דיווח מהשטח
כולל וידאו

המרחק בין סר קלור ללורד בלפור

שני אירועי מחאה ביום הבסטיליה, האחד זועם והשני מנגן הבנה, כתבה

לפני 9 שנים הכל החל, דפני ליף, נואשת מהמצב ומחוסר אונים כלכלי עוזבת את ביתה ונוטעת אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב, אירוע מכונן בשדות המחאה הישראלית שכבר ידעה להוביל מהלכים שהובילו להחלפת שלטון ומנהיגים.

עם השנים הספקתי ללוות את מעשיה של דפני ליף אשר בניגוד לחבריה שפנו לאפיקים פוליטים מקצועיים, העדיפה לעסוק בתחומי החברה והתרומה, הן במסגרת קידום פרויקט פסטיבל בסוודר והן בתחומים אחרים.

דפני ליף, יוזמת האירוע צילום יובל אראל
דפני ליף, יוזמת האירוע צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קהל. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קהל. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קהל. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קהל. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קהל. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קהל. צילום יובל אראל

לכן, אמש התייצבנו בנקודה הצפונית של הפארק ע"ש סר צ'ארלס קלור בחוף ימה של תל אביב ולא למשל ברחוב ע"ש לורד בלפור הסמוך למעון ראש הממשלה בירושלים, לא רק בשל הנסיעה והמרחק, לא רק בשל אופי האירועים המנוגד ביסודו, אלא ובמיוחד כי האירוע שיזמה דפני ליף תחת הטייטל "ב' זה ביחד" על משקל הסלוגן הוותיק "ב' זה אוהל" היה למעשה פסטיבל מוזיקה מהול בנאומים הבאים לחזק, לרומם ולתמוך, מטרת האירוע הייתה לקדם פעילות חברתית וכלכלית כדי ליצור צדק חברתי 9 שנים אחרי אותה מחאה חברתית מפורסמת.

פרסומת

החל משעות בין הערביים ועד שעה לפני חצות, בעוד מאות צעירים מתאספים, הרבה בני נוער, תל אביבים לצד קבוצות מהפריפריה, הדרום, הצפון, מתיישבים על כר הדשא הענקי היכן ששכן פעם מתחם הדולפינריום כשהם צופים לעבר הבמה ומאזינים לדברים שנשאו פעילים חברתיים שונים בהובלתה של דפני ליף ויותר מכך מחכים לאמנים שצפויים להופיע על הבמה.

ואכן, בסביבות השעה שש וחצי האקשן החל, בהנחייתו של גורי אלפי ועם עלייתם של הצמד הדיגיטלי A La Loop שסימפלו שיחות בין דפני ליף לקהל לכדי מנגינות צ'יל אאוט מרקידות למרות שהנחיות התו הסגול אסרו ריקודים…

כך דפני ליף לקהל במהלך העצרת – "אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה, אבל. יש עוד הפגנות בכל הארץ, בחרנו להיות כאן ולדבר אחדות ולדבר אחווה. אנשים מדברים בכעס כי כואב להם, אנחנו האנשים שכואב להם מרוב שאכפת להם. אנחנו לא מוכנים לוותר. לא ניתן לאף אחד להפריד בנינו. אנחנו אולי ממקומות שונים, אולי מפגינים אחרת ומתמודדים אחרת, אבל אנחנו בזה ביחד. צאו מהבתים וקחו חלק. זה ברור שאין הנהגה לצפות ממנה לפתרונות, האמון התרסק, הייאוש גואה, אבל האנשים מתעוררים. זה הזמן להזכיר שרק ביחד נייצר כוח להביא פתרונות ושינוי. לפני תשע שנים דרשנו צדק חברתי, והיום – כשברור שאין ממי לדרוש – זה הזמן לייצר צדק חברתי".

פרסומת

לאחר שמספר נציגים חברתיים עלו לבמה ונשאו דברים בפני הקהל שכבר הפך לגדול ומשמעותי ברוח הימים, קרוב לאלף וחמש מאות בזמן שיא האירוע, החלו ההופעות עצמן, הראפרית אקו מורגנשטרן, הראפר דור3, להקת טיפקס, אליעזר בוצר, שי צברי, רביד פלוטניק, קרולינה, סיסטם עאלי וטונה שחתם את הפסטיבל בדואט עם רביד.

ב' זה ביחד, אקו. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, אקו. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, דור3. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, דור3. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קובי אוז. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קובי אוז. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, אליעזר בוצר. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, אליעזר בוצר. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, שי צברי. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, שי צברי. צילום יובל אראל

גם האמנים הרבים שהופיעו לא ויתרו על ההזדמנות להיות לפה למחאה המכילה כאן ונשאו דברים לפני שהחלו לשיר, כך קובי אוז על חדלון הממשל בתמיכה במובטלים מאונס – "העם שלנו אנשים זהב אחד אחד. אנחנו עוזרים אחד לשני. אבל מה קורה עם הממשלה שלנו? לוקחים את המסים בקלות, אבל כשהמס צריך פעם אחת לרדת אלינו, הוא מתקמצן. אף אחד לא רוצה לעשות את העבודה הזו. בואו נרים צעקה יחד". 

שי צברי – "זו תקופה קצת משוגעת לכולנו נכון? בתקופה הזו אנחנו נאבקים בין חסד לדין, אחרי שאנחנו מדברים על מי צריך לעשות מה, אחרי שאנחנו מדברים על הממשלה שלנו, אחרי שאנחנו מדברים על המשטרה שלנו, אנחנו צריכים להסתכל פנימה, ולמצא בעצמנו את המקום של החסד, לא את המקום של הדין, אנחנו צריכים להסתכל ימינה ושמאלה, ולראות בעין טובה את החברים שלנו, את המשפחה שלנו, את האהובים שלנו, אבל זה לא מספיק חברים, אם תסתכלו ימינה ושמאלה, אתם תראו עכשיו ברגע הזה, רק את מי שחזקים באמת, רק את מי שיכולים להשמיע את הקול שלהם, אבל מי שצריך הכי הרבה את העזרה שלכם ואת התמיכה שלכם נמצא בשולי הדרך, לפעמים זה ששותק צריך את העזרה שלכם יותר מהכל ואליו אתם צריכים להפנות את החסד שלכם…"

כך קרולינה לפני שהחלה לשיר – "הימים הם לא ימים רגילים, גם לא הימים שיבואו, הראש מחשב חישובים, אנחנו משנים שגרה על בסיס יומי ורגעי, ומחפשים אפילו מקצועות חדשים, אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה עלינו, לפרנסתנו וגם כדי שנשמור על המשפחות שלנו, כולנו חיים את החיים האלה ביחד, כולנו תלויים זה בזה, אוהבים את היקרים לנו, את המשפחות שלנו, כולנו אוהבים מוזיקה, וכולנו בכלל לא יכולים לחיות בלי מוזיקה, ובגלל זה אני פה, אנחנו חוששים מהמגיפה, אנחנו חוששים כלכלית, אבל אנחנו מבינים שמה שעומד כאן למבחן הוא הכח שלנו כבני אדם לעזור האחד לשנייה ולצפות שהרוח הזאת של סולידריות ועזרה הדדית תגיע גם מלמעלה למטה, שאטימות המנהיגותית תתפוגג לנוכח המצוקה הגדולה הזאת, אמן…"

ב' זה ביחד, קרולינה. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, קרולינה. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, רביד פלוטניק. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, רביד פלוטניק. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, סיסטם עאלי, נטע. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, סיסטם עאלי, נטע. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, טונה. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, טונה. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, טונה ורביד פלוטניק. צילום יובל אראל
ב' זה ביחד, טונה ורביד פלוטניק. צילום יובל אראל

מעבר לכל הנאומים והשירים, התחושה של כמעט חזרה לשגרה לפחות לערב אחד, העמידה בפיט מול הבמה, הקהל מאחור שחי את האירוע בשירה, בשלטים, באינטראקציה עם המתרחש על הבמה, החזיר את האדרנלין לפעפע בעורקים פעם נוספת אחרי חודשים ארוכים דלי מופעים חיים. תודה לדפני על היוזמה. כן ירבו.

לחצו לצפייה בגלרייה המלאה

קטעי וידאו מהאירוע, צילום אדוה אראל

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close