פסטיבל Genesis השלישי

את ראשו של הגלבוע מישהו צבע בהמון…

זה מה שאפשר להגיד בכמה מילים על הפסטיבל המטורף, שהיה במהלך הסופ"ש בהפקת toMIx או בקיצור של שתי מילים, פסטיבל Genesis.

כולם יודעים שמסורת זו מסורת. אם בבראשית נברא העולם, הרי שבפסטיבל Genesis (תרתי משמע), נברא מחדש עולם התרבות (אחרי הנגיף שהביא את הסעיף), בזכות שלל חבריה ששמו פעמיהם אל עבר פארק הירדן להעיף את צמרות העצים ביחד עם האומנים החמים במוזיקה הישראלית.

ההצלחה המטורפת של 2 הפסטיבלים, בהחלט השאירה טעם של עוד, והפעם טיילו בעמק במקל נוד ובאו אל כפר – הוא עין חרוד.  נכון, הפסטיבל היה בלוקיישן שהוא בדיוק ארץ ישראל היפה, למרגלות הר הגלבוע ובאזור של עמק המעיינות, אבל המוזיקה שהלכה שם, הייתה by far אקסטרים לונג שוט משירי ארץ ישראל היפה, למרות הערימה של אלפי חבר'ה על הדשא.

והאקסטרים לונג שוט לא התבטא רק במוזיקה. מכרו פה מרצ'נדייז מאוד ייחודיים, לדוגמה משפחת סימפסון על לוחית עץ בהומאז' לביטלס שחצו במעבר חצייה ל-Abbey Road (הצלחתי להשיג את האחרון שנשאר), היו פה הרצאות מרתקות בשיתוף עם מכללת תל-חי (למשל "מה שלמדתי מדיסני על זוגיות"), סדנאות יוגה המוניות, אוהל של שיח פתוח וקבלת האחר, כך שכל אחד או אחת יכלו לשמוע דעות שונות בצורה נעימה ופתוחה ואפילו להכיר בכיף אנשים חדשים וכמובן כמובן כמובן, גם מוזיקה.

ואם כבר על מוזיקה עסקינן, אז היו כאן 3 במות: במה אלקטרונית, במת אינדי ובמה מרכזית כך שלחובבי המוזיקה בז'אנרים שהם ספציפית מחוברים אליהם, לא היה משעמם בכלל.

יום 1 – שמש בגלבוע דום וירח בעמק המעיינות

היום הראשון לפסטיבל היה ליטרלי חם, גם בגלל מזג האוויר הלא פשוט כאילו השמש עצרה מלכת וגם בגלל האומנים החמים של האינדי, האלקטרוני והמוזיקה הישראלית, שלמרות הכל נתנו את מה שיש להם ועזרו לשכוח מהצרות (ומהחום) החל מהשעה 15:00.

את הסיפתח לפסטיבל נתנו בבמת האינדי, התגליות המדהימות במוזיקה הישראלית, שירה זלוף ואחריה מעיין ליניק. שירה זלוף התגלתה בעונה ה-5 של The Voice, שבה הייתה סגירת מעגל מרגשת כששירה ביצעה את השיר "אמא" של יובל דיין, כוכבת התוכנית לדורותיה, ששימשה באותה עונה כמנטורית. מאז היא רק פרחה והספיקה לשבור את הרשת עם "קיפוד", "קומקום" ו"סינר" בשילוב של פופ, רוק, RnB ואלקטרוני. מעיין ליניק ממשיכה את המורשת המוזיקלית מהבית. אמא שלה, היא הזמרת האגדית אתי אנקרי, שעשתה פריצת דרך ענקית לאחרות כששילבה באופן גאוני פופ, רוק ומוזיקה אתנית. מעיין לקחה את כל זה ועשתה בלנד ייחודי משלה, כשהיא משלבת את השירה האתנית עם מוזיקה רוחנית, קלאסית וגרוב אלקטרוני ועם כמה שזה רך, ככה זה עוצמתי. לא סתם היא הצליחה לעורר עניין רב עם להיטים כמו "נוצה מזהב", "קדם", "יש אור" ובמיוחד בקטע שבה היא משחקת עם הקול בשיר "לא צריך מילים". הבחירה בהן לתת את הסיפתח והאות לפסטיבל הטבע, הייתה בול.

במקביל אליהן, בבמה האלקטרונית, מי שניצח על הגרוב היה הדיג'יי רון ראמבל, מפיק מסיבות ומנטור מוביל בעולם הדיג'וג'ים, שעשה שמח בלב אצל חובבי המוזיקה האלקטרונית.

ואז בשעה 16:00, השער נפתח והחלה סדרת ההופעות בבמה המרכזית. הראשונה לציון לעלות הייתה שירה מרגלית, הכוכבת העולה של המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות שבנוסף לכתיבת להיטי ענק (מיוצרי "מי זאת" של אנה זק) מפציצה גם היא ביצירות משלה. לארסנל הלהיטים שלה שכבר הספיקו לשבור את הרשת (כמו "עוד לא" ו"מגיע לי יותר"), הצטרף ממש לפני שבוע גם "ידעתי שבסוף תברח", להיט פנומנל ובועט על זוגיות, בו היא משלבת בצורה כסחנית פופ, רוק ואלקטרוני. וכמובן, היא לא ירדה מהבמה, לפני שביצעה את להיט הענק שלה "אחותי כבר לא סובלת אותך", שחרך את המצעדים והפך לסוג של המנון פופ בחודשים האחרונים.

ומלהיטים מקפיצים עוברים לחפלה מזרחית ויוונית בניצוחו של בר צברי. המולטי-טאלנט בעשור האחרון נכנס ללב של המיינסטרים בזכות להיטים כמו "עכשיו", הקאבר "האם להיות בך מאוהב" (של אביב גפן) וגם שירים שכתב בסדרה "מנגן ושר" בו הוא מככב, עם להיטים כמו "רק בשמחות" ו"מה בלילות". בפסטיבלים בו הבירה נשפכת כמו לאגרים, הוא מצא מקום לשתף, שבחדרה, איפה שהוא גדל, לא מצא מקום לשתות בירה. לכן, הוא כתב את השיר "חדרה" שמתחיל בווייב מזרחית של פעם ואח"כ מסתיים בחאפלה יוונית כשל"נה נה ניי" הוא מקפיץ את הקהל עם "ג'נסיס חוזרים אחריי". לבסוף, צברי הכניס רוח של "רוקנרול בצהריים" כשמאותו האלבום, הוא הקפיץ את הקהל עם "ג'וני" בוייב הרוק המזרחי והשאיר טעם של עוד להופעות העתידיות שלו.

ומחאפלה והקפצות, עוברים למשהו ברגוע עם "ג'יין בורדו". אם מקודם, הזכרתי בירה, אז הפעם הבורדואים הקפיצו בקצב הפולק והקאנטרי עם "(קחי עוד שוט של) וויסקי". ומהמסבאה עשינו מסע קצר בזמן ללהיט הבכורה של הלהקה, "עינב", כשניתן היה לראות איזו דרך ארוכה, עושה הקהל איתם בעשור האחרון, כולל דור צעירים חדש שלמד להכיר את המוזיקה שלהם כמו הלהיט החדש יחסית "ילדים אהבה שירה", שיצא לפני כשנתיים כמחאה על הקורונה בישראל, אך הרוקנרול והפופ האלקטרוני הרך שהוסיפו, שידרג להם את הסאונד ואף מצטרף לגל הרטרו של ה-80s ששוטף אותנו לאחרונה. ואח"כ היה ה-להיט בה' הידיעה של ג'יין בורדו, "איך אפשר שלא". מה שהתחיל כמטלה בקורס כתיבת שירים, הפך להמנון הלהקה ושם השיר נכון גם לדורון טלמון, שכובשת עם הכריזמה שלה ופשוט "הורגת אותנו ברכות" עם השירה שלה. הבא בתור היה "תל אביב זה אני ואת" שבמקור הם ביצעו אותו עם הצמד אמיר ובן, אך חוץ מדורון, השתתפו בקולות הבסיסט ושותפה המוזיקלי מתי גלעד והמתופף יואב ארבל, שהצטרף בשלב יותר מאוחר ללהקה. הם המשיכו לסחוף את הקהל בקצב הרוקנרול עם "רוקדים צמודים" מהאלבום "אוקיינוסים" שיצא ב-2019 ואח"כ את שירם החדש והדנדש "לא יוצאת למסיבות" שממשיך את רוח הסיקסטיז. לבסוף, ג'יין בורדו סיימו את המופע שלהם עם "אישה קשה", שיר שהוא לא בסגנון פופ מתקתק, אלא אפילו יותר בוטה מהסגנון הייחודי של הלהקה. באחד הראיונות, דורון שיתפה שבאחת החברות שהלהקה באה להופיע באופן פרטי, המנכ"ל העיר על צורת הלבוש שלה, כשהיא הייתה באותה תקופה בהריון. הדבר הזה עורר בה תחושה קשה ולכן היא כתבה את השיר הזה שיהווה מסר מהדהד שאין לה ולשום אישה צורך להיות בבושה. על אף החום הקשה שהיה, ג'יין בורדו נתנו הופעה עם כל הלב והסאונד המשודרג, נותן ציפייה של עוד בעקבות השירים החדשים שהוציאו לאחרונה.

ומברגוע, נכנס המפיק וה-DJ עמרי סמדר כדי לסחוף אותנו למימד אחר, כשאת המיקסים המטורפים שהוציא לאור, הוא מנגן הכל בלייב עם להקה ולא סתם עם עמדת תקליטן. בהתחלה הוא נתן את האותות והמופתים עם Adama, טראק אותו יצר עם רועי שפילמן מתוך המיני-אלבום Phase Of Motion שיצא בשנה שעברה. אח"כ היה את "Disco Shapira", שעם המילים בהינדית בטראק והמלודיה, הרגשתי שאני חוזר לתקופת התיכון בימי השיא של הטראנסים מגואה. זה מתחיל בעדינות עם מוזיקה אלקטרונית סוחפת ואח"כ שאר חבריו, עופר בימל (תופים), גיא לנדאו (גיטרה) ויוגב חרובי (כלי הקשה), הביאו דיסטורשן שמרעיד את הקישקע ביחד עם התופים והפרקשנים שמקפיצים את אמות הסיפים. עוד טראק סוחף היה "What Would U Do If I Told U This Is A Dream" מתוך מיני-אלבום "The Dream" ששיחרר בקיץ הקודם ונתן את האווירה של פסטיבל טבע, כמו במסיבות מון שיש בקופנגאן. לסיום, למרות כל ההשפעות מחו"ל, עמרי לא שוכח מאיפה הגיע ובהשראת ארץ ישראל היפה, הוא יצר מיקס פסיכי וגאוני ל"הכל בסדר" של יהודית רביץ.

מנחיתה חזרה לכדור הארץ, הגיע מי שיעיף את הקהל לחלל. כמו בהאנגר 11 לפני חודש וחצי, כך גם היה ב-Genesis, כשהקהל המשולהב, איבד את הסבלנות וצעק בקריאות "פילה-פי פילה-פי פילה-פי" כדי שהפלא(ד) של ההיפ-הופ יגיע עם חבריו לשרוף את הבמה ולהרביץ פה הפקה, הכוללת את עדי בנצור (בס), דודו ואזנה (תופים) הדר "גאגי" לוי (גיטרה חשמלית) , בתופסת DJ אור הקטן פטיפונים) והסייד קיק נאצ'ה בחיזוקים ובקולות. מהאלבום הדנדש "Tate We Made It", פלד מקפץ על הבמה וצורח כמו זאק דה לה רוחה, עם הסיפתח "מגדלים" ואם כבר זאק דה לה רוחה מ-Rage Against The Machine, אז "גאגי" ניסר עם הגיטרה החשמלית שלו את פארק מעיין חרוד בווייב כאילו הוא מופיע איתם בקואצ'לה. עוד השפעה שפלד החליט לשים פה בפול ווליום  הוא "טופאק", שיר שהוא בול בסגנון של הראפר האגדי. גנגסטה ראפ שכל המכונית עם באסים, ששומעים בשכונה עם חבר'ה ערסים, כי אף פעם לא נמאס לשים את טופאק. ובשכונה, וואלק החיים קשים אצל האנדרדוג, אבל מעריך ונהנה מכל רגע מהחיים בשכונה. וברוח האותנטית הזו, פלד ביצע את "פלורנטין", כשהרוק הישראלי והמקצב התימני נותנים תחושה של לפני ארוחת שישי, למרות שזה יום חמישי. אם יש משהו שלא כדאי לכם לפספס בהופעות של פלד, זה היציאות המקוריות שלו. "שתיתם מספיק? אני לא מדבר על מים! עישנתם מספיק? אני לא מדבר על סיגריות! חייתם מספיק? אין לי משהו להגיד, אוהב אתכם, שימו חמסות באוויר, היידה!" ואז פלד ונאצ'ה הקפיצו את כולם עם "סבבה 5" שיר הנושא מתוך האלבום השלישי שיצא ב-2018. ברוח הגנגסטה ראפ, פלד ממשיך להוציא את האגרסיות עם "עזבת ת'בית" על מה שעובר על לא מעט מאיתנו מבחינת פרידות וחזרות. "קשה לי איתך ובלעדיך" (בקולות של נסטיה רוד)…מוכר לכם משהו מזה במהלך החיים?, כשבסוף גאגי ממשיך לנסר את הגיטרה עם עוד סולו של כאסח. "איזה כיף להיות פה בעין חרווווד!" צעק פלד, וממרגלות הר הגלבוע, הוא ולהקתו העיפו את הקהל עד ה"אלפים", בעיבוד שמחזיר נוסטלגיות RNB מה-90s. כשבינתיים הוא בודק את הזמנים כמה נשאר לו, הוא נתן למתופף דודו ואזנה, משימה ברוח הישרדות. שלח אותו להביא לו בירה חדשה, ולהגיע בזמן עד הפזמון. בזמן שהוא ונאצ'ה ממשיכים עם המילים, בדיוק בפזמון מגיע ואזנה עם הבירה וביחד כולם מקפיצים את הקהל הלאה הלאה לחלל. "יש אווירה פה בעין חרוד אינעל העולם!" זעק פלד ולאקורד הסיום, הוא והחברים הפגיזו "באסים בבגאז'", מהאלבום הראשון ח.ר.ק.ו.ת. שכל Genesis ישמע וירגיש כמו רעידת אדמה. למרות שלא היה את הלהיט המבוקש "פילה פי כפרה" מהאלבום Tate We Made It, פלד ולהקתו ג  נ  ב  ו את ההצגה בפסטיבל.

הבאה בתור לעלות, היא נערת הרוק של ישראל, הלוא היא נינט האגדית. הסיפתח שהיא נתנה היה שילוב של ביסטי בויז עם גראנג' עם מילים מהבית הראשון מ-Sabotage של הביסטי בויז, היא שילבה את זה עם כל האנרגיות שלה בלהיט Superstar. המהפך שנינט עשתה ראוי להערכה על האומץ שלה. ממי שהייתה נסיכת פופ מימי "כוכב נולד" ויכלה להנות מהמיינסטרים, יצאה להרפתקאה לנצל את היכולות הווקליות שלה וללכת עם הלב אחרי הרוק האלטרנטיבי, כמו הדרך שעשתה בזמנו אלאניס מוריסט. לא רק שהיא הצליחה להשתלב בז'אנר בצורה מוצלחת עם שת"פים חלומיים כמו עם סטיב ווילסון (מנהיג Porcupine Tree) אלא גם הפכה לגיטריסטית מוכשרת שיודעת לאלתר ריפים ולתת ברוק עם סולואים מלאי דיסטורשנים וכל טוב. ועם האנרגיות החייתיות האלה, היא השתוללה על הבמה והקפיצה את הקהל בשיר "I C U" מהאלבום השלישי "Sympathetic Nervous System" והרוק כ"כ בועט מעצמותיה, כך כשהיא לקחה שוב את הגיטרה והפכה את הלהיט הגדול שלה למעין אלטרנטיב לד זפלין. למה אני מתכוון? זה התחיל עם הפתיח מ-Kashmir של לד זפלין אבל ברוק סופר-מחוספס ומשם לנגן באותו הווייב את "היא יודעת" (מאלבום הבכורה "יחפה"), ולמעשה היא שינתה את השיר ב-180 מעלות. אמנם לא נקי לאוזן כמו שהיה בתקופת המיינסטרים שלה, אבל כמו שאמרתי קודם, סחטיין על האומץ שלה ללכת עד הקצה ועד הסוף. וגם מקודם ציינתי עוד עובדה מעניינת…השת"פים החלומיים! נינט ביצעה את "קמתי לרקוד" , שיר יחסית חדש שנוצר כתוצאה של חיבור משולש עם דודו טסה וגלעד כהנא, והשיר הזה יקח חלק מאלבום חדש  שייצא בהמשך. ולפעמים שת"פים יכולים לקחת להיט מוכר ולהפוך את זה כאילו זה שלך. ככה זה היה כשנינט שיתפה פעולה עם Red Band לקאבר של "Crazy" של גנארלס בארקלי לפני 12 שנים וכאן ב-Genesis, נינט ביצעה את זה עם כל הלב והקישקע עם כל צרחה למילה "Crazy". ולסיום, נינט הפגיזה עם שירה החדש "מה יהיה איתך" שכבר חרך את הרדיו והסטרימינג ונראה שזה יהיה הלהיט הכי גדול שלה שילווה אותה לשנים הבאות ולסיום היה זה ביצוע אנרגטי ל-Elinor, כשנינט לא הפסיקה להשתולל ועוד בסוף הלכה מקלות תופים ותיפפה על המצילות עד שנגמר השיר כליל! היא עשתה חתיכת דרך ומהפך ראוי להערכה. הדור שלי זוכר אותה עוד מתקופת "כוכב נולד" וה"שיר שלנו", עם להיטים שנכנסו ללב המיינסטרים, אבל אצל הדור הצעיר היא כבר ממותגת כרוקיסטית בועטת. עם היכולות הווקליות, אין עוררין, ומה שהתחיל עם ביצוע ל"שרה אליך" של היהודים ב"כוכב נולד", הלך כמה וכמה צעדים קדימה. כמוזיקאית שהוכיחה את עצמה ויכולה לשיר כל דבר שתרצה עם היכולות הווקליות האדירות שלה, מעניין יהיה אם בעתיד היא תלך עם האלטרנטיב עוד כמה צעדים קדימה או שתעשה כמו דייויד בואי ותמציא את עצמה מחדש או אפילו לחזור לשורשים שלה מהאלבום "יחפה" שהפך לקלאסיקה ישראלית.

ועם פול גז כזה, הגענו כבר לפול טראנק וכבר בראשון שלהם עם להיט ענק כמו "ממותה", שיר הנושא מתוך האלבום החדש שיצא בשנה שעברה והראשון שלהם עם חומרים בעברית ומאותו אלבום הם המשיכו להפגיז עם "וואלק" במקצב הרוק האוריינטלי. אמנם האלבום "ממותה" הפך לסיפור הצלחה, אבל הקהל הנאמן שלהם, הולך איתם כברת דרך ארוכה, מהתקופה בו חברי הלהקה שיחררו שירים באנגלית. כך זה היה כשהקהל רקד לצלילי Let's Go מהמיני-אלבום "Show Us What You Got" וארסנל הלהיטים פשוט לא הפסיק. כשגל ניסמן הקדיש את השיר הבא לכל מי שגר בחור, אז הוא והחברים ניגנו את "סתלבט בקיבוץ" שהפך לשיר השנה של גלגל"צ. ובמקום ג'ימבו ג'יי, הקהל החליף אותו לאורך ההמנון החדש של הלהקה. והיה עוד שיר שניסמן הקדיש והפעם זה "קדימה לאותו מקום" שקשור אליו בסיפור אישי. כשניסמן היה בצבא, שירת איתו ביחידת אגוז סמ"ר סייף ביסאן ז"ל ובשנת 2008 הוא נפל בקרב ברצועת עזה. לזכרו כתב ניסמן את "סייף" ו"קדימה לאותו מקום" והכניס אותם לאלבום "ממותה". "קדימה לאותו מקום" לא רק שהוא שיר סוחף מבחינת הליריקה אלא גם מבחינה מלודית, בו הלהקה חזרה קצת לבלוז-רוק. ניסמן התרגש והעריך עד מאוד כשהמוני הצעירים בפסטיבל הצטרפו אליו בפזמון. ואם כבר לחזור לשורשים, אז ניסמן תפס את הבוזוקי שלו, כיוון אותה וביחד חברי פול טראנק, ניגנו עוד להיט ענק שלהם "As A Stone", כשבמקור הצטרפה אליהם גם סיון טלמור. וכשיש בוזוקי ביד, אז אפשר לעשות חאפלה יוונית עם "Damn Right", גם מהאלבום "ממותה" ולהקפיץ על הדרך את עין חרוד. המתופף יותם אלעזרי נתן לחברים לנוח קצת כשהוא ביצע סולו תופים לצלילי "Get Ur Freak On" של מיסי אליוט ומשם הם חזרו לבלוז השורשי שלהם עם "Hey Hey" מהמיני-אלבום "Show Us What You Got" ולבסוף הקפיצו את הקהל עם "Powerful". מה שהחל כקאבר לשיר של Major Lazer בשת"פ עם Red Band, הפך לחלק בלתי נפרד מה-setlist כשפול טראנק הפכו את זה לגמרי שלהם. עם ארסנל להיטים כזה, אין פלא למה פול טראנק הם סופר פופולריים, במיוחד שיש להם נגנים סופר מוכשרים, כמו אריאל קשת (קלידים וסקסופון), יותם אלעזרי (תופים) והפעם גם עם אסף גובר (גיטרה) ממרסדס בנד, שהצטרף אליהם לגיג הזה.

ואחרי רוק ישראלי, הגיע הזמן לעוד קצת היפ-הופ ו-RnB, והבא בתור הוא לא אחר מאשר עטר מיינר. כשהקלידן עולה בהתחלה ונותן אלתור ואז פתיח שמזכיר קצת את Imagine, מצטרפות לזה הקריאות "לא יכול כבר", מה שאומר שמיינר התחיל לתת בביט בלהיט "פרפר" מאלבום הבכורה והצעירים שהסתובבו בדוכנים, נהרו חזרה אל הבמה המרכזית. מיינר ממשיך להפציץ בלהיטים כשהבא בתור היה "לתת לך", כשהעיבוד והמלודיה החזירו אותי לימי ההיפ-הופ וה-RnB ששלטו אז ב-MTV בסוף שנות ה-90 ובעשור הראשון של המילניום. כמו פלד, גם מיינר לקח את ההשראה האמריקאית ושילב את זה מקומית כשהוא כותב, מלחין ומפיק את כל הדבר הזה. הוא הראה עוד מהיכולות שלו, כשביצע מהאלבום השני שלו "לילה טוב" את בלדת ה-Rnb "לילה אחד".הביט האלקטרוני והריפיט של "תקוע במשחק מחשב", פשוט העיף אותי אחורה בזמן. לאורך כל ההפגזות הללו הוייב הנוסטלגי היכה בי גלים עם להיטים כמו "את", "להתעורר" ו"סיבובים" שפה גם מיינר העלה לבמה את צוקוש, כשרקע יש את הקולות של מעיין ליניק, שכמו שציינתי בהתחלה, היא עוד תגיע רחוק. הוא ממשיך עם הוייב הקצבי ב"מאה שנה", "עודועוד" ומסיים "ברכות" עם "(בואי תהיי החברה שלי) הרגת אותי". מולטי-טאלנטים כמו עטר מיינר ופלד שהגיחו בעשור האחרון, מראה שעבור ההיפ-הופ הישראלי השמיים הם הגבול.

והגענו לקינוח של היום הראשון ועוד איזה קינוח. זה לא גפילטע פיש ולא פרוסה של קיש אלא ממתק של ממש, סוכריה של (הדג) נחש! ואיפה יושבים לקינוח? "בסלון של סלומון"! ואחרי הצ'יל-אאוט בבית, הדג נחש מזמינים את הקהל "לזוז", שאחרי כל החום שהיה בצהריים וסדר ההופעות, הצעירים פשוט חסרי מנוח. גיא מר, שאנן סטריט ושאר החבר'ה על הבמה, ממשיכים להקפיץ את כולם עם "אני מאמין (זה לא מזיז לאף אחד ת'תחת)". וכשנכנסים עם הפאנק לזון ב-"סע!" וכמילות השיר, יש להם את השיק ולא רוצים שהמסיבה תפסיק! ובעזרת הג'אם, זה אכן מתגשם עם "הנה אני בא" והמסיבה הופכת לחאפלה ים תיכונית, שפותחת תיאבון לשישי עם "שיר נחמה" כשגיא מר ודניאל שוהם נותנים סולו גיטרות שנותן אווירת יום שישי, כמו לשמוע צליל מיתר של הגיטריסט האגדי, יהודה קיסר. לבקשת הקהל, הדג נחש נכנסו לקצב הפאנק וכשגיא מר שאל את הקהל "מה אתם אומרים?" והפרהסיה משיבים "זה לא מספיק", בדיוק כמו הלהיט שלהם, כשהפעם גם שלומי אלון מצטרף לקולות ונותן סולו משוגע בחליל החשמלי. וכמו יין טוב, הדג נחש בציר 1996 רק משתבחים עם השנים במיוחד בשירים החדשים שלהם. אם מקודם הזכרתי עד כמה פלד הוא "***קינג" מולטי-טאלנט, אז אפשר להבין זאת כשהדג נחש בחרו לשתף איתו פעולה ועם איציק פצצתי ליצור את השיר "עיר האלוהים", שיצא כבר לאור בדצמבר האחרון מתוך אלבום חדש שאמור לצאת. כירושלמים, השיר עצמו מתאר את המורכבות בלחיות שם עם כל המצב הבטחוני המתסכל והמצב הכלכלי בישראל ועדיין "ולעולם לא ניפרד" ליטרלי, כשהלחן הוא הומאז' ל"אמא" של שולה חן והשיר הזה לירושלים לה הוא עד. חוזרים למסיבה עם "שיר הסטיקר" הגאוני, כשכל הקהל מבצע בע"פ את הבתים הראשונים, והדג נחש מצטרף אליהם בפזמון וכדברי הסטיקר "מי שלא נולד, הפסיד". כיאה לסופ"ש ישראלי, הדג הכניסו את כולנו לאווירת "יום שישי", הלהיט בו שיתפו פעולה עם יצחק קלפטר האגדי ז"ל, שהטאץ' שלו בגיטרה, שייך לדור הנפילים. כמילות השיר, הלהיט הזה בא בדיוק בזמן. ועוד להיט שבא בזמן במלוא מובן המילה היה "זה הזמן להתעורר" , להיט הענק שמלווה אותנו בעשור האחרון וזה בא בדיוק בטיימינג לסיים את היום הראשון של פסטיבל גדוש במוזיקה, פיצ'פקעס, בירות, ג'אנק פוד וערימה של חבר'ה. הדג נחש עשו פה אחלה של פייסטה והשאירו טעם של עוד לקראת היום למחרת. ולאלו שלא רצו לישון ורצו להשתגע חיכה להם הליינאפ הבא בבמות האחרות.

בבמת האינדי חיכתה להם הזמרת הישראלית והבינלאומית, פטיט מלר, שכבר הספיקה לכבוש את תעשיית המוזיקה העולמית, עוד גנגסטה ראפ איכותי ברמה גבוהה של הראפר אברהם לגסה ששם את ההיפ-הופ הישראלי על המפה, ועוד אחד ששם על ישראל על המפה הוא הראפר הדרוזי "טאפש" שמראה שגם בשפה הערבית, אפשר לעשות היפ-הופ פנומנל ולפני החמין של שישי לסיים עם להקת הרוק-אלטרנטיב "הפסוליה של דייזי" שהחליטו באישון לילה לעשות רעש פגזי לשכנים מהקמפינג שניסו ללכת לישון. ולאלו שרצו להכניס מוזיקה אלקטרונית לורידים, חיכו להם בבמה האלקטרונית Cuteboy Q ו-Funk Gu שהעיפו את החוגגים למימד אחר.

מה כבר נגמר? עדיין לא. יש עוד יום, אבל קודם צריך לעבור את הפקק של משתתפי הפסטיבל, למצוא את הרכב באחו, לנסוע הביתה, ו…"הנה אני בא" ליום השני!

היום השני – סברי מרנן! יום שישי הגיע!

לאלו שהלכו לישון מאוחר (עד מאוד), לא נשאר הרבה זמן עד שהפייסטות התחילו מחדש. כבר אור שישי ל-10 בבוקר, התחילו כבר לתת שואו בבמה האלקטרונית. הראשון לעלות היה הזמר והמפיק המוזיקלי, עיליי אשדות, שהתחיל לעורר עניין ברשת עם להיטים אלקטרוניים כמו "כל פאקינג פעם", "אוי לא!" ו"עונג פסיכי לאללה". כמו כן, הוא הספיק להפיק לנונו ולאלון עדר ומראה שהכישרון עובר בגנים.

הבא בתור היה הראפר ומפיק העל אורי שוחט שגם עורר את הרשת עם "פלואו שנות אור", "פאריז", "עיניים עצומות", "חד משמעית" וכדי להבין עד כמה הוא מולטי טאלנט תותחי, תקשיבו למשל לאלבום הדנדש "Tate We Made It" שהפיק לפלד ביד רמה, ואכן עם רמה כזו, אפשר בכיף להסתכל בלבן של העיניים של הראפרים הבינלאומיים. ומי שבאה להעיף לעולם אינטר-גלקטי, היא DJ Stulip, שבאה לתת אווירת פייסטה עם סט של רייב ובסים מגניבים ומי שגנב את ההצגה היה Shtuby, האיש האדום, שנתן סט מטורף והעיף את הקהל לגלקסיה.

במקביל בבמת האינדי, היו כמה דברים מעניינים: הצמד ELOKIM (אלירן ביבי וקים סלבינסקי) שעם גיטרות ותופים בהתאמה, באו לעשות רוק מחוספס בהשראת הוייט סטרייפס והספיקו לעורר רעש ברשת עם "היא והוא" ו"כפליים". טאלנטים נוספים ששווה בהחלט לשים אליהם לב הם חברי להקת האלטרנטיב "חשש אמיתי", שכבר משמיעה ראשונה, יש פה משהו סטייל הסמית'ס והקיור. להיטים כמו "על הגב" ו"ווקי טוקי" מראים שזה עניין של זמן קצר עד שהם יגיעו לבמות היותר גדולות לכבוש את הקהל.

ומי שעוד באה לכבוש את הקהל, היא כוכבת העולה, דניאל סאן קריאף. היא קיבלה שבחים שהפכה לחברת טיפקס, הוציאה איתם את "מי הפרובנציאל?", והפכה לכוכבת בזכות עצמה בזכות להיטים כמו "תורי לומר", "יודעת את הכל" ו"כסף" והיאנגסטרית הזו, משלבת במוזיקה שלה, פופ, מזרחית, רגאיי ו…אין מה שהיא לא יכולה לשיר!

כוכבת עולה נוספת שהגיעה לאינדי היא נועם גרוס, שהספיקה לשבור את הרשת להיטי פופ כמו "תפס אותי" ו"לעוף" ובטוח עוד נשמע עליה הרבה.

ולקצב הגרוב הגיעו חברי להקת Yofi שעוררו סקרנות להיטים כמו "Wait" ו"Take a Seat" והוציאו "MOTEK" של אלבום בכורה עם סאונד של פופ וסול נפלא כמו זה של ה-Brand New Heavies.

ולפני הבמה הגדולה, עלה הראפר העולה צוקוש (ששיתף אתמול פעולה עם עטר מיינר), שגם הוא שם את החותמת בתור הזהב של ההיפ-הופ הישראלי עם להיטים כמו "לקחים" "ומי יכול על אמא שלי" (עם שאזאמט).

והנה הגענו לחלק האמנותי. איך שהשערים נפתחו הדי ג'יי על הבמה שם ים תיכונית של פעם כדי להכניס לאווירת השישי ועונג שבת עם נכסי צאן ברזל כמו "בדד (מיקס)", "חנהל'ה התבלבלה", ושירי אריס סאן עם "בום פם" ו"הופה ני נא נאי". ואז אחרי רבע שעה, לקריאות הקהל "שאזאמאט! שאזאמאט!" ולצלילי המנון ליגת האלופות, עלו חברי להקת שאזאמאט לתת משהו יותר ישראלי מזה, להיט כמו "ליגה לאומית", כשהיאנגסטרים בקהל מקפצים כמו בכל מופע רוק שמכבד את עצמו למילים:

"הו תכניסו טוב לראש,

יום שישי ערוץ 5 שעה שלוש".

עוד להיט שהשאזאמאטים דאגו להכניס לראש הוא להיט הפאנק החדש שיצא לפני שבוע "היום אני לא", שנשמע שהוא הולך לכבוש את המצעדים והסטרימינג. בינתיים מה שכן הספיק לכבוש הוא "תחושת בטן" שמשלב בצורה נפלאה בין היפ-הופ לרוק ואם כבר על בטן עסקינן זה עושה דודא ל"קוקילידה", שהיאנגסטרים בקהל מצטרף בפזמון עם "זה בסדר…יש לי כרס". ובהתאם לדודא הם עשו גרסה משלהם ל"יש לי גלידה הכי טובה ומשובחה". האם זו הייתה פרסומת סמויה לקוקי הא הא…גלידה טובה? כי אח"כ התחשק לי, אבל מהמחשבה על הפוטנציאל לזריקת אינסולין, התחשק לי פחות. אבל הקינוח האמיתי התלבש במקום עם הלהיט "זה יושב עלי בול" ויש למה לצפות למופע ההשקה של האלבום החדש שיהיה ב-26 לאוגוסט באמפי שוני.

ולקבלת השבת…הקהל ירקוד לפי מועדון הקצב של אביהו פנחסוב. הוא מתחיל עם ברכת מקדש השבת ו׳יאללה בואו נעשה פה חתונה׳, רק הדבר האחרון שעלה לי לראש זה שבחתונה זה יהיה לפי המודל של בגדי המלך החדשים בסיפתח של "זמר של חתונה", שהקפיץ את הקהל, וצלילי הפזמון "תנענעו" נכנסה להקת ריקודים גרוזינית, עם קפיצות שיכולות לאתגר את משתתפי הריאליטי "אתגר הנינג'ה". פנחסוב ממשיך עם "תנענעו" ביחד עם הקהל, כשמועדון הקצב, מנגן ים תיכונית של פעם עם "מתעתעת" לאווירת חאפלה של טברנה ביום שישי וכמו שיימלס אמיתי שמסתובב עם תחתונים, הוא ירד מהבמה לכיוון הקהל ובשירת "כל הלילה" עם הקהל, הוא פשוט החליט לעבור צד, וסחבו אותו עד הסוף לצד השני, כשבמה קטנה בצד השני הוא עולה ואומר: "אתם בטח שואלים את עצמכם מאיפה נפלה עלי כל הכריזמה הזאת? מאיפה כל הביטחון העצמי הזה? אני רוצה לבקש סליחה בכל פעם שאתם סובלים, כשאתם רואים כמה אני יפה, כמה אני שמן" ובקריאות "עולה עולה" הוא מבצע בהתאם למועדון הקצב קאבר ל"הופה ני נא נאי" של אריס סאן. וכשמישהו סוחב את פנחסוב על הכתפיים לכיוון הבמה הוא צועק "איפה הכפיים!?" וגם כשהוא חוזר לאזור הצלמים, הוא ממשיך לרקוד עם הקהל והוא יכל להמשיך עם זה שעות, עד שבהפקה רמזו לו שהוא על זמן קצוב. כיאה להיותו אוהד שרוף של מכבי חיפה בכדורגל, הוא ביצע את שיר האליפות "את מצילה אותי", שכתב לזכייה של הקבוצה לפני שנתיים ותוך כדי מאתגר עם "מי שמרגיש בשל מספיק שיוריד חולצה, רק מי ששמן!" ואנשים אשכרה הורידו חולצות, כאילו הם במסיבת פול מון בקופנגאן. ומשם בהילוך של 200 קמ"ש מועדון הקצב ניגן במהירות את "ימים יפים" כדי כנראה לסיים בזמן, אבל גם אם אתה מתחבר למוזיקה וגם אם לא, הבידור והשואו שנותן פנחסוב שווים כל רגע וזה בהחלט "הקיץ של אביהו".

את החאפלה הים תיכונית, החליפה מלכת הגרוב קרולינה, שבאה להקפיץ אותנו עם שלל הלהיטים שלה. זה התחיל עם "Save Me From Myself" ואח"כ עם הלהיט הענק שלה "אף אחד לא בא לי" כשהיא אמרה בסוף השיר "אין כמוכם בעולם, איזה קהל!". מאותו אלבום "מה אעשה עכשיו" שזכה להצלחה מטורפת, היא ביצעה את "צר לי צ'רלי" כשתוך כדי, היא משתמשת בכישרון הג'אזי שלה לעשות ווקלית צליל חצוצרה אחרי הפזמון. "מה קורה? כולם התחממו? אז נראה לי שאתם מוכנים לשיר הבא" ואז היא ביצעה בהתאם לרוח יום שישי ובהתאם לגרוב הקרוליני את את "צל עץ תמר", שבמקור שר זוהר ארגוב, אך קרולינה ידעה לעשות מזה תופינים של עונג שבת, כשעשתה את זה בדרכה שלה. היא נהנתה מכל רגע מ-Genesis אפילו יותר מהקהל כשאמרה "איזה דבר אתם אני מאוהבת!"  ובהתאם לוייב הצ'יל הים תיכוני של שישי היא סיימה את הסט שלה עם "מול הים". ללא ספק, מלכה!

הגרוב עולה שלב ובברכת שבת שלום, עולה הראפר ג'ימבו ג'יי, שהפך לאגדה חיה עוד בימיו, וישר הקפיץ את כולם עם "הוליווד" ואח"כ הוסיף קצת רוק אוריינטלי ברגוע עם "מטקות". הוא שאל "מי רוצה שנעשה קאבר לאיגלס? מי רוצה לפול טראנק? ובהתאם לקריאות נעשה שכולם יהיו מרוצים" וג'ימבו ביחד עם להקת ספא שמלווה אותו, ביצעו את "סתלבט בקיבוץ", שת"פ אישי שלו עם פול טראנק שהפך לשיר השנה של גלגל"צ, וביחד איתו הצטרף אליו לקולות המתופף איתי "נצחונות" ואז הוא הוסיף "רצינו לנגן איגלס אבל אני לא בטוח איך זה יתחבר בין 2 השירים עם הוטל קליפורניה" ואז הגיטריסטים שלו ישר נתנו בסולו של אותו להיט נצחי כשג'ימבו בהבעות פנים של "וואו מה זה הדבר הזה?" ג'ימבו והספא המשיכו להקפיץ את Genesis עם "תזכרי (איפה היית)", "מאמי אני על זה", לעשות סוויץ' לים תיכוני עם "חתולים". וג'ימבו אומר לגיטריסט שלו "אני מפחד שאני נהנה יותר מדי, אני מפחד מלהגיע לפסגות כי אחרי זה ההתרסקות היא ענקית, אתה מסכים שנשמע קצת חדשות?" ואז שמענו את "כאן שיר הדס מאיר השעה 1:00…" ואז עם פלאי הטכנולוגיה היא עלתה לבמה בכבודה ובעצמה לבצע ביחד עם ג'ימבו את "תביאו חטיפים". כשהגיעו לפזמון היו כאלו שזרקו שקיות במבה אליהם, אבל ג'ימבו ושיר לא היו פראיירים וזרקו חטיפים בחזרה לקהל. לפני הבית השני, היה קטע ששיר ניסתה לזרוק חטיף צ'יפס לכיוון הקהל אבל זה נפל ב-90 מעלות למתחם הצלמים ויצא לה "זה כבד!". בסיום של החטיפים, כששיר אמרה "תוכלו לזכות בפרס מתנת…", ג'ימבו הוסיף "השיר הבא מבוסס על סיפור אמיתי!" והקפיצו את הסביבה עם "פירות ההצלחה" ועם הצלחה כזו אי אפשר לוותר בסיום על הלהיט הגדול שלו "עשיתי עשיתי עשיתי" כשכולם על הבמה קפצו ביחד עם הקהל ובובת היוניקורן של ג'ימבו, גם השתתפה בחגיגות. מי שמחפש ראפ, רוק ישראלי ונונסנס, ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא תעזור לכם לשכוח מהצרות בזמן כדורגל של 90 דקות.

ואז עלתה לבמה, מלכה אמיתית. בברכת "שים פתיח" השמור לבית המלוכה, נוסף הפתיח של "באסה סבבה" ונטע ישר הגיחה עם פול אנרגיות להשתולל ביחד עם הקהל. ואז היא הורידה הילוך לצ'יל אאוט ועם "קלאס באפס מאמץ", היא ביצעה את הלהיט הגדול שהיה במקור עם סטטיק ובן-אל. מה שאהבתי לראות, זה שהיא הוסיפה להקה כדי להעשיר את הסאונד שלה ולתת לה אפשרות לבטא את המוזיקליות האדירה שלה, לא רק דרך הלופר. ואם כבר הלופר, כמה מילים כמו "I'm gonna beat you" וכמה לחיצות והופה יש לנו שיר וזה בעצם היה הביט ללהיט "ריקי לייק", שמהווה מחווה למנחת הטראש טוק, והמיקס של פופ אלקטרוני וים תיכוני צבעוני בדיוק כמו הדמויות שכיכבו בתוכנית. החגיגה הצבעונית של נטע ממשיכה עם "DUM" אבל דווקא בשיר הבא היא הראתה צבע מרהיב במוזיקליות שלה. היא שיתפה "השנה מישהו שבר לי את הלב, אז היא בניתי ציפורניים ויצא לי שיר מושלם! אני רוצה שכל מי שמאחל לעצמו שתהיה לו שנה מושלמת שירים ידיים באוויר, שירים ציפורניים באוויר"  ואכן כל מילה בסלע! יצא לה להיט פצצה בשם "I Love My Nails" שהוא סוג של בלדה עם מוזיקת צ'יל אאוט, שמראה עוד יותר כמה נטע כשרונית בצורה פנומנלית מבחינה ווקלית ומוזיקלית. אחרי שהיא כבשה את אירופה בקלאס, אז בטיימינג של רגע לפני האירויזיון (בו אגב היא תשתתף אחרי התחרות), היא ביצעה את "Toy" שהקפיץ את כולם (והשאר היסטוריה), אבל מה שקרה אח"כ היה לא מהעולם הזה, ליטרלי! לכבוד ילידי שנות ה-90 היא הקדישה את הדבר הבא: היא הקליטה ווקלית את הריפים של "Freestyler" שכבש את המצעדים בתחילת המילניום, הוסיפה "Can't get You Out of My Head" של קיילי מינוג, "All The Things She Said" של T.A.T.U, שילבה את הפזמון של "Zombie" של הקראנבריז ויצרה מיקס מטורף, שכזו מוזיקה קיימת באיזושהי גלקסיה בחלל. את הביט של "Freestyler" לקח 5 פעמים להקליט אבל בסוף זה יצא כמו באירוויזיון…פנומנל! לקראת הסוף היא ביצעה את "CEO" שפשוט נשמע נהדר עם הלהקה בלייב ולגראנד פינאלה היא עשתה שיר צבעוני אחרון בגלבוע והקפיצה את היאנגסטרים עם "באסה סבבה" וכיאה למוזיקה רויאלתית לסיום, נטע נפרדה מאיתנו וירדה מהבמה. הייתי פעור פה מהשואו שלה ופשוט…היא מלכה אמיתית!

ויש גם את מי שטוענת לכתר והפכה לנסיכה העכשווית של הפופ הישראלי והיא נונו. היא לא רק ליבינג דה טרים, אלא בכלל מייד איט טרולי קום טרו כשהגיעה לכבוש את Genesis שנה שנייה ברציפות. זה התחיל עם הלהיט הויראלי "קוביד 19". לפתיח של "גוליית 2" נונו אמרה: "או מיי גוד, כמה בני אדם, תקשיבו לי מה קרה, אני פה על כיסא לא בגלל הוראות בימוי, אלא בגלל שיש לי קרע ברצועה ברגל. זה קורה אבל אני באתי לתת לכם בראש לא אכפת לי!" ופשוט קיפצה על הכיסא וזזה עם הידיים והגוף כדי עדיין לתת וייב של שואו, והאמת שדי מהר שוכחים מזה שהיא פצועה. הלחן של "גוליית 2" הוא פצצתי, והחזיר אותי לימי הפופ האלקטרוני של האייטיז.  באותו הוייב היא מפציצה עם הלהיט "בנים" וגם עם "שוז" כשהבסיסט והגיטריסט שלה משתוללים ונותנים סולו גיטרות מטורף. בינתיים יש מוזיקה כיפית נעימה כשנונו הוסיפה: "אתם לא מבינים איך אני מתרגשת להופיע פה בעמק. המשפחה שלי מפה אז אני מרגישה בבית. אללה עמק!" וזה היה הסיפתח ל"סיוופלה" בה היא נתנה עד הסוף את הביט ביט ביט. היא הפתיעה את הקהל עם השיר החדש "Oh My God" שיהיה חלק מאלבום חדש רק שהיא הזהירה מכמות המילים שהולכת שם זה אלוהים ישמור ועכשיו היא צריכה להתמודד עם זה, אבל היא התמודדה עם זה לא רק יפה מאוד, אלא היא הראתה כמה היא זמרת מוכשרת,  כששיחקה עם הקול שלה בפזמון בין הגבוהים לנמוכים. זו הפעם השנייה שהיא ביצעה את השיר הזה בלייב וכן, הוא בוודאות יהיה להיט קליט ונוצרה סקרנות לגבי הדברים חדשים שנונו תוציא בהמשך. מוזיקת המתח שהייתה אח"כ נחתכה כמו סכין עם הפתיח של "פה לא? פה לא? פה? פה" או בקיצור "קיוט בוי", אחד מההמנונים שלה, שגם פה, הביצוע של הלהקה, פשוט פגזי והופעות פופ כאלו אני סופר מעריך. בסוף השיר היא שאלה "הלו? איפה אתם? אתם פה?" וכולם השיבו "פה לא? פה לא? פה? פה" ולסיום, ה-להיט הגדול שהגשים חלומות בתל אביב, באר שבע וגם בעמק המעיינות, או בכמה מילים "ליבינג דה טרים" בו נונו קמה מהכיסא ועל רגל אחת היא קפצה ממקום למקום כדי לתת מהשואו שלה עד הסוף. אם בזמן כזה קצר היא כבר ליבינג דה טרים, איי וונדר וואט וויל קום נקסט?

הבא בתור היה מלך הרוק האוריינטלי, דודו טסה, שפשוט הוציא את כל הרגש, ניגן את הביט ונתן ברוק עם "נגן נגן" לא רק בביצוע הווקלי אלא גם עם סולו גיטרות נהדר, שירת פייטנות קלאסית ושלישיית כנרים שעמדה מאחוריו. חברי הלהקה שהיו איתו פשוט הוסיפו עוצמה חייתית לסאונד שלו ואחת מהן היא המתופפת קרן טפרברג. כמה אנרגיות יש לה! מהתחלה ועד סוף הסט של טסה, היא התחילה עם 100 קמ"ש ואח"כ רק הגבירה. החגיגה האוריינטלית המשיכה עם "יש בינינו בית", אח"כ עברנו ברגוע לבלדה "איזה יום" ובצלילי קאנו הוא ביצע את "לולה" כשהיאנגסטרים בקהל חוזרים אחריו מילה במילה וכך זה היה עם "בסוף מתרגלים להכל" כשהמעבר בין השירים לא היה עם שום קורטוב של פאוזה. מעבר למוזיקה האוריינטלית של הלהקה, טסה נתן עוד סולו גיטרות משמית לסת. אחרי שיר בערבית מהבית הוא וחבריו ללהקה ניגנו את "לטריב אני אוטרח" ומי שלא מזהה אז כשאכתוב הפתיח של פאודה, ייזכר ישר. עובדה מעניינת, היא שהפתיח של פאודה, לא נכתב עבור הסדרה, אלא זה שיר משותף של דודו טסה עם ברי סחרוף שיצא לאור בשנת 2007. אח"כ טסה המשיך עם "גורל" מהאלבום החדש "שמש וענן" שיצא לפני כחודשיים וחצי. אבל הוא לא שכח לפנק את הקהל גם עם הלהיטים הראשונים שלו, כמו הקאבר המטורף לשיר של ריטה "עלית לי בזיכרון" (שזה "הלילה לא") ו"זוזי זוזי" בו טסה נתן עוד עונג שבת של סולו גיטרות. הרפרטואר נמשך עם "הגולה", אח"כ עם "מעליות" בו טסה ניגן לבדו ונתן לחבריו קצת הפסקה, ואחרי שאגרו אנרגיות טסה שאל "אתם רוצים לרוץ?" וביחד ניגנו לפינאלה את "אני רץ", הלהיט שהביא לטסה את הפריצה הגדולה לפני 20 שנה.

רגע…יש עוד עונג של שבת כשהפעם הבאה בתור היא הכוכבת הבינלאומית נגה ארז. איך שהשותף המוזיקלי, אורי רוסו, נותן את הביט ל-"You So Done", עולה נגה ארז, שבקלאס של אפס מאמץ היא ממיסה עם קריאות ה-Pow Pow וה-Shut Up. הפעם הקודמת שהיא הייתה ב-Genesis היה לפני שנתיים בפסטיבל הראשון לדורותיו והיא זוכרת לזה חסד, במיוחד שזה היה בין הפסטיבלים הראשונים בעולם לחגיגות לייב כשמדינות אחרות מנסות להתאושש מהקורונה. אז גם הפעם היא הפגיזה עם "End Of The Road" והמשיכה להרוג אותנו עם הרכות שלה, עם השיר "CIPI", שהיה הברקה גאונית באלבום KIDS, ששילב בצורה מטורפת סווינג, אלקטרוני ווייב של שנות ה-50. היאנגסטרים לא נשארו אדישים עם קריאות "נגה ארז" ו"רוסו רוסו" ונגה השיבה "אפילו שעברו שנתיים (מאז ה-Genesis הראשון) ואנחנו עושים את הדבר הזה, זה כ"כ מדהים שאתם בכלל פה ורוצים לשמוע את המוזיקה שלנו וזה כ"כ מרגש אותי". משם היא ורוסו ביצעו בדואט את "Story", עוד להיט גאוני מהאלבום KIDS וכמו בחיים, כך גם במוזיקה איך הם משלימים אחד את השניה. בביטים של "Don't Need Your Money" נגה אמרה לקהל: "לשיר הזה אנחנו אומרים לקחת את כל האווירה המטורפת שקורית כאן ולעלות אותה צעד אחד למעלה" והיא קיימה את ההבטחה שלה כשהעיפה את הקהל לחלל עם: "Fire Kites" ו-"Bark Loud" (שניהם מהאלבום KIDS) ו-"Industy Baby" ואז מגיעה ההפתעה של הערב. נגה ארז עצרה לרגע, כי היא לא יכלה להתעלם מכמות השלטים בקהל ורצתה לקרוא. היה שלט אחד גדול ששואל "אפשר להיות MISSY?" ונגה ביקשה שיהפכו כדי שהקהל יראה ואמרה "מחיאות כפיים לשלט היפה והמושקע" והיה עוד מעריץ צעיר שכתב סוג של שלט בסמארטפון שלו, ונגה שאלה "אתה באמת מצפה שאני יוכל לקרוא את הדבר הזה?" ומה שהיה כתוב שם זה אם אפשר לקבל את העניבה. נגה שאלה "אתה רוצה את העניבה? אתה יודע כמה היא עלתה?" והקהל צחק. היא השיבה שהיא תרשום את זה ואולי בסוף ההופעה הוא יקבל את העניבה. היא הוסיפה בחיוך "אנשים רוצים רק דברים בחינם" והיה עוד שלט אחד "רקדנים שלך", כשבשורה הראשונה, היו רקדנים שעבדו בעבר עם נועה בהופעות בקיסריה ובמנורה ונועה שמחה מאוד לראות אותם. מה שכן היא עשתה לי ספויילר קטן כשאמרה "בואו נגיד שכולנו מקווים שמכבי תל-אביב (בכדורסל) תנצח. קטש המלך" כי לא הספקתי עדיין לראות את המשחק המוקלט. אח"כ היא פינקה אותנו עם שיר חדש בשם "Sad Generation Happy Pictures", שממשיך את הנוסחה המנצחת של נגה ורוסו מתוך אלבום חדש שיצא בהמשך. חזרנו ל-KIDS לעוד דואט גאוני של נוגה ארז ורוסו רוסו בטראק "Views". זוכרים שמקודם היה את השלט הענק "אפשר להיות MISSY"? אז נגה שאלה מי כתבה את זה וביקשה מהמעריצה לעלות לבמה, לבצע איתה את "Nails", השיר בו שיתפה פעולה עם מיסי אליוט האגדית. המעריצה הצעירה בשם אושר עלתה לבמה ונוגה ציינה רגע לפני שהיא ניסתה לעשות את זה בעבר בלייב וזה היה כישלון מטורף, אבל חיים פעם אחת! והפעם לאושר ניתנה ההזדמנות להיות באמת MISSY. זה יכל להישמע טוב כי למרות ההתרגשות, אושר ידעה את המילים על בוריין אבל כשהיא ניסתה לשיר, המיקרופון לא נשמע בהגברה ולצערינו שמענו את הפלייבק של מיסי אליוט. למרות הכל, אושר הגשימה חלום וזה מלמד אותנו, שלא משנה באיזה גיל, לפעמים רק צריך להעז וזה הכל. ורגע לפני הסוף, נגה לא שכחה להודות לשותפיה המוזיקלים, אורי רוסו והמתופף איתמר אפשטיין ולדה-אנד היא ביצעה את הטראק המקפיץ והצבעוני  "No News on TV".  מה שכובש זה לא רק הכריזמה הנונשלנטית, אלא זה שהיא נראית שקטה ועדינה, אבל בפועל היא קילרית על הבמה ויודעת ללכת עם המוזיקה והקול שלה עד הסוף. אכן היא השאירה טעם של עוד לקראת החומרים הבאים שלה ושל רוסו שייצאו בהמשך השנה.

ולבסוף, הגראנד פינאלה והקינוח ואיזה קינוח זה אינעל העולם. שנה שלישית ברציפות בפסטיבל Genesis, שאין חגיגה בלי עוגה בטעם מרסדס בנד. בתופים ובמחולות ובגיטרות ובסינתיסייזרים עולה גל תורן עם משקפי שמש בוייב של קופנגן בפול אנרגיות ומטפס על הרמקולים בכל צד בבמה כדי להרגיש עוד יותר את היאנגסטרים בקהל וכשהוא שואל "אתם יודעים מה יש פה?" ואז ישר בפול אנרגיות ואקסטזה, תורן והמרסדסים ביצעו את להיט הבכורה "המרסדס" שנתן את הסיפתח. ומה אחר כך? חובה לתת בפאנק עם "מלאך". גל תורן בעננים וצורח "את יודעת מה אני רוצה?" והמשיך עם "תגידי לי את" עם עוד ביצוע בפול גרון, לב, קישקע וכל איבר פנימי בגוף שמראה כמה מרסדסים חיים את הלייב ליטרלי. וכשחברי מרסדס מכינים את הריפים לשיר הבא, גל תורן שעשה כבר מנוי ב-Genesis, אמר "איזה שישי סלאמתק זה!", "איזה חג שמח זה!" "אחרי החגים יתחדש הכל. יתחדשו וישובו ימי החול. האביב, הכל, הכל יוגי, גם אתה יכול!" (כשהוא מדבר לבסיסט יוגב גלוסמן) ואז המרסדסים ביצעו את "חגים" כשהקהל באקסטזה בפזמון "כי בחיים אני ואין מה לעשות…". גל ממשיך בהתלהבות מהקהל "מה זה הדבר הזה, מה זהההה? מאיפה הביאו אתכם? מה זהההה?" "רוצים לסגור לי את הפינה? אני רוצה שבכל הכוח תצעקו: קרן חכמה" ובזמן שהקהל צעק בקריאות "קרן חכמה", הוא צילם את זה בסמארטפון כדי לעשות לבת הזוג שלו סטורי. אגב, למי שלא יודע, קרן חכמה היא מהבמאיות העסוקות בתעשייה הישראלית, שביימה קליפים למרסדס בנד, ארץ נהדרת ולנטע ברזילי את להיט הענק שלה, "Toy", שהפך לסופר ויראלי וכמובן השאר היסטוריה. הלהיט הבא בתור היה "דאווינים" וכמה שמילות השיר מתאימות לטירוף שהלך שם במעיין חרוד, תוך כדי שהוא מפזז על הבמה והקהל רוקד מכמות הגרוב והפאנק. ואח"כ הם עברו למוד של רומנטיקה שהייתה אול אובר דה פלייס במעיין חרוד כדי לבצע את "את ואני" ולקראת השיר הבא "סופי", חברי מרסדס בנד החליפו תפקידים וזה מראה כמה הלהקה הזאת סינרגית. יוגב גלוסמן עבר מהבס לקלידים, אסף גובר עבר מהגיטרה לבס, ויונתן גלילה עבר מהקלידים לגיטרה. בסוף כל אחד חזר לתפקידו המקורי ולמנגינת "המשביר" הקהל שר את כל הבית הראשון והפזמון. גל כ"כ התלהב שהוא פשוט קפץ מהבמה למטה, כדי להיות כמה שיותר קרוב אל המעריצים ובסוף הפזמון גל צועק "אולי אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים שלי" ומשם תופס פיקוד לבצע ביחד עם המרסדסים את השלאגר ההיסטרי הזה. והפסטיבל הזה עם אלפי היאנגסטרים בקהל מוכן לעוף ל"תאילנד", כמו הלהיט הגדול של מרסדס בנד, אבל רגע לפני שהם מבצעים אותו, גל תורן איחל לגיטריסט אסף גובר מזל טוב, וגרם לכולם מסביב לשיר לו "היום יום הולדת" וכשגל נזכר בשורה, הוא התחיל לבצע את "תאילנד" ובדיוק נכנס אחד ממארגני הפסטיבל עם עוגת היום הולדת (נראית שחיתות!) ואז נגה ארז הגיעה לאיחולים וכשהיא מחזיקה את זה, תורן לוקח ממנה את העוגה ותוקע בעדינות אותה לתוך הפרצוף של גובר ונגה נותנת פוש קטן. זה היה צפוי אבל עדיין משעשע. רגע לפני הפזמון, גל תורן ממשיך באקסטזה ומטפס על העמוד בקצה השמאלי של הבמה ומגובה של 3 מטרים הוא צורח "אני רוצה לנסוע לתאיייללללננננד!" ומרקיד את העמק ואז נכנסים לקצב הטראנס ה"מיכלי" כמו במסיבות של תאילנד ואי אפשר לגמור את הקינוח בלי שיביאו לנו ת'פאנק, ה-להיט הגדול של המרסדסים ועם טירוף כזה של פאנק, רוק ו"תאילנד", אין שום בעיה שיהיו הסט הסוגר של שנה הבאה ושנה אח"כ ושנה אח"כ.

לאלו שרצו להמשיך בוייב של תאילנד (אמרתי את המילה הזו הרבה), אז DJ DEKEL חיכה בסבלנות למתקרחנים לתת בביט ביט ביט, ולאלו שרצו עוד קצת רוק לורידים, היו בבמת האינדי: הזאבות שבאו לטרוף את הבמה עם אלטרנטיב בוייב של ה-90s, הצמד חמד BZAAT של הדר "גאגי" לוי (הגיטריסט של פלד) ואבי מיינצר (תופים) שבאו לכסח ברוק כבד כבד ללא מילים (הכל אינסטרומנטלי) ולסיום של הסיום של הגראנד פינאלה, אלו שרצו קצת להירגע מהרוק לקצב הביט "אומצה אומצה", שמאן שמאן והקלידים, חיכה בסבלנות להביא אלקטרוני מקפיץ לורידים.

סיכום

אוקיי, זה היה ארוך, אבל בהחלט היה מה לספר מפסטיבל Genesis ה-3, שהיה המושקע לתולדותיו!

לשבעת רבבות היאנגסטרים שהגיעו למעיין חרוד, היה ליין-אפ מטורף של כוכבי המוזיקה הישראלית, שבבמת יום העצמאות אפשר רק לחלום שיהיה, אחלה של סדנאות, בזאר פיצ'פקעס (Abbey Road של סימפסונים כבר אמרתי?),  קרחנות אלקטרוניות, פוטנציאל לניצנים של רומנטיקה….

פשוט מסיבת טבע ענקית בעמק המעיינות, שסיפתחה את בואו של הקיץ. אלפי החבר'ה יצאו עייפים אך מרוצים ואין ספק שהעושר החווייתי שהיה במעיין חרוד, הוא אוצרות אופיר וצרי גלעד.