כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

יחי, יחי, יחי!!!

חברי להקת המסך הלבן חוגגים השקת אלבום הבכורה ומארחים חברים במועדון בארבי, מוצ"ש 17.12.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.

המסך הלבן וחברים. צילום: יובל אראל
המסך הלבן וחברים. צילום: יובל אראל

הישג אמנותי, שיווקי, תרבותי ומוסיקלי מדהים, אין לי דרך אחרת כדי להגדיר ולהסביר את התופעה הזו המתהדרת בשם התואר "המסך הלבן" ומה שהתרחש אמש במועדון בארבי.

יחי, יחי, יחי. צילום: יובל אראל
יחי, יחי, יחי. צילום: יובל אראל

לכו שנים ספורות לאחור, טפסו במדרגות הבניין הישן ברחוב אחד העם מס' 70 והגיעו לדירה המוזנחת שפעם שמשה את "הגדה השמאלית", חברי להקת "שעלת נפוצה" חוגגים את השקת אלבום הבכורה, השעלת דאז היו הזמר גבריאל ברויד, הגיטריסט גילברט ברויד, יחד עימם  עודד שנהב בגיטרת בס ורן אלטמירנו על התופים, את מה שהתרחש שם בדירה אתאר במשפט אחד בלבד – "…בכלל אלו שלמטה (אני בשלב מסוים פשוט העפלתי מעל פסנתר הכנף המבריק הניצב בפינת הבמה) מול הבמה העסוקים בדחיפות ריקודים דואגים מעת לעת לבדוק שאף אחד לא נפגע, יש כאן כאילו חוקים בשיגעון, הוא קצת בערבון מוגבל והאמת, טוב שכך…"

אתם כבר מבינים לבד מה הלך שם…

אם אתה רוצה....צילום: יובל אראל
אם אתה רוצה….צילום: יובל אראל

אבל עזבו את מה שהיה, כדאי להתרכז ולהתמקד במה שיש, השעלת התנפצה, כעת יש את המסך הלבן, גבריאל וג'ילברט ברויד, הם המסך הלבן, יחד עם סתיו בן שחר שעל התופים, אחרי ניסיון מוזר קמעה להקים צוות וודוויל אלטרנטיבי בשם "אשליות" שהעלה מופע יחיד בתדר בית רומנו באחד מימי הקיץ לפני כשנתיים, הם הבינו שצריך להתפקס ולהתמקד קצת יותר הצידה, כך נולד המותג ההיסטרי "המסך הלבן", ההרכב שחרש את הסצנה בתל אביב וברחבי הארץ עם כל פסטיבל שוליים אפשרי וכל חור ת-ת שרק קיים בדאון טאונים הכי אורבנים ומחורבנים, עם קבוצת חברים המגיעים מ"הסצנה" של האינדי שמינדי הגיעו לבסוף אל המנוחה והנחלה, לא, כאשר הלייבל Garzen Records מבית היוצר של גי "אפיקומן" דרייפוס פרש את חסותו עליהם וחיבר אותם בנישואין לא רשמיים עם החברים מההרכב Red Access ששיבצו הפקה מיוחדת לאחד מלהיטי המסך הלבן "המם אותי" והפכו אותו לשוס אמיתי, עניין הוביל לעניין ומופע משותף של המסך הלבן ורד אקסס עם כל החברים שהתקיים בחצר הפסלים של מוזיאון תל אביב לאמנות בלילה שהופק בידי החברים מהתדר העמיד סוף סוף את המסך הלבן במקום הראוי לו, אמנות או נמות!!

אז לה לה לה עד שלה לה לה. צילום: יובל אראל
אז לה לה לה עד שלה לה לה. צילום: יובל אראל

ושוב, קחו אותי מכאן כשאני מתחיל לחפור לאחור בלי לשים לב, מה שהיה אתמול, אמש זה הסיפור האמיתי, הסיפור הנכון, עד היום לא ראיתי אף הרכב אלטרנטיבי עצמאי בועט וצעיר כמו המסך הלבן סוגר את כל הקופה של מועדון בארבי במופע ההשקה של אלבום הבכורה שלו, ויסלחו לי החברים מהמכונה הגדולה או החבר'ה מהמפשעות, סוג של אחים בדם, בדת ובסגנון, לא, אין, זו פעם ראשונה, לא עניין פשוט, גם הגדולים והמסחריים הוותיקים והמשופשפים לא תמיד מגיעים לכך, סולד אאוט, רבאק, זה הישג לא מבוטל, אמנם מדובר בסך הכל בכל השכבה הבוגרת של עירוני א' או משהו בסגנון, אבל עדיין, הפאנק הישראלי בשיאו, עם טקסטים ואמירות, עם מוסיקה רפטטיבית שהופכת לטראנס נפשי מהפנט, עם ארט תלת מימדי בדמות שקיות נייר ממולאות במשהו התלויות להן בבקסטייג' יוצרות תאורה חדשה במועדון, עם כלבים חתולים ותרנגולות מקרטון עיצוב צבוע בלבן משתלשלים להם מהתקרה אל מול עצי תמר ועוד, דגלים, מספרה בפתח המועדון בניהולו של סולן המפשעות החוצב בשיער לקוחותיו שתי דוגמאות – גבריאל זה מוהיקן חלקי או שלם, גילברט זה ראש נקי משיער.

פין ופות...צילום: יובל אראל
פין ופות…צילום: יובל אראל

הוסיפו על כל אלה את נערי החצר המלווים את המופע, עולים לבמה וצווחים בקול ניחר "יחי המסך הלבן" יחי, יחי, יחי!!!" ומשליכים לעבר הקהל שלטים וכמה איברי מין דו מימדיים והרי לכם פתיחה חיננית ביותר למופע ההשקה.

אם אתם רוצים לדבר על זה...צילום: יובל אראל
אם אתם רוצים לדבר על זה…צילום: יובל אראל

המופע עצמו התקיים לפי הספר, כל שירי האלבום לצד שירים של אורחים, במיוחד האורחת, הילה רוח שהתכבדה לבצע גם את להיטה "דובה גריזילית" ועוד, את חברי רד אקסס, אלו העומדים מאחורי ההפקה המוסיקלית של האלבום שהפכו את השירים לרבדים משוכללים ואיכותיים של צלילים, את רם אוריון, סוג של החבר הבוגר והמנוסה אך הזורם עם היצירה הצעירה, את רייסקינדר, ידיד אמת עוד מימי השעלת. צרפו לכך את הצמד דף צ'ונקי שצווחו את גרונותיהן עד השעה עשר כמופע חימום, האמת, הייתי שולח אותן לעמוד ליד חדר המנהל או המזכירות בבית הספר, הי בנות, קצת מלודיה לא מזיקה אף פעם..

עד ש....צילום: יובל אראל
עד ש….צילום: יובל אראל

והכי חשוב, אתם\ן, הקהל, כי תכלס, המסך הלבן בלי הקהל או הקהל בלי המסך הלבן הוא עניין חסר משמעות לחלוטין, כי רק שניהם יחדיו, אתם, אנחנו והם, המסך, יחדיו, שרים בגרון ניחר את ההמנונים העכשוויים, מתעופפים מעל הידיים המושטות אל על ברחבי המועדון, דוחפים האחד את השני לפי כללי הפוגו שאין כללים.

הייתה חגיגה אמש בבארבי, יחי המסך הלבן, יחי, יחי, יחי!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו, צילום אדוה אראל

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא