דיפ פרפל – מייד אין תל אביב
להקת דיפ פרפל חזרה לביקור בפעם המי יודע כמה כשנגניה נותנים את מיטב השטיקים שלהם, היינו שם.
הזמר איאן גילאן, המתופף איאן פייס, הבסיסט רוג'ר גלובר, הדינוזאורים הוותיקים יחד עם בני הדור הצעיר הקלידן דון איירי והגיטריסט סימון מקברייד שהחליף את סטיב מורס שלקח פסק זמן מההופעות עקב מחלתה של אשתו, בטור הנוכחי, קיימו אמש את המופע הראשון מתוך שניים בישראל, היכל מנורה ביד אליהו תל אביב היה מלא עד אפס מקום, רבבת מעריצים. המופע בתל אביב התקיים במסגרת סבב הופעות עולמי של חברי הלהקה בעקבות האלבום האחרון שהושק בשלהי השנה שעברה – Turning to Crime שמהווה אסופה אקלקטית של גרסאות מחווה בסגנונם המוכר ליצירות מעולם הרוקנ'רול.
דיפ פרפל אשר נכללה בהיכל התהילה של הרוק אן רול בשנת 2016 היא הלהקה הבינלאומית השנייה בסדר גודל רציני המגיעה לישראל אחרי מגיפת הקורונה, כאשר מי שעמד מאחורי הבאתה היא קבוצת לייב ניישן ישראל ובלוסטון גרופ שרק לפני שבועיים הביאו לתל אביב את מארון פייב שהביאה מעל מאה אלף צופים לפארק הירקון.
הרומן שלי כמעריץ של דיפ פרפל מתחיל אי שם באמצע המאה שעברה, ממש בתחילת דרכם, לאורך השנים הספקתי לעמוד מאחורי ג'ון לורד במופע הראשון בפארק הירקון וגם לזכות בתצלום עם חתימות הנגנים, אולם זה לא העיקר. (כי גם השף שלהם הזמין אותי לסעוד את ליבי בשפע המטעמים שהוגשו בבקסטייג'…)
העובדה שלהקת הרוק הזו ממשיכה במלא המרץ יותר מחמישים שנה ועם שמונה הרכבים שהתחלפו במהלך השנים וכיום עדיין מצויים בה הוותיקים כאיאן גילאן, יאן פייס ורוג'ר גלובר היא אמירה שהרוק חי לתמיד. אופנות מתחלפות אולם הקהל זוכר את חסד הנעורים ומגיע בכל ביקור לארנות בהן הם מופיעים.
אמש, במשך שעה וחצי ועם שלל להיטי רוק במיוחד אלו האהובים על הקהל הישראלי שרובו גדל על האלבומים המיתולוגים של שנות השבעים, הוכיחו החמישה כי למרות הגיל המתקדם, הקמטים והשיבה כוחם עדיין בידיהם ובפיהם.
לא רק, אמש גם הוכיחו הסגולים כי הם עדיין אוהבים את מעריציהם ולאות ידידות נתנו לנו לקראת הסוף במיטב המסורת שלהם לצאת מהשורה, כמה אלתורים שכללו את ירושלים של זהב מאת נעמי שמר ועוד כמה בדיחות של רוק כבד כמו מחווה ללד זפלין.
היה כיף.
מבקר הבית, המוזיקאי, מפיק וקלידן אדר אבישר מביא את הניתוח שלו בעקבות ליל אמש.
דיפ פרפל, היא מותג, ושכזה היא אינה יכולה לפשל ! במיוחד כשמדובר במוסיקאים מדהימים ומנוסים שנחשבים בעולם הרוק כבר מסוף שנות ה 60 לגדולים באמת. נכון, אני מכיר חלק מהחברים עוד מתקופת שהותי בלונדון. ועם הקלידן המנוח של הלהקה, ג'ון לורד, שמרתי על קשר קבוע ורציף שהלך והתהדק עם הגעתו לטיפולים רפואיים בארץ.
האמת ? חששתי מההופעה הנוכחית – זה לא סוד שאיאן גילאן בן ה 77 הוא לא הגילאן של גיל 24, ואני בספק אם הוא יכול להגיע אוקטבות של Child In Time, וגם הידיעות המצערות על אי הגעתו של הגיטריסט הקבוע של הלהקה, סטיב מורס, עקב מחלתה הקשה של אשתו, לא בדיוק עודדו את המוטיבציה (במיוחד הטראומה שליוותה אותי מההופעה לפני כשלושה שבועות של ג'טרו טאל שהגיעו ללא גיטריסט…)
אולם, כנראה שהניסיון האדיר, האווירה הכייפית שמלווה את הלהקה והרצון האדיר שלהם להנות מהופעה, מעבר לתגמול הכספי, גרמה לערב אתמול להיות לא פחות מייחודי, מלהיב ולעיתים מרגש במיוחד בביצוע מטורף לבלוז הנצחי שיצא כסינגל Im A Blind Man.
הווירטואוזיות של כל חברי הלהקה, הובילה את הקונצרט לדרגות הנעלות ביותר של מוסיקליות – איאן פייס הוא ללא ספק אחד ממתופפי הרוק הטובים בכל הזמנים, דון איירי הוא אלוהי קלידים השולט על כל סגנון אפשרי ומלהטת בהמונד ובפסנתר כפי שרק קית אמרסון וריק ווקמאן היו מסוגלים, רוג'ר גלובר תמיד היה ונשאר נגן באס מרשים אך הפתעת הערב, היה ללא ספק הגיטריסט המחליף סיימון מקברייד הצעיר…. איזה גיטריסט, איזו טכניקה, איזה דרייב. למרות שנכפה עליו "למלא מקום" ובהרבה מקרים להיות "נאמן למקור" בטח בסולואים של בלקמור קשישא ב Smoke On The Water, מקברייד יודע ללהטט בין המקור לבין האינטרפטציות האישיות והייחודיות שלו.
מקברייד, ללא ספק הפיח רוח נעורים חדשה בחברים הישנים, איתגר אותם בדואטים מטורפים עם גלובר ועם איירי, והשתלב כמו כפפה איטלקית בחבורה והעלה את האנרגיות לרמות חדשות ומפתיעות. גילאן והחבורה ידעו לנצל זאת היטב במספר הזדמנויות. מקברייד נותר לבד על הבמה – מלהטט בגיטרה שלו ומנהל רומן מתמשך עם הקהל שלמד במהירות לאהוב ולהעריך אותו – לשיא הגיעו הדברים ב"שאלות ובתשובות" שניהל עם הקהל בשיר Black Night שחתם את הערב.
כקלידן, דון איירי , הוא מסוג הקלידים שגורם לך לרצות למכור את הקלךידים ולעבור לסריגה. אין מילים לתאר את הוירטואוזיות שלו אבלח מה שמאפיין את כל חברי הלהקה היא העובדה שמעבר למקרצועיות המדהימה שלהם, הםא לא לוקחים את עצמםן יותר מדי ברצינוטת וןיודעים ברעים מסויימים להצמד למקור וטמיד לאחר מכן לעשדות סוויטצ לאילתורים מטורפים ממש כמו בימי שנות ה 70 העליזות.
לגבי גילאן, הוא בחור חכם, מודע היטב למגבלות שלו, לא מנסה להתבזות בטונים שהוא כבר לא מסוגל לבצע. אך יחד עם זאת הוא בהחלט נשמע טוב ומרשים במיוחד כשהחומר החדש מותאם היטב לטווח הקולי שלו .
בשלב מסויים בהדרן הסגולים כהים ביצעו מחרוזת מאלבום "גרסאות הכיסוי" שהוציאו לאחרונה ושבו מחווה לשירים שהשפיעו עליהם בשנות ה 60. מי היה מאמין אז שדיפ פרפל תבצע יום אחד להיט של לד זפלין ? כפי הנראה שהמשיח בדרך.
הערב הם יופיעו בירושלים, כאן יש כרטיסים. אל תחמיצו!!!
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע.
והנה כמה רגעים של "מייד אין תל אביב"
