארז הצליחה לעשות זאת אבל גם להצלחתה נדמה שיש תקרת זכוכית מבחינת החדשנות המוזיקלית ביחס לסצנה הבינלאומית.

הבעיה עם זמרות פופ היא שיש כל כך הרבה בשוק הבינלאומי ששם, זמרת מצוינת ומוכשרת כמו נועה קירל, לא שונה ממיליון זמרות נוספות, כך שהיא צריכה שירים מאד טובים, שיווק אינטנסיבי ופרוטקציות חזקות בלהגיע לתכניות הנחשבות, על מנת לפרוץ באמת.

היא מוכשרת, עובדת קשה ורעבה להצלחה ואם זה תלוי בה – היא תצליח. השאלה עד כמה זה תלוי בה? זה ימים יגידו. ראינו בהיסטוריה שיש כאלה שהצליחו, נגד כל הסיכויים, קרי ריקה זראי בסיקסטיז, מייק ברנט בסבנטיז, עפרה חזה באייטיז ואחינועם ניני בנייינטיז, כמו גם הרכבי אינדי שעושים חיל בזירה הבינלאומית (לולה מארש, לירז צ'רכי). כך שיש סיכוי של 50-50 לנועה, ואיני נביא, אז רק נותר לייחל שהיא כן תצליח בכך.

נועה קירל. צילום שי יחזקאל
נועה קירל. צילום שי יחזקאל

האם ניתן להשוות את נעה קירל לכוכבות אחרות, בעולם הפופ הישראלי, שניסו להצליח מעבר לים?

שאלת השאלות. כמו שציינתי לעיל היו דוגמאות לזמרות שהצליחו בעולם בענק, וזה לא כל כך הוגן להשוות את נועה לעפרה חזה ז"ל, אחינועם ניני או אפילו שושנה דמארי ויפה ירקוני שגם די הצליחו בעולם בפיפטיז ובסיקסטיז. מדובר במנטליות אחרת, דור אחר, קולות אחרים ואיכויות שונות. לכל זמרת, בכל דור, יש את הייחודיות שלה שמאפשרת לה לבלוט על פני האחרות.

תראה, עפרה חזה הצליחה בענק בגלל אלבום שירי תימן שזה היה משהו ייחודי שלא נשמע בעולם עד אז; אחינועם ניני גם הביאה עמה (לצד גיל דור) רוח מוזיקלית חדשה שלא נשמע בעולם עד בואה; דנה אינטרנשיונל, שזכתה באירוויזיון, נשאה אמנם בשורה חדשה, גם בהיבט המגדרי, אך מבחינה מוזיקלית די נשארה במקום אחרי הניינטיז ולכן לא כל כך הצליחה באמת לזנק בחו"ל.

אני חושב שנועה קירל צריכה שירים שייחדו אותה על פני שאר זמרות הפופ, לנסות לפענח את הקוד הבינלאומי, שזו יכולת ששייכת רק ליחידות סגולה, ולהמציא דנ"א מוזיקלי חדש, משלה, מה שכרגע בזירה הבינלאומית אין לה, עם כל הכבוד. לכן אפשר לעשות השוואות מכאן ועד מחר, אבל לא הוגן לשפוט לפי דורות או יכולות קוליות כי לנועה יש את הייחודיות שלה, בדיוק כמו שלעפרה או אחינועם היה מה שמייחד אותן, ונכון לדור הנוכחי – נועה היא הכוכבת מספר 1, אז אם למישהי יש סיכוי להצליח בזירה הבינלאומית – זו היא.

נועה קירל. צילומים: יובל ושילי אראל
נועה קירל. צילומים: יובל ושילי אראל

מה דעתך על הבחירה של הועדה, האם בסופו של דבר נעה קירל היא באמת הקלף הבטוח שיש למדינת ישראל בימים אלו עבור אותה זירה?

דבר ראשון, שמחתי מאד על הבחירה בנועה, אני חושב שהיא בחירה מצוינת מהסיבה שיש לה הכל: קול מעולה, פרפורמנס בינלאומי ובעיקר ניסיון בימתי ורעב לטרוף את הבמה הבינלאומית. דבר שני, אם נסתכל על הבחירות הקודמות (להוציא את נטע ברזילי, המוכשרת, שלטעמי זכתה לא כי TOY שיר מושלם אלא בעיקר בגלל מה שהיא מייצגת בגאווה ובכבוד) שיצאו מתכניות הריאליטי למיניהן, מרביתן היו כושלות באירוויזיון: לא כי הזמרים לא מוכשרים אלא כי מרביתם לא ראו במה עד הופעתם בתחרות, בטח לא במה בינלאומית, וגם כי חוסר הניסיון גורר, לדעתי, חוסר ביטחון, מה גם שהם עוד לא גיבשו את ה"אני האומנותי" שלהם והיו עדיין בוסר לתחרות. בהקשר זה, למשל, נטע ברזילי הייתה ביתרון גדול כי היא כבר חרשה במות ברחבי הארץ וזה שיחק לטובתה בתחרות. פרמטר נוסף, באותו הקשר, שייך לשירים – פשוט מרבית השירים לא היו מספיק טובים. "Golden Boy" של נדב גדג' נניח היה מעולה לטעמי לאירוויזיון אך שאר השירים – פחות.

דבר שני, העובדה שהפעם אין תחרות ריאליטי ואין קדם אז הבחירה בזמרת המצליחה ביותר בישראל כיום – היא אך טבעית ומעלה את רף הסיכויים של ישראל להתברג במקום טוב בגמר ב-20%. ה-30% הנוספים קשורים לדעתי לפרפורמנס שקירל תיתן ברגע האמת, אך בהקשר זה אני לא דואג לה. מה שיכול להכריע את כף המאזניים של 50% הנותרים הוא סוג השיר: השיר צריך להיות מספיק מפוצץ, מיוחד ובלתי שגרתי בשביל לסקרן את העולם, וכן צריך להיתפר למידותיה הקוליות של נועה, אחרת זה לא יעבוד.

בזירת האירוויזיון נועה לא שונה מזמרות פופ אחרות, בטח שלא בעיני העולם, לכן השיר הוא הפקטור שיכול באמת להכריע. אני לא מוצא אופציה יותר אידיאלית מקירל, במעמדה בישראל נכון לעכשיו, לייצג אותנו בתחרות ב-2023. אולי עומר אדם, אבל נראה לי שמאז "כוכב נולד" הוא גמר עם תחרויות.

בחודש הבא וליתר דיוק בתאריך 24 באוגוסט תחגוג נעה קירל הישג מקצועי נוסף כאשר תעלה על הבמה בפארק הירקון במופע שלה מול עשרות אלפי צופים וצופות. מכירת הכרטיסים נמשכת.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא