כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

להתבולל עם הקצב

המופע של ההרכב הגרמני Gregorian בהיכל מנורה מבטחים, מוצ"ש, 29.10.2016. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

גלוריה, הללויה, אמן. צילום: יובל אראל
גלוריה, הללויה, אמן. צילום: יובל אראל

נסו לדמיין מניין חזנים לבושי שטריימיל וקפוטה ניצבים בשורה הקדמית על הבמה הגדולה מול קהל אלפים בהיכל הכדורסל ביד אליהו שרים את הלהיטים של בן אל וסטטיק בגרסה מעובדת המזכירה את תפילות בית הכנסת בערב שישי או חג כאשר אל הבמה נכנסת בלבוש שלא היה עובר את דרישות הרחוב בק"ק בני ברק או סמטאות מאה שערים, גברת צעירה הפותחת רחמנא ליצלן בשירה ועוברת על איסור הלכתי שמקורו בתלמוד הבבלי לשיר באוזני גברים.

אז לא, ממש לא, ההצלחה העולמית של להקת הבנים הגרמנית Gregorian מתבססת על גימיק מוסיקלי בימתי שנוסד בידי המפיק המוסיקלי פרנק פטרסון – ביצוע שירים מוכרים ומאוד פופולאריים מתוך אוקיאנוס הפופ העכשווי בעיבוד לגרסת ליטורגיקה בנוסח מזמורי הכנסייה המערבית המהווים בסיס לתפילות, מיסות ושאר ירקות כחלק מטקסי הנצרות בכנסיותיה.

אמליה ברייטמן, אש אמיתית בלב המנזר. צילום: יובל אראל
אמליה ברייטמן, אש אמיתית בלב המנזר. צילום: יובל אראל

עם פריצתו של ז'אנר "העידן החדש" במוסיקה הפופולארית בשנות התשעים, קמו הרכבים אירופאים שהתבססו על סגנון זה, Era, Enigma וכמובן – Gregorian שהוקמה בגרמניה בשנת 1991, פעלה במשך שנה ובשנת 1999 הוקמה מחדש עם הרכב הכולל עשרה זמרים והרכב נגנים מלווים שהספיקו לתור את העולם בסבבי הופעות ולהשיק 15 אלבומי אולפן, רובם תחת השם הסדרתי – Masters of Chant.

אמש התפרסו חברי ההרכב מעל הבמה הענקית שהוקמה בהיכל הכדורסל "מנורה מבטחים" שביד אליהו כדי להנעים את זמנם של אלפי רוכשי הכרטיסים הישראליים שחגי תשרי הספיקו להם בקטע המסורתי והעדיפו כעת לחגוג עם שורשים כנסייתיים.

נזירים ומזמורים, גרגוריאן בתל אביב. צילום: יובל אראל
נזירים ומזמורים, גרגוריאן בתל אביב. צילום: יובל אראל

האמת, אין לי מילה רעה אחת על ההרכב, תכלס, מדובר בווקליסטים מקצועיים, משופשפים ומהודקים בתהליך המופע שבוצע כולו בלייב מעל הבמה, כאשר הזמרים העטויים בגלימות נזירים שחורות (אך מעוטרות בנצנצים שבהקו באור הפרוז'קטורים שכוונו אל הבמה), בצעו ליין אפ שכלל מבחר מכובד ומייצג משלל הלהיטים המאוד מאוד מוכרים ממצעדי ההשמעות, מפסי קול סרטים ומיצירות של זמרי אופרה פופולאריים ( לדוגמא time to say goodbye  שאנדריאה בוצ'לי כתב לאחותה של אמליה, שרה ברייטמן…), הכל בעיבוד בסיסי לליטורגיקה נוצרית כנסייתית.

כמה הבלחות מצוינות במהלך המופע כאשר אחד הזמרים היותר צעירים ביצע קטעי סולו והציג יכולות קוליות שלא היו מביישות את מיטב זמרי האופרה, וכן, אסור לשכוח ולו לרגע אחד את אמליה ברייטמן, אחותה הצעירה של זמרת הסופרן המפורסמת שרה ברייטמן (פנטום האופרה…) שידיה מקועקעות כהלכה כמו רוקרית אמיתית וקולה לא נופל במאומה מהאיכויות הווקליות של האחות הגדולה כשהיא לוקחת את להקת הבנים עטויי הגלימות השחורות מתוך אווירת המנזרים הקודרת קמעה אל החלל הרחב של אולמות הקונצרטים עם הרבה שמחה ודרמה מוארת.

נזירים ומטריות, כל טריק שבעולם. צילום: יובל אראל
נזירים ומטריות, כל טריק שבעולם. צילום: יובל אראל

כשאני מסדר את סולם העדפות המופעים שלי אל מול סולם הכבוד שאני רוכש למוסיקאים בכלל נוצר מעין שוויון מלאכותי, מצד אחד מדובר במופע של הרכב המגיע מחו"ל, עניין המציבו בראש הסולם, ומנגד מדובר בהרכב קאברים, קטע שמשאירו אי שם בתחתית הסולם, אחרי מבצעים מקוריים וסינגר סוגרייטרים.

אז מה היה כל כך מוצלח במופע אמש? החיבור המוסיקלי בין הרוק, הדאנס והאלקטרוניקה, החיבור בין מקהלת הגברים המאוד מונוטונית חד קולית ומונופונית בבסיסה, היושבת על מקצב וצלילי גיטרות, פסנתר ומחשב, יוצר אווירה דרמטית היכולה לקחת אותך ממקום מושבך אל חללו של מועדון לילה אפלולי משנות התשעים ולהניע את גופך על פי הקצב בתוך בליל אורות מבליחים ופעלולי פירוטכניקה, עניין שבדרך אגב לא ממש התרחש באורקסטרא הענקית שעל הפרקט בהיכל, כאשר הקהל ישב מרותק לכסאות צפה ונהנה מגימיקים הויז'ואליים שמקהלת הבנים שחררה בכל שיר כדי ללכוד ולהלהיב תוך כדי צעידה הלוך ושוב כמו מסדר סודי בהיכל נוצרי מסתורי, והאזין כאילו והוא נמצא בעיצומו של קונצרט עם הפילהרמונית בהיכל התרבות. למה? קומו לרקוד!

נזירים, מזמורים וגיטרות. צילום: יובל אראל
נזירים, מזמורים וגיטרות. צילום: יובל אראל

כן, אפשר להכניס את המוסיקה הזו לקוביות, שמאלץ, מוסיקת מעליות, מוסיקת רקע, מוסיקה מרגיעה, מוסיקה לסחים, מרכולים ובתי מסחר גדולים, מוסיקה אווירתית, כזו היא המוסיקה של Gregorian, סגנון העידן החדש משולב ברוק סמפוני וקרוסואובר וזה עשה טוב לקהל שמילא את ההיכל. ואם לקהל טוב, מי אני שאשפוט.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא