אדר אבישר, מבקר הבית של הבלוג חושף מידע אודות פרויקט מוזיקלי בו הוא שותף בימים אלו ובתוך כך נחשף בעצמו לחגיגה בלקנית ימתיכונית בשוק היווני ביפו כשמועדון הקצב של פנחסוב עולה לגג, צהרי שישי, 11.11.2016.
דבר הבלוג או פרולוג – אדר אבישר אוחז בכלי נגינה מגיל צעיר מאוד ובכרטיס הביקור שלו מצויים שמות רבים וחשובים מעולם המוסיקה, במיוחד הרוק של שנות השבעים באירופה ובארצות הברית, עובר דרך שורה ארוכה של תפקידים בתחום העיתונות והתקשורת, חיים רומנו הוא עבור הבלוג אחד מגיבורי הגיטרה של ילדותו, עם הצ'רצ'ילים ועוד, מועדון הריקוד של פנחסוב הוא סיבה למסיבה שהבלוג חווה לא פעם ולא פעמיים, כעת כל הקצוות מתחברים כשאדר אבישר זורק מידע אודות פרויקט מוזיקלי שהוא שותף בו בצוותא עם רומנו, עניין המובילו בצהרי שישי לשוק היווני ביפו.
אף אחד לא יכול לחשוד שאני חובב נלהב של זמר יווני. נכון שאבי עליו השלום היה נוסע כל שנה בחורף ליוון וחוזר משם בשנות ה -60 המוקדמות, הרבה לפני שמישהו חלם בארץ על מוסיקה יוונית עם ערמות של תקליטים של קזנסידיס, אליקי וחג'ידקיס (אותם שמע לצד תקליטי החזנות של יוסלה ברנשטיין ומשפחת מלבסקי). אבל, אם לומר את האמת זה לא היה ממש כוס התה שלי.
בימים אלה אני מבלה שעות עם חיים רומנו באולפן הביתי בהקלטת הפרויקט שלנו ARP (הפרויקט של אבישר ורומנו) שמכיל המון חומר גיאזי, רוקנ'רולי ורוק קלאסי. במסגרת הזו הקלטנו קטע שמכיל סולו "יווני" ואז רומנו נדלק: "ביום שישי אני מופיע על הגג ביפו עם מועדון הקצב של אביהו פנחסוב תבוא יהיה כיף".
האמת שהדרך ליפו בצהרי יום שישי הייתה סיוט מתמשך והדרך הקצרה מרמת גן ליפו ערכה כמעט שעה. שלא לדבר על מציאת חניה באזור ככר השעון… הנחמה היחידה הייתה בכך שכל יפו נעטפה בצלילים הכל כך מוכרים של הבוזוקי של רומנו שנשמעו למרחוק ובכמות האנשים שאצו רצו להם במורד סמטאות שוק הפשפשים לכוון הגג שעליו הופיע אביהו פנחסוב שהוא בכלל אביהו לנדוור (אבל למי זה משנה).
המחזה שנגלה לעיני מתחת לאותו בניין עתיק בלב הרובע "היווני" של יפו הזכיר לי (ואל תצחקו) את הסצנה מתוך הסרט של הביטלס LET IT BE, שארבעת המופלאים (מלווים בבילי פרסטון) עורכים הופעה על גג בניין משרדי אפל (חברת התקליטים – לא המחשבים) בלב לונדון וגורמים לפקקי תנועה.
בניגוד לאותה הופעה היסטורית ההופעה של פנחסוב הייתה "חוקית" ומאושרת על ידי השלטונות אם כי החברים הוזהרו שעליהם לסיים עד השעה 14.00.
החבורה הנהדרת הזו שנחשפתי אליה ביום שישי בפעם הראשונה הלהיבה את הקהל הרב שגדש את הרחוב ופרץ במחולות באופן שהזכיר את ימי העצמאות בשנות ה – 60 בכיכר דיזנגוף. אלפים גדשו את הרחבה כאילו שהיה מדובר בהופעה של האבנים המתגלגלות והסאונד… הלוואי שבהרבה מקומות מוסדרים היה מתקבל הסאונד המדויק שבקע מהגג הצפוף. חזק, מאוזן וברור.
ההרכב המצוין שילב בין בום פם של אריס סאן ולהיטים של טריפונאס ושאר ירקות. חגיגת מוסיקה ים תיכונית עם נגיעות מלהיבות של רוק וג'אז, הרבה בזכות הכישרון האדיר של חברי הלהקה ובמיוחד הסקסופוניסט המוכשר וכמובן רומנו, זקן השבט, שישב כמו ביבי קינג על שרפרף והפליא בפריטתו הוירטואוזית בבוזוקי (כשפה ושם מתפלק לו ריף של רוק נ'רול – ממש כמו שקורה לרי'צי' בלקמור כשהוא מנגן על מנדולינה).
ואגב רומנו, זה צד מאד מסוים ומאד דומיננטי באישיות המוסיקלית שלו. אך חייבים לזכור גם את המקורות הרוק נ'רוליים של האיש והאגדה (ושוב, אני משוחד וכבר הבהרתי מספר פעמים שאנחנו מקליטים ביחד). האיש מצוי כרגע בעיצומן של חזרות לקראת מופע ההשקה של האלבום בהופעה חייה של הלהקה המיתולוגית הצ'רצ'ילים, הלהקה פורצת הדרך בכל מה שקשור לתרבות הרוק והפופ הישרלית.
האיחוד החד פעמי שנערך לפני חודשים ושצמד הופעותיו תועדו לאלבום כפול ספורים עורר התעניינות עצומה וטעם של עוד. כשלכל הנוכחים באותם הערבים במועדון הבארבי היה ברור שאת החלל הזה שהותירו חברי הצ'רצ'ילים איש לא הצליח למלא. עוד הוכח באותו הערב שדני שושן הוא ללא ספק זמר הרוק הטוב ביותר שהיה לנו (מעין פול רוג'רס ישראלי), שהיצירה ג'אסטין ונובה, היא עדין מלאכת מחשבת בתחום הפרוג המקומי ושרומנו…. נו טוב רומנו… הוא אלוהי הגיטרה המקומי (ויסלחו כל הסינגולדות והארז נצים) אבל שוב… אני משוחד.
ככה זה נראה ונשמע, וידאו באדיבות מגזין אף…
תגובה אחת